Walkways – Safe In Sound

Walkways היא להקה שעובדת בערך משנת 2007, הלהקה התחילה לעבוד תחת השם "אסירי תודעה" ועשתה לא מעט שירים בעברית וגם כמה קאברים ועיבודים לא רעים בכלל, מתישהו בשנת 2012 הם החליפו את שמם ל Walkways והחליפו גם את הבסיסט שלהם. כמו שזה נראה, המעבר גיבש להם קו אחיד יותר: הם שרים רק באנגלית ואפילו לקחו שירים קיימים בעברית והפכו אותם לשירים בעלי סאונד אמריקאי לכל דבר. די מדהים לשמוע את ההבדל והדמיון בין שתי הגרסאות השונות לשירים האלה.היום Walkways עושים אלטרנטיב מטאל או נו מטאל במיטבו, הסאונד שלהם הוא מאוד אמריקאי ומאוד מהודק ומקצועי. האלבום מופק היטב. הסאונד שלו נקי וטוב, ועומד מאחריו לא אחר מאשר Jens Borgen שעבד גם עם Opeth, Amon Amath ואחרונה גם עם Orphaned Land מיודענו. הדבר הראשון שברור כאשר מקשיב לאלבום של Walkways הוא שמי שכתב את הטקסטים הוא אשף מילים, הטקסטים חכמים ומורכבים, המבנה שלהם נכון ומרשים. יש פה ללא ספק עבודת כתיבה רצינית.

האלבום נפתח בBlood into water, כאשר הקול הבאמת מרשים של הסולן (רן ירושלמי) מתנגן לו בטון הגבוה והיפהפה שלו והטקסט פה הוא חכם מאוד:

"children dying for candy ,candy for dying children /Hope overtakes pain,pain takes over hope"

השיר ממשיך ומתפתל במשחקי ההפך האלה, כאשר ברובו הקול של רן מתנגן לו בנעימות ובשקט, משהו בשיר הזה מזכיר לי מאוד את התחושה שהייתה לי כששמעתי בפעם הראשונה את DEUS,עוד לא הצלחתי להבין למה, משהו בתחושה שהשיר מעביר, באווירה החורפית והמעט ערפילית שלו.

אם נחזור לשירה של רן,תמיד הערצתי סולנים בעלי הקול הגבוה שיש להם את היכולת לשחק עם הקול שלהם בלי גרם של זיוף. השיר שומר על בתים שקטים ופזמון רועש, עם קטע סיום נטול שירה. השיר הרביעיEndless הוא שיר יפהפה מבחינת הטקסט שלו ומאוד מגוון בסאונד שלו.השיר מכיל המון המון רגש, נוגע במצבו של אדם שמנסה למצוא נקודת אור בתוך תקופה שחורה ואפלה, מנסה להיות אופטימי גם בזמנים רעים. השיר הזה גם נשמע לי מאוד מאוד מוכר,ולא הצלחתי להבין למה. עד שבשמיעה הרביעית או החמישית הבנתי, הפתיחה של השיר וכמה מהקטעים השקטים שלו הם מאוד סטיבן ווילסונים (פורקיפיין טרי, בלקפילד) בסאונד שלהם.

Towards the light – הוא אחד השירים הכי טובים לא רק באלבום הזה, אלא לתפיסתי, הוא אחד השירים הטובים ששמעתי עד כה ב 2012. הוא עוצמתי ומהיר, הקול של רן פה רוקד על הקו הדק שבין סקרימינג לשירה חזקה. הגיטרות והתופים פה לא נותנים לכם מנוח, ודבר אחד מובטח, השיר הזה יתנגן לכם בראש כל היום.השיר אחריו- thoughts. הוא עוד פנינה מוזיקלית, למרות הנגיעות היחסית מודרניות שבו. שאני בד"כ פחות אוהב, הוא עוצמתי יותר ומתוסכל יותר. בכלל האלבום הזה מחזיק בתוכו הרבה מאוד תיסכול שמתפרץ מתוך השירים, השקטים והרועשים יותר גם יחד. Sweet medicine הוא שיר האהבה הכי לא צפוי שיצא לי לשמוע עד כה. אין שום חיבור בין הרומנטיקה הכמעט ורדרדה שלו לבין הקצב המהיר שלו, לעוצמה הרועשת שלו. זה שיר מקסים וגם פה, מובטח שאחרי שמיעה אחת הוא לא יפסיק להתנגן לכם בראש, נשבע לכם.

מבחינתי, כאשר מר ירושלמי צורח בחצי כאב וחצי בכי את המשפטים:

" I’m not a bad person, I’m the worst.
I’m the worst but I’m sorry! "

אני מאמין לו, אני מאמין לו לגמרי, זה באמת אחד הזמרים שמצליחים יותר להביע את עצמם במשחקי קול וניואנסים קטנים. מעולם לא ראיתי את Walkways מופיעים, אבל מהתמונות שראיתי אני רואה שזו חבילה שלמה, הבעה וקול תואמים,פרפורמר ענק. ופה הוא עושה משהו יותר גדול, מעביר תחושה ורגש רק בניואנס קולי. ואנחנו מתחברים ישירות אל actions, שיר עם בית אחד, מסר פשוט וזעם טהור. גם פה אני חייב להאמין לרן, שצפוי לי גיהנום צרוף אם אנסה לשבור אותו.

אני לא יודע מאיפה האיש הזה שואב את האנרגיות הפסיכיות שלו, מה העולם הזה העביר אותו כדי שיגיע לרמות תסכול כאלה, כי מדובר פה ללא ספק באמן עם אמת פשוטה וחודרת, השיר הזה הוא שתיים וחצי דקות מעולות שנוגסות בתחת של Towards the light בתחרות על השיר הטוב באלבום. באלבום הזה יש גם קטעים שקטים וגם קטעים אינסטרומנטליים קצרים, מי שכבר קרא ביקורת אחת או שתיים שלי יודע שאני לא חובב גדול של העניין. שלא תבינו אותי לא נכון, קטעים אינסטרומנטליים זה אחלה, הרבה מהפעמים הם טובים יותר משירים רגילים. פשוט כי יש להם את היכולת המזוקקת להעביר תחושה או אוירה בצורה מדוייקת. אבל כאשר מדובר בקטעים קצרים מאוד, זה נראה כאילו הם עומדים בפני עצמם רק כדי שבטרק ליסט יהיו יותר שירים, שכן הקטעים האלה יכולים להיות חלק מהשיר שהם באים לפני בקלות.

לסיכום, זה יופי של אלבום, אני אישית יותר התחברתי לסאונד הרועש מאשר לקטעים השקטים שבו. ואני תחת ההרגשה שיש פה שני אלבומים, אחד שקט יותר והשני רועש וקצבי יותר, הם לא ממש מתחברים לי ליצירה אחת, אין פה שיר אחד שאני יכול להגדיר כבינוני, הכל פה זז מהטוב ועד למעולה והסאונד הכללי שלו הוא פשוט ממכר, אחרי שמיעה או שתיים האלבום הזה לא מפסיק להתנגן לי בראש.

רוצים שגם לכם האלבום יתנגן בראש? יש להם הופעת השקה בראשון ליוני. תגיעו.