1. Charging The Void
  2. Cygnus Terminal
  3. LCD (Liquid Crystal Disease)
  4. mountains Above The Sun
  5. Ultimate Artificer
  6. Pteropticon
  7. Psychotropia
  8. Pillars Of Sand
  9. Collapse
  10. Recharging The Void

ביקורת על אלבום של Vektor חייבת ללכת יד ביד עם המוזיקה של Vektor. מה שאומר ביקורת חווייתית, לא שגרתית וחסרת גבולות או חוקים ברורים. Vektor תפסו לי את האוזן כבר ב Black Future המופלא, שילוב נדיר מאד בתחום הThrash של אלמנטים שאהבתי בשנות השמונים ושנות התשעים המוקדמות בלהקות כמו Coroner ו Voivod וכזה שקצת קשה לשמוע בימינו אנו ובכלל מאז.

Vektor התחילו באותה נקודה של ט`ראש/ספיד מטאל טכני ופרוגרסיבי אבל בד בבד עתידני וחסר דאווין, הם התפתחו עוד יותר באלבום השני ועכשיו לאחר הפסקה של כמה שנים טובות הם חוזרים אלינו עם חברת תקליטים חדשה (Earache Records) ואלבום חדש, השלישי שלהם.

ציפיה לאלבום של Vektor אצלי היא תמיד משהו מיוחד היות והסצנה המוזיקלית בה הם מתקיימים מלאה בלהקות המעתיקות זו מזו ומנסות בצורה נואשת לחקות את הלהקות האגדתיות משנות השמונים, זה אף פעם לא עובר את גבול ה"נחמד" ו Vektor נשארת אולי הלהקה היחידה בדור החדש של להקות הט`ראש מטאל שמעוררת אצלי עניין רציני לא כגימיק של רטרו לפאן אלא כלהקה ייחודית ורצינית שיש לה הרבה מה להציע.

וזה מה שהפך אז להקות כמו Coroner או Voivod לגדולות – שהיה להן מה להציע.

Charging The Void הוא הפתיחה הכי מושלמת שיכולה להיות לאלבום של Vektor, מי שרוצה להבין מה "הדיבור" פשוט צריך להקשיב לשיר הנהדר הזה שמתחיל כמו Death של צ`אק שולדינר בתקופת Human וממשיך ומסתעף לתוך פרוג ט`ראשי חללי וכזה שלא שמעתם בחיים רק כדי לחזור שוב בסוף לטאץ` הזה שכל כך אהבנו אצל Death, שיר של 9 דקות שמראה באופן ברור את היצירתיות של ההרכב, לפתוח אלבום בכזה שיר זו הצהרה, זה אומץ, שני דברים שלא היו חסרים ל Vektor מעולם.

Cygnus Terminal מתחיל בבס תופים עדין ופסיכדלי משהו, התופים של בלק אנדרסון מאוחדים אחד לאחד עם הבס של פרנק צ`ין ותוך כחצי דקה זה עובר לסוג של סמי פרוגרסיב ט`ראש, קשה להגדיר את זה, קשה לומר את מי זה מזכיר כי כאן זה לא מזכיר לי אף הרכב, זה כן נשמע אפוקליפטי ומיוחד, וכן, השירה העוצמתית של דיויד דיסנטו (סולן/גיטריסט) כן מזכירה לפרקים את צ`אק שולדינר אבל כשהמוזיקה עצמה נשמעת כה ייחודית זה לא פוגם בהנאה אפילו לרגע ובטח לא נשמע כמו העתק, Vektor יודעים לנסח את המוזיקה שלהם בסופר אלגנטיות, גם בקטעים הכבדים, גם בקטעים של ה"דהירות" המקובלות בז`אנר, זה אף פעם לא נשמע ריק, לא נשמע חלול ולא קלישאתי, זה היתרון שלהם ותמיד היה והשיר הזה בהחלט שומר על הלפיד בקטע הזה.

LCD (Liquid Crystal Disease) לוקח אותנו למסע מעגלי מהשניות הראשונות, זה שיר שמזכיר את Vektor בימי האלבום הראשון, כאן אפשר לשמוע בבירור השפעה של אלבום כמו Punishment For Decadence של Coroner, ואני אוהב את זה, אני אוהב את זה כי הפן הזה במטאל בכלל ובט`ראש בפרט היה חסר לי מאד.

אתם מבינים, לשים את Vektor באותה הסירה עם Evile, Warbringer, Havok ושאר הלהקות האלו זה פשוט פשע לאומנות, לא למטאל, לאמנות, כי החבורה הזו יוצרת אמנות, לא ט`ראש מטאל.

