Vanilla Rex – Parallel Worlds

Vanilla Rex היא להקה גרמנית ותיקה במיוחד, שקיימת עוד מ-1987. לפני אלבום זה הלהקה שחררה כמה דמואים ואלבום אחד מלא, בשנת 2000. הספק די מרשים, ועם זאת, מדובר באחד הפספוסים הגדולים ששמעתי בשנים האחרונות. יש לחבר'ה האלה את ההפקה הכי גרועה ששמעתי מזה זמן רב והסאונד כל כך מזעזע, עד שבאמת קשה להאמין שהם הסכימו לשחרר את האלבום הזה באופן רשמי. ברוב הזמן, זה נשמע כאילו חברי ההרכב ישבו במקלט, שמו מיקרופון בודד במרכז החדר והתחילו לנגן בתקווה שמשהו טוב ייצא מההקלטה.

בקיצור, החבר'ה הללו צריכים מפיק ומימון. לא ברור לי מה מבין השניים דחוף יותר, אבל הם חייבים לפחות משהו בשביל לשפר את איכות הסאונד שלהם. ולמה? כי הם יודעים לנגן, והם יודעים לבנות שירי פרוגרסיב מעולים. יש להם אחלה רעיונות, דמיון מפה ועד מחר, טכניקה מעולה, עיבודים מעניינים. הבעיה היא שברוב הזמן פשוט אי אפשר לשמוע את הדברים הללו, כי אתה כל כך עסוק בלנסות להבין מה קורה בדיסק עם הסאונד המחורבן הזה.

בנוסף, יש כמה רגעים בדיסק שאתה יודע בוודאות שאתה שומע חזרה מוקלטת – יותר מדי יציאות מקצב, יותר מדי טעויות שאתה לא אמור לשמוע בדיסק מודרני. זה מגניב לשמוע את ג'ימי פייג' מפשל בכניסה לסולו, או את ג'ון בונהם טועה במעבר תופים, כי אתה שומע מהדורה מיוחדת משנות ה-2000, אבל זה לא נסלח ללהקה שמנסה לפרוץ החוצה. מתי בפעם האחרונה שמעתם דיסק שמיועד להפצה מסחרית שאתה שומע את הקלידן טועה בתו? או את המתופף לא מחזיק מקצב דאבל בס?

אחרי ששפכתי עליהם את כל העצבים, מה יש לנו פה בעצם? יש לנו חמישה מוזיקאים מוכשרים (מתופף קצת בעייתי אבל עם הפקה טובה הבעיות שלו לא ישמעו) – סולן פרוגרסיב מעולה, גיטריסט ממושמע שמנפק לנו ריפים טראשיים איכותיים במקביל לסולואים מרשימים, קלידן שיודע להתחמק ממלכודות הסאונד הפומפוזיוני בזמן ובסיסט שמחזיק אחלה קצב ושינויי משקלים. יש לנו לחנים לא רעים בכלל, כמעט בכל שיר יש איזושהי יציאה מעולה. וכמו כן, יש לנו המון דמיון בדיסק (כולל שילוב של כינור בשיר החמישי).

חברי הלהקה יכולים להחזיק שירים של שמונה ותשע דקות בלי להישמע כאילו הם מורחים את הזמן בטכניקה מיותרת. יש צידוק מוחלט ליציאות מפגיזות בטכניקה במהלך השירים שלהם. אבל יש לנו, לצערנו, כותבי ליריקה מוגבלים ביותר. החרוזים שלהם גובלים בילדותיות מביכה, וזה בזמן שהם לא גונבים שורות משירים של להקות פרוגרסיב אחרות כמו למשל "Love in an act of blood and I'm bleeding" – אחת השורות הכי יפות שנכתבו בדיסק של Dream Theater (זה היה לפני שלוש עשרה שנה).

כמו כן, זה קצת בעיה לפרוץ לשוק העולמי כשאתה נשמע יותר מדי כמו להקות אחרות. הכוונה היא לעובדה ש-Vanilla Rex נשמעים לפרקים יותר מדי כמו Symphony X. עכשיו, שיהיה ברור כשמש, שלהישמע כמו Symphony X זה חתיכת אתגר. אבל אם אתם כבר יודעים לנגן טוב, הרבה יותר טוב משאר ההרכבים שמציפים את הז'אנר, למה לכם להישמע כמו להקה אחרת? סיבה טובה לכך היא העובדה שבדיסק הזה גם ככה אי אפשר לשמוע כלום כמו שצריך. אבל זו לא באמת הסיבה.

אני ממש מקווה שבאלבום הבא שלהם הם יפתיעו עם הפקה שעלתה יותר מ-45 שקל, ועטיפה נורמאלית, אחרת, אין שום סיכוי שאי פעם תשמעו עליהם. אני נותן לדיסק הזה ציון נמוך בלב כבד, כי באמת הם טובים, אבל אין שום סיבה שחובב מוזיקה איכותית יצטרך להרוס לעצמו את האוזניים עם הסאונד המחורבן הזה. יש המון מוזיקה איכותית ב-Parallel Worlds, בואו רק נקווה שבאלבום הבא נוכל לשמוע אותה.