Visigoth – The Revenant King

המטאל של פעם, זה שמזוהה עם Iron Maiden, Dio, Priest וכאלה – כמעט מת לחלוטין. נכון – יש מטאל מלודי, יש פאוור מטאל, אבל כמה שמות אפשר לציין כענקיות בז'אנר ההבי מטאל חוץ מבדיוק אותן להקות שהיו גדולות אז ופשוט ממשיכות היום? מי יש לנו מעבר ל WASP, ל Pretty Maids וכו'?

אז נכון, יש את כמה להקות פאוור מטאל לא רעות, אבל כמה מהן הן כאלו שקמו והצליחו בעשור האחרון? מי מהן תפסה מקום לצד הדור של Helloween, Gamma Ray ו Iced Earth למשל?

מתוך רשימה מצומצמת באמת עולה כעת השם של Visigoth, שהם באופן מפתיע – להקה אמריקאית, מדינה שכמעט ושכחה את האמנות של ההבי מטאל המלודי המסורתי, ובאופן יותר מפתיע – הם עושים את זה ממש טוב, והוציאו אלבום בכורה דווקא בלייבל Metal Blade שבעשור האחרון נטה הרבה יותר לכיוון של Core, כשרק כמה להקות שיצאו בשלוחה האירופאית של הלייבל שומרות על הגחלת – להקות כמו Powerwolf למשל (אחת מהמעטות שבאמת קמו והצליחו בז'אנר מהעשור האחרון בהמשך לפסקה הקודמת שלי).

Visigoth פותחים אלבום עם עטיפה של Kris Vewimp הענק, אחד מאמני העטיפות המצוירות הטובים שיש היום – שמזוהה דווקא יותר עם אלבומי פולק אבל ייצר גם כמה אימג'ים קלאסים של הבי מטאל מהזן הישן. העטיפה, ושם הלהקה – מרמזים על התוכן, הבי מטאל עם נימה ויקינגית, ששואב בעיקר מלהקות כמו Manila Road, ששיר שלהם בשם Necropolis הם אפילו מבצעים כאן.

השיר הפותח כבר נכנס ישר לעניינים, הבי מטאל קלאסי – לא פאוור מהיר ומלווה דאבלים מהז'אנר האירופאי, אלא הבי מטאל, Twin Guitar במקצב ביניים, משהו שמזכיר קצת את Grand Magus המצויינים אבל נוטה יותר לכיוון הבי מסורתי ופחות לכיוון הפולקי/וייקינג.

הסולן, Jake Rogers עושה עבודה משובחת, לפרקים הזכיר לי את Steve Grimmett, איש Grim Ripper הבריטים, עם הקול העמוק, מלא הרגש והתהודה. הוא בעצם חותמת האיכות הסופית על המוצר הזה, העובדה ששני הגיטריסטים גם עושים עבודה טובה, עם לא מעט ראש מאחרי הריפים – נותן לכל השירים באלבום צליל של איכות ובגרות.

קצת משעשע לקרוא על הלהקה הקודמת של שני הגיטריסטים, Distructinator הייתה כנראה להקה שלהם מתקופת התיכון ובעיון מהיר ב Archives אפשר למצוא תמונה של שני ילדים ג'ינג'ים עם גיטרת במה שנראה כמו תמונה שלהם מנגנים בחצר בית ספר בכיתה ט'. אין ספק, השנים והנסיון עשו את שלהם – הם כבר לא נראים, ובטח לא נשמעים – כמו חבורה של תיכוניסטים.

השירים ברובם ארוכים – יהיו מי שיקראו להם אפים, והעובדה שהם לא משעממים לשניה היא ללא ספק עדות לכוח שלהם כנגנים וככותבים, השיר Mammoth Rider למשל, פשוט כתוב ומנוגן לעילא, כולל Lead אמצע ופזמון חזק – דוגמא לכך שבזכות כשרון גם שיר של למעלה מ 7 דקות לא חייב לשעמם.

לא נאריך יותר מידי, בפשטות מדובר באחד מאלבומי ההבי מטאל הטובים ששמעתי בשנים האחרונות, יש פה הבי קלאסי, יש קצת ויקינג מטאל, יש אפילו דום מלודי בסגנון Candlemass, סאונד טוב, נגינה טובה, וסולן שסוגר את כל הפינות ביחד טוב. פשוט תקנו את זה כבר.