Vesania – Distractive Killusions

תחילה כשבחנתי את העטיפה של Distractive Killusions התמרמרתי והתחלתי למלמל בקול מתוסכל על כך ששוב מביאים לי לשמוע עוד איזו להקת אוונגרד-בלאק שחושבת שהיא יותר אינטיליגנטית מכל העולם ואשתו עם מוזיקה שלא מפצה על כך בכשרון כתיבה.

ניסיתי לדלות מעט מידע על Vesania בטרם הכנסתי את התסכול הפוטנציאלי למערכת, שכן לא יצא לנו להכיר בעבר. ובכן, מעבר לכך שהאלבום יצא ב-Napalm Records, לייבל שתמיד מפתיע בהוצאות לא קונבנציונאליות ובדרך כלל לא רעות, קלטתי שחברים בלהקה Orion מ-Behemoth וכן Daray מ-Vader. שני אנשי דת' באלבום בלאק סימפוני? נשמע מועד לפורענות, אך בהחלט מסקרן.

האלבום מתחיל עם הקטע "Narrenschyff" הפותח בצורה אופיינית למדיי לסגנון, גדוש קלידים תיאטרליים, גיטרות מהירות ואפקטים שישר מעלים אסוציאציות של להקות כמו Sear Bliss ואולי, עם אלף אלפי הסתייגויות, גם של Emperor (שאותם אין משווים לאף אחד, כמובן).

הווקאלס המוזרים בעליל שהם למעשה גראולים, מפי הפרונטמן \ גיטריסט Orion מהווים מעין נטע זר בטריטוריה זו של המטאל, ומתחלפים באמצעו של השיר אף לנהימות נמוכות ומשונות, ולצחוקים אחוזי-שיגעון שיותר הולמים את הסגנון. לקראת סוף השיר מתפרץ לפתע תיפוף דת' המכניס אותנו לאינטרוול הזוי של דת' פולני טכני הנראה לגמרי תלוש מהשיר, ולא הבנתי עד הסוף מה ניסו להשיג כאן Vesania.

"The Dawnfall" קצת יותר מתון מקודמו, קלידים קיטשיים וגראולינג קצת יותר מחוספסים. השיר יחסית איטי, אווירתי ומאד בנאלי ורפטטיבי, עם שינוי אחד באמצעו שתופס מקצב יותר מהיר ומחזיר קצת מהטירוף אותו טעמנו קודם בצורה של ריפים מצויינים המשולבים עם עבודת קלידים מעניינת.

השיר הבא, "Infinity Horizon" מפוזר בכל כך הרבה מקומות שקשה לו להבין מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך, ומצליח לבלבל גם אותי בדרך. השיר פותח בנימת פולקלור חביבה, ואיכשהו פונה לכיוון של בלאסט-ביטס מתחרעים כשעמם עדיין ברקע אותם קלידים ממקודם, ויחד אלו מצליחים לפתח אצלי ניצנים של כאב ראש. אל השמחה הזו נכנסים גם קולות קלין מטרידים שלא ברור מי בדעתו הצלולה החליט להכניס, ומסיבה לא מוסברת גם יחזרו להופיע בהמשך האלבום שוב. אם זה לא מספיק, אז השיר מסתיים גם בקטע ארוך יתר על המידה של קלידים מחרידים.

"Rage Of Reason" מפיח במידת מה את חרדתי מהשיר האחרון, עם פתיחה טובה שסוף סוף מראה לי איזשהו חיבור מוצלח בין הסולן למוזיקה, שצולח את הפתיחה בגראול פחות טכני ויותר תואם להלך הרוח, ועם זאת עדיין מרושע ורצחני. גם הקלידים בשיר הזה שולבו בהרבה יותר טוב טעם, ויחד עמם גם תיפוף מצויין ועבודת גיטרות מעניינת, כל אלה יחד מאגדים יחד את Vesania למשהו יותר קונקרטי ובנוי טוב ממה ששמעתי עד עתה, שיחד עם זאת לא מאבד מהאופי הכללי של המוזיקה.

השיר "Hell Is For Children" לוקח תפנית משונה לחלוטין אל כיוון, שאם יסלחו Vesania, אינפנטילי למדי. יש פה איזשהו נסיון ליצור משהו יותר אווירתי ואפל הקרוב לבלאק מטאל משאר האלבום, אבל לטעמי זה פשוט נשמע כמו עבודה בנאלית שמנסה להתחקות אחר מודלים כמו Ceremony Of Opposites של Samael עם קצת מהקיטש המודרני של Dimmu Borgir.

כפי שכבר ציינתי בתחילה, לא יצא לי לשמוע את חומריהם הקודמים של הלהקה שמשיטוטיי נראים כפופולריים מאוד, אך מנקודת מבטי הבלתי מוטית מעבר הלהקה לא אוכל להגיד שהתרשמתי יתר על המידה מהאלבום הזה. אני סבורה שכל מי שמוצא את עצמו בסגנונות הסימפוניים המלוטשים בהחלט יוכל למצוא פה נקודות טובות, כמו גם מי שאוהב קצת טוויסט בדת' העצבני שלו. מבחינתי זה עבד לפרקים וגם היה מטריד לפרקים. בסך הכל, הוצאה לא רעה שמעידה על יכולות טכניות טובות עם שמץ של מקוריות. נחמד.