Watchmaker – Erased From The Memory Of Man

אלוהים, האוזניים. האלבום השלישי של חבורת הפסיכופטים האמריקאית הידוע בשם Watchmaker ממשיך במסורת הישנה והחביבה שלהם, קידוח עור התוף ושתיית המוח בקשית, או לפחות כך הרגשתי לאחר ההאזנה בת 26 דקות לאלבום בן 16 השירים שכאן. הלהקה בעיקרון לוקחת ט'ראש אולד-סקול ורוצחת אותו עם הארד-קור וגריינד-קור, השירה מבוססת על סדרת צרחות אכזריות, משהו שנשמע כמו אדם שעורו מוסר ממנו באיטיות תוך כדי האזנה לאלבום של מיה בוסקילה. הסולן שואג וצורח את המלל שלו ואז בורח בחזרה לעשרים שניות עד שבשיר הבא הוא שוב אוזר אומץ ויוצא עם המסור החשמלי.

למרות ההפקה הנקייה למדי הגיטרות מצליחות להישמע גרוניות ופרימיטיביות, ריפים שלקוחים מט'ראש משולבים עם סאונד של סלאדג', ובמהלך כל זה המתופף הולם בסט כאילו יש לו עליו ביטוח מקיף, מידי פעם הוא מקבל קריז של ממש ומרביץ איזה Blast beat גריינדי שפשוט משתיק את שאר חברי הלהקה לכמה שניות, אבל כשהם מתאוששים הם חוזרים לנסות להחריש בעצמם. הבנתם את התמונה, הרבה הגיון מלודי אין כאן, זה לא דת' שבדי עם מלודיות של אבבא עם דיסטורשנים, זה אלבום כועס, מלוכלך, פשטני, עם לא מעט נגיעות של הארד קור ואפילו פאנק, וגריינד מטונף לשמיעה. יש מי שיסתער על זה עם מבט של ויאגרה בעיניים, אבל לי זה דווקא הרס את החשק, והותיר אותי די אדיש.

אין לי כלום נגד אלבומים קיצוניים, אני אוהב דת' ברוטאלי וגריינד טכני כל עוד יש בזה איזה ערך מוסף, כל עוד יש איזה משהו שמשאיר אותך ער במקרה הרע או גורם לך לרצות לתלוש לילדים את הראש במקרה הטוב, אבל Watchmaker, עם כל הרצח בעיניים, דווקא גרמו לי לפהק, ומתוך שינה קשה לתלוש אפילו נייר טואלט אקסטרא רך.