Watain – Sworn To The Dark

בלאקרים, התכנסו. כן כן, גם אתם שם מאחורה שסולדים מאנדרגראונד כמו מחבורה של מצורעים מאופרים בקורפס פיינט. Watain, להקת האנדרגראונד בלאק מטאל השוודית, תמיד זכתה לעמוד לצד להקות רבות שרבים משומעי המטאל פשוט מעדיפים לשמור מהן מרחק ביטחון. זאת כנראה בגלל השיוך המיידי לסצינה המוצללת יותר של הבלאק, המתאפיינת בעיקר בסאונד החוראני שלה, שאינו נוטה לחוס על האוזן האנושית. ובכן, כך אכן הצטייר המצב במשעולי רבבות הדמואים, הוצאות הלייב, התקליטים בהוצאות ממוספרות ידנית וכן הלאה.

ואמנם, למרות כל ההשמצות, נחשבו Watain לאורך כל השנים לאחת ממחזיקות הדגל של הבלאק הסקנדינבי, יחד עם חברתה Dissection, וזו התאפיינה במוזיקה ברוטאלית ומלאת כוח. בשנת 2003 חלה התפנית של Watain עם שחרור אלבומה Casus Luciferi. באלבום זה הפתיעה הלהקה באיכות סאונד נקייה יחסית, לא הפקה מוגזמת, חלילה, אך השינוי היה משמעותי ביחס להוצאותיה המוקדמות יותר של הלהקה. Casus Luciferi משך תהודות חיובות רבות בשל איכות ביצועו, והשירים המהירים אפופי השטניות שבו.

את הרוע שנודף מ-Sworn To The Dark, האלבום החדש של Watain, אפשר להריח כבר ממרחקים. עם ניחוח של בלאק מטאל ישן, ריפים מהירים הזורמים עם המלודיה החשוכה, משתלבים יחד עם הבאס המהדהדת והתיפוף העוצמתי והכבד, יוצרים Watain את האווירה הגיהנומית של האלבום.

"Legions Of The Black Light" הינו השיר הפותח את האלבום בריף מלודי ותיפוף ברוטאלי. כבר כאן ניתן לראות את ההתגוונות של האלבום הזה מ-Casus Luciferi, עם עבודת גיטרות מלאת רבדים הרבה יותר מזו של הקודם. כמו כן, הווקאלס יותר ברורים, ועם זאת לא מתפשרים באכזריותם. הריף המרכזי בשיר קליט, ויחד עם התיפוף המהיר והאגרסיבי מהווה מתכון בדוק לעוד אחד מהשירים שלא יצאו לי מהראש בזמן הקרוב. הבאס העמוקה המזדחלת והריפים המאיימים, יוצרים משהו שמשלב את השירים הישנים של Mayhem עם Euronymous, ויחד עם זאת מזכירים משהו כמו Dark Funeral מ-Vobiscum Satanas.

אחד השירים היותר עצבניים באלבום הינו "Storm Of The Antichrist" המתחיל בנימה כאוטית ומשולחת רסן, עם עבודת גיטרות מטורפת לחלוטין ותיפוף מלחמתי, שבכבדותם גורמים לי לחשוב על עבודתם של Marduk השוודים גם הם, למרבה ההפתעה. לקראת אמצע השיר חלה תפנית ת'ראשית ותלושה לחלוטין מהמציאות, ובדיוק כשאתם מתחילים לחשוב שהחבר'ה התעשתו וחזרו לריפים הכבדים, מפליאים Watain בסולו גיטרה מלודי ומשאירים אתכם פעורי פה, עם גבה מורמת בתמיהה.

אך אל דאגה, מיד לאחר מכן מגיח מהצללים "The Light That Burns The Sun", שמבחינה טכנית הכי הרשים אותי מכל האלבום המדובר. השיר פותח בגיטרה מצמררת באוברדרייב ובתיפוף דרמטי. עבודת הגיטרות כאן מעולה, ומתגוונת בין ריפים צורמניים המרצדים בפיץ' גבוה לבין גיטרה עמוקה מדושנת דיסטורשן בסאונד כבד ומלוכלך, ולבין גיטרת סולו בתפקידים מלודיים יותר. בזכות כל אלה "The Light That Burns The Sun" זוכה להיות אחד השירים המתוכחמים והמעניינים באלבום, וכן בעל האטמוספירה הבולטת ביותר.

"Underneath The Cenotaph" פותח בשתי גיטרות בתפקיד יפהפה עם סאונד מחוספס, אליהן מצטרפים תופים עמוקים ומלאי נפח. אך אל תטעו, זהו אחד השירים האלימים ביותר באלבום, והוא טומן בחובו תיפוף מהיר, ברוטאלי ומגוון, וריפים שפשוט עושים חשק להוציא אותם מהדיסק, למסגר, ולתלות על הקיר. "Darkness And Death" אף הוא מצטיין בריפים מצויינים, עם כי בולט כאן החוסר של הבאס, שכפי שכבר הספקתי לציין, נוטה להיעלם בין מלאכת הגיטרות, וחבל שכך. לאחר הקטע השקט להחריד, "Dead By Dreaming", שנעשה עם גיטרה משוללת דיסטורשן בלבד, מגיע השיר האחרון, ואחד המצויינים ביותר שיש ל-Sworn To The Dark להציע, שמו "Stellarvore".

תופים עמוקים, ריף המנוני, קריאות מלחמה ואלמנטי שירה אופרטיים ברקע, הם אלה הפותחים את השיר בנימה תיאטרלית. וכעת שקט. אט אט נכנסים התופים הכבדים כפסיעות הלוחם צמא הדם. אליהם מצטרף ריף כבד עם אופי מטיל אימים. עכשיו, מתחיל הקרב כנגד האלוהות. וואקלס מחוספסים ומהטובים שבאלבום צועקים בגינויו של האל, אותם מעצימים תופים דרמטיים ומלאי כוחניות. גם כאן Watain הצטיינו בריפים מלודיים וכוחניים לאורך כל השיר, שבהחלט מתאים לחתימתה של יצירה מצויינת זו.

חלק מהפרוייקט של Watain מונה חברים מלהקת הבלאק Dissection, ויש האומרים כי כך היה צריך להשמע האיחוד של הלהקה לאחר חזרתו של Jon Nodtveidtt מתקופתו בכלא. ובכן, איני נמנית עם חסידי Reinkaos ולכן קשה לי שלא להסכים לכך, ואכן ישנם כאן הרבה ממאפייניהם של Dissection מהתקופה של The Somberlain, אם מדובר בריפים המלודיים והכוחניים או בהפקה המרושעת לחלוטין. ואמנם, עם הידמות זו איבדו Watain מהמקוריות שניחנו בה בתקופת The Ritual Macabre ו-Rabid Death’s Curse. עם זאת, Sworn To The Dark הינו אלבום בלאק מעולה כשלעצמו, ואומר לכם זאת כעובדה, שהדיסק הזה הולך לרוץ אצלי במערכת עוד הרבה מאוד זמן.