אני יודע שאני נמרח פה בסופרלטיבים אבל מותר לי, יש לי לגיטימציה מלאה לעשות את זה, למה אתם שואלים?

כי אני חייתי את הז`אנר הזה לעומק בזמן אמת כש Kreator, Voivod, Sadus, Coroner וכל אלו הוציאו את אלבומי המופת, וכי אני יודע איך הסגנון באמת אמור להשמע, וזו הסיבה שלא התלהבתי ככה באף להקת ט`ראש או ספיד מטאל שהגיע ב 20 שנה האחרונות, מ Bewitched ו Swordmaster וכל הרטרו טראש שניסה לחקות את Sodom ו Destruction הראשונים ועד ל Evile, Warbringer וכל אלו שעשו רטרו סביר, חביב, כבוד על הכוונה והמחווה וקצת פחות כבוד על התוצאה האנמית.

וכאן יש הכל חוץ מאנמיות.

Mountains Above The Sun השקט מעביר אותנו תוך דקה וקצת ל Ultimate Artificer, אולי הטכני שבשירי האלבום, יש שקוראים להם "פרוגרסיב ט`ראש", קצת קשה לי להגדיר אותם וזה בעיני היופי, אני מוצא את עצמי מקשיב וצולל לתוך העומקים של האלבום ובכל סיבוב מתגלה כאן עוד רובד, עוד משהו שפספסתי ולא שמתי אליו לב, אני נהנה לגלות ולחקור את מה שהם עשו כאן, זה באמת מאתגר אותי ואני לא יכול לומר את זה על הרבה להקות כיום.

Pteropticon אחד משיאי האלבום בעיני, Vektor לא מפחדים מבלאסט ביטס ובמקביל לא מפחדים מקטעים שקעים ומלאי עומק ואווירה, אני יכול לומר שאם Killing Technology של Voivod היה נכתב ב 2016 אז סביר להניח שככה הוא היה נשמע, ואין מחמאה גדולה מזו בעיני.

כי זה הקטע, הלהקה הזו לא נשמעת נחמד ו "כמו Voivod" (לצורך הדוגמא) אלא נשמעת באותה רמה, כשאני שם כל אחד משלושת האלבומים שלהם מול האלבומים שמהם ההרכב הזה הושפע, אני מקבל רמה אחידה, תלמיד שבמקרים לא מעטים עולה על מורהו או לפחות נותן לו פייט אמיתי ראש בראש ומסיים בתיקו, ובינינו, על כמה להקות ט`ראש מאלו שקמו מאז 1993 אפשר להגיד את זה?

ואז מגיע Psychotropia עם כמעט 9 דקות של טירוף משוגע מיוחד וחסר גבולות, מהסוג שעומד גאה מול הרוב הכמעט מוחלט של המטאל שיוצרים היום, זה לא קליט, זה מורכב מאד, מסועף מאד, לא סחבק, לא "אחי אחלה ט`ראש" אלא מגיע ממקום אחר לחלוטין, זה הגאון של הכיתה שיושב בצד ואף אחד לא סופר אותטו אבל כשהוא פותח את הפה כולם שותקים כי לאף אחד אין אפילו סיכוי להגיע לרמה הזו מסביב.

למה התחושה שלי דומה? לאותה תחושה שהרגשתי כשממעתי לראשונה את The Red In The Sky Is Ours של At The Gates ב 1992, תחושה של "האלבום הזה גורם לי להאמין שוב בז`אנר".

אז נכון אז זה היה דת` מטאל וכאן זה ט`ראש מטאל אבל הכוונה ברורה וגם התחושה ברורה וזו תחושה נהדרת אצל חוקר מוזיקה נאמן כמוני, אחד שתמיד מחפש את הגירוי החדש, את הלהקה הבאה שתשבור את המקובל ותהיה זו שמביאה אותה בהפוכה לכולם, וכשאני מקשיב לשיר כמו Psychotropia או בכלל לכל האלבום הזה, אני מקבל תחושה כזו.

Pillars Of Sand ממשיך לתוך לוע הארי ותוך 15 שניות אנחנו שוב במחול המטורף שהלהקה הזו יודעת ליצר כל כך טוב, הבלאסט ביטס כאן מטורפים, השיר טיפה נוגע בדת` מטאל מבחינת הכתיבה ובפעם הראשונה אני שומע כאן השפעה קטנה של Morbid Angel ובמיוחד של ארבעת האלבומים הראשונים שלהם מן הסתם, ועדיין זה נשמע 100% כמו Vektor ולא כמו אף הרכב אחר.

אני לא מתייחס כאן לטקסטים בכלל וזה נדיר אצלי כי כל הרעיון של מדע בדיוני על שלל גווניו פחות נוגע לי בלב אם כי נשמע מתאים מאד למוזיקה, אני גם מאמין שעם ההתבגרות שלהם כלהקה גם הטקסטים יקבלו מימד של ראליזם יותר ויותר, אבל מבחינת רמת הטקסטים עצמם הם בהחלט מרשימים ועל זה אין לי ולו מילת ביקורת אחת.

Collapse מתחיל כמו שיר של… Amorphis… בחיי..הוא גם ממשיך בשירה חללית בקול עדין ורגיל, רגע אתם בטוחים שאלו Vektor? ברור שכן ! כי הם מנגנים מה שקרוי "ט`ראש פרוגרסיבי/טכני" כי זה הכלי האומנותי שלהם, וכשהרצון האומנותי שלהם דורש משהו אחר עם רגש, עם מלודיה ועדינות: הם נותנים אותו במלוא היופי, וזה שיר מדהים, זה שיר מדהים כי Katatonia היו מתים לכתוב אותו, כי מייקל מ Opeth היה מת לכתוב אותו ולא יכול כיום, ואחרי 5 וחצי דקות מתוך ה 9 של השיר כשהוא הופך לכבד יותר זה מתאים בול ומגיע כמו אגרוף, כאן שומעים בבירור שהעיסוק במדע בדיוני בטקסט הוא לא יותר ממסכה למשהו אישי ועמוק הרבה יותר והשיר הזה הוא פרח אמיתי וגאה בתוך האלבום.

Collapse under the weight of time
In this still life of our design
Collapse into a great resolve
Everything falls
A broken image reflects from a shattered surface
Its shards of truth cut clean their meaning, our purpose
A broken image reflects from a shattered surface
Its shards of truth cut clean their meaning, our purpose
To struggle, to glean, to want, to bleed

והנה למרות שאמרתי שלא אגע בטקסטים אני מוצא את עצמי נקרע מהטקסט כאן וכשהוא מגיע אחרי 45 דקות של האזנה לחומרים האלו הוא פוגע פוצע ומשאיר אותך עם המון מחשבות.

Recharging The Void מסיים את החוויה הנפלאה הזו בעוד שיר מופלא, מהיר מאד, Vektor מסיימים את החוויה של אלבומם השלישי בשיא הכח, לא נותנים לך לנוח לרגע, לא לחשוב לרגע, אחרי הרגיעה היחסית של Collapse אין מנוס מלסיים כמיטב המסורת בשיר מפרק צווארים, כאן שוב פוגשים את הנגיעות של Death מאלבומים כמו Human כולל כל המלודיות הנפלאות בגיטרות לכל אורך השיר שיוצרות מנגינה שנחרטת במוח למרות החומר המסובך והטכני עד מאד.

זה שיר אידיאלי לסיים אתו הופעות, שיר אידיאלי לסיים אתו אלבום, הוא ביחוד אידיאלי כי אחרי 6 דקות לערך מגיע קטע עדין, מרגש וכזה שכולל זמרות רקע (??) ושירה שקטה ששרה בהמון כאב וצער את השורות האלו:

Illuminate what remains
From a time when all sanctions were hallowed
And our freedoms sucked straight from our marrow
To bleed after refrain
All we knew was the suffering
Away, all of the shame and the sorrow
Only hoping for endless tomorrows
We look to cold, shimmering skies
Feel the light passing by
There’s no light that reflects from our gallows
Planets stricken to live in the shadows
Of cold, shimmering skies
All we ask is our story be told
To young, beckoning, yearning worlds
Who are struggling to be as one
We are the light from a dying sun
In darkness we will remain

תקשיבו לקטע הזה, אין לי מילים מרוב שזה טוב ואני לא מאלו שמתלהבים מכל אלבום שיוצא במטאל, למעשה אפשר לספור על כף יד אחת את האלבומים שהפילו אותי בעשור האחרון, אולי ארבעה, Vektor בדרך להיות החמישי, אם יש צדק בעולם המוזיקה הלהקה הזו תהיה ענקית ותמכור המון, אם אין צדק בעולם המוזיקה זה לא צריך להפריע לכם לקנות את האלבום הזה ולהסחף לתוך העולם המדהים של Vektor, אנחנו אמנם רק בחודש יוני אבל צריך לקרות משהו חריג מאד כדי שזה לא יהיה אלבום השנה שלי.