Warbringer – Waking Into Nightmares

הגל הגדול של להקת רטרו-ת'ראש התחיל לפני מספר שנים, ונראה שחלק מהלהקות לא רק שממשיכות באותו כיוון, אלא אפילו משתפרות והופכות להיות משהו מעבר לסתם מחווה לאותו ז'אנר שהיה גדול כל כך בשנות השמונים וכיום מסווג ע"י רבים כלא רלוונטי. Warbringer היא לא להקה שמתביישת בעובדות היותה רטרו, להיפך – החבורה הזו חורטת את המושג על הדגל שלה, ועושה כמעט כל מה שאפשר כדי להשמע כלהקה שבדיוק התחילה לפעול אי שום לקראת סוף שנות השמונים באזור ה-Bay Area, ממנו הגיעו מרבית ענקיות הז'אנר האמריקאי.

ריפים חותכים ומהירים עם השפעה ברורה של Punk ו-Crossover, שירה צרחנית צרודה שמתרחקת מכל שמץ של מלודיה, מהירות תופים מרובת דאבל-בס, ושירים שנעים בין ברוטליות אחת לאחרת עם שמות כמו "Scorched Earth" ו-"Shadow From The Tomb" – זה ת'ראש במלוא מובן המילה, עם השפעות ברורות של Exodus מצד אחד, והרכבים אירופאים כמו Destruction מצד שני, והעיקר, הם עושים את זה טוב.

למרות הגיל הצעיר של הלהקה, גם אלבום הבכורה שלה, War Without End, היה חתיכת ת'ראש כתובה ומבוצעת היטב, אבל נראה שכאן באלבומה השני, הלהקה קפצה כמה דרגות הלאה – הכל מרגיש מוצק והדוק יותר, הריפים קצת יותר ייחודיים, הכתיבה של הטקסטים ושילוב השירה נשמעים בוגרים יותר, נגינת הליד השתפרה פלאים וכבר שמה אותה לצד כמה מהלהקות הוותיקות והמוכרות יותר. באופן כללי, Walking Into Nightmares נשמע יותר טוב מכל מה שהלהקה הוציאה בעבר. ייתכן שזו העובדה שאת האלבום הפיק Gary Holt, המנהיג האגדי של Exodus, שהביא ללהקה את האיכות שמתגלה כאן, אבל הסיבה לא משנה כמו התוצאה – מדובר כאן באחד מאלבומי הת'ראש רטרו הטובים יותר שייצאו בשנים האחרונות.

"Jackal" שפותח את האלבום כבר לוחץ על הדוושה ונוגס בראש של המאזין, וגם אם בדקה או שתיים הראשונות אפשר לטעות שמדובר כאן באגרסיה ללא טעם וריח, בהמשך מתחיל להיות מובן שהפעם הלהקה גם כותבת שיר ולא רק מנגנת מהר. הריפים מסתדרים, לשירה יש ליין ברור, זה עדיין לא ברמה של כמה מהאלבומים האגדיים של הז'אנר, כמו Fabulous Disaster של Exodus שללא ספק היה השפעה על ההרכב, אבל זה בהחלט טוב בכמה דרגות מהרבה דברים אחרים שיוצאים היום. אין יותר מידי שינויים או צבע, אבל עם שירים כמו "Severed Reality" שמכיל כמה לידים מלודיים חזקים ביותר, או הקטע האינסטרומנטלי המעולה "Nightmare Anatomy" – אין צורך ביותר מידי גיוון, הלהקה עושה את הת'ראש שלה מהיר, קולע, שום שיר לא מתארך יותר מידי, וכולם מכילים את כל היסודות של שירי ת'ראש מוצלחים.

שוב, אפשר בשקט לומר שעוד The New Order של Testament או Extreme Aggression של Kreator או Rust In Piece של Megadeth כבר לא יהיו, אבל בהתחשב בהיצע של הז'אנר הזה בעשרים שנה האחרונות – אלבום כזה בולט באיכותו. אפשר בהחלט להבין למה Warbringer מחממים את שתי ענקיות הת'ראש Exodus ו-Kreator בסיבוב ההופעות האמריקאי הנוכחי שלהן. למרות גילם הצעיר של חברי ההרכב, הם נותנים באיזה שהוא מקום תקווה לכך שימי התהילה של הת'ראש לא חלפו לגמרי, שזמנן של גיטרות BC Rich ו-Jackson מחודדות, לבישה של טי-שירטס של להקות מטאל אחרות, וניטים וחגורות כדורים לא עבר עדיין מהעולם, ושחלק מאיתנו לא זקנים כמו שאנחנו מרגישים לפעמים.