Whorecore – Protection

אני חייב להתחיל ולומר שלא ממש שמעתי דברים ש-Whorecore עשו לפני האלבום הזה, כל הזמן שמעתי דברים טובים על ההרכב ועל הרמה המקצועית הגבוהה שלו, אבל לא שמעתי שום חומר מוקלט שהכין אותי לאלבום הבכורה של הרכב הגריינד-קור הישראלי. נתחיל בזה שהאלבום הוא הפקה עצמית ולא יצא בחברת תקליטים כל שהיא, כל זה מדהים למדי בהתחