1. Prea Letum
  2. Heavens Advocate
  3. Shelter Of Hipocrisy
  4. Depths Of Greed
  5. Crawlspace
  6. Nature Of Repention
  7. Venison
  8. Pontious Pilate
  9. The Servants Of Twilight

לאלו שחשבו שאנג'לה גסאו מ-Arch Enemy היא סולנית הדת' מטאל הראשונה, יש לי בשורה, היו כמה לפניה. הראשונה כנראה הייתה רי'צל הייזר מלהקת הדת' ההולנדית Sinister, ולא מעט אחרי גם טוקיקו שימאמוטו מלהקת Shadow היפנית, אבל מכל מי שציינתי, קריסטין פארקר מ-Wetwork מזכירה בקולה הכי הרבה את אנג'לה.

הלהקה הקנדית עומדת סביב כישוריו של הבסיסט צ'י מקמאלן, נגן Infernal Majesty האגדיים לשעבר, הוא אחראי על כתיבת החומרים וגם מבריק בנגינת בס אגרסיבית וטכנית באלבום, שמזכירה לעיתים את זו של סטיב דג'יורג'יו מ-Sadus. בהשפעתו הלהקה יוצרת דת' מטאל טכני ודי מורכב, עם ריפים ט'ראשים מידי פעם. שלושת חברי הלהקה מלבד קריסטין הסולנית הם נגנים ברמה גבוהה אחד אחד, וזה בהחלט מתבטא במוזיקה שהם יוצרים.

אין כאן הרבה דמיון ל-Arch Enemy, מלבד השירה של קריסטין, שכמו שציינתי קודם די קרובה לזאת של אנג'לה. המוזיקה היא לא דת' מלודי, אין כאן יותר מידי לידים וכשיש הם לא פיסות המלודיה המוצלחות של האחים לבית אמוט, האלבום הזה הרבה פחות נעים לאוזן, הרבה פחות מלודי, הוא מבוסס יותר על מרקם של ריפים סבוכים, מקצבי תופים טכנים, ונגינת הבס הכמעט פיוז'נית של מקמאלן.

הכל עובד רוב הזמן, עם כמה בעיות, השיר הראשון, "Prea Letum", נפתח בדקלום מונוטוני בקול רגיל של קריסטין, והיא נשמעת נורא, זה נשמע כמו התחלה של אלבום אלטרנטיבי של איזה יוצרת מתוסבכת שרבה עם החתול שלה לפני ההקלטה, כשהשיר למעשה מתחיל זה בהחלט מחפה על הפתיחה המטופשת, אבל באמצע השיר מיצי החתול שוב עיצבן אותה והיא חוזרת לדקלם…

זה לא קורה יותר מידי, למזלו של האלבום, והשירה שלה רוב הזמן מוצלחת, עם כמה יציאות לגראולים עמוקים שמצליחים אפילו יותר. כל זה והיכולת הטכנית הגבוהה של הלהקה עושים את האלבום ללא רע בכלל ובשביל אוהבי הדת' הטכני מדובר באלבום טוב.