Urkraft – The Inhuman Aberration
- Too Strong for the Strongest Lord
- This Great Summer
- The Only Gods
- The Inhuman Aberration
- Open the Gate
- Come No Tomorrow
- Watch Your Own Eyes
- Liberation
- Forsaken
- The Pressure of Our Jaws
אוהבים את The Haunted? אז זה בהחלט אלבומם עבורכם. דת'-ת'ראש מהוקצע ומלוטש עם הרבה אגרסיות רצחניות וסולן ניחר שמתנפל על המיקרופון כמו בנות 5 על עופר שכטר. Urkraft הוקמה ב-1995, למי שמתעניין, פירוש השם, שמקורו בשפה הדנית הוא- קדמוני, או פרימיטיבי. למרות הוותק, לקח ללהקה 9 שנים להוציא את האלבום הראשון שלה בחברת תקליטים קטנה בשם Cartelmedia, איכות האלבום היא זאת שהביאה את הלהקה לחתימה עם ענקית המטאל הבריטית Earache Records.
Urkraft היא עוד תוספת למאגר ההולך וגודל לאחרונה של להקות מטאל דניות, היא גם דיי מזכירה את Hatesphere – בני ארצם – בשילוב הריפים הת'ראשים והתיפוף המהיר עם השירה שנוטה יותר לגראולים דת'-מטאלים. מה שכן, הלהקה הראשונה שתחשבו עליה עם שמיעת האלבום היא בהחלט The Haunted, אותה גישה מופשטת למוזיקה, אותו סאונד מלוטש. על הסאונד אחראי טו מאדסן העסוק, שהפיק גם את האלבום הראשון של הלהקה – Eternal Cosmic Slaughter, ואצלו – אין אפס, הכול נשמע נכון ובמקום, יהיה מי שיתעצבן על פס היצור של הלהקות שעוברות דרכו ונשמעות דומות, אבל אי אפשר להתווכח על האיכות של העבודה שלו.
השירים נעים בין גוונים שונים של תוקפנות, יש את השיר הפותח שלוקח פטיש, מבקש סליחה יפה, ואז דופק לך אותו בראש בקצב רצחני, ויש שירים כמו "Liberation", שפתאום מכניסים קלידים לתמונה וחובשים לך את הגולגולת השבורה בעדינות – זה נע בין רצח מטאלי לקטעים שהם על גבול הפרוג, מה שעלול לעצבן מאזינים שרק רוצים את הפטיש. שירים כמו "Come No Tomorrow" עוסקים באווירה מלנכולית ומראים שללהקה יש יותר בראש מסתם זעם טהור, ובגלל העובדה הזאת, האלבום מצליח לאתגר. שיר הנושא הוא דוגמא מעולה למה כדי להאזין להרכב, בדיוק השילוב הנכון של טכניות ודינמיקה, משהו שקצת מזכיר את Soilwork בתקופת Figure Number Five, גם האלבום ההוא וגם זה נשמעים איכותיים מאד רק שזה בהחלט נוטה לצד הכבד יותר.
אני חייב לציין לטובה את הטקסטים של הלהקה, ברוטליים, אבל כתובים בצורה נבונה ומלאים ברעיונות פילוסופים שונים, לא מפתיע בהתחשב בעובדה שמרבית חברי הלהקה הם בעלי תארים שונים, גיטריסט אחד בעל תואר בפילוסופיה ושני ארכיטקט… שוב, זה אלבום שרחוק מלחדש משהו למישהו, כשבאופן כללי חידוש זה לא משהו שמאפיין את המטאל בשנים האחרונות, אבל הוא בהחלט עושה טוב את מה שהוא לוקח עצמו, וזה כבר הופך אותו לראוי להאזנה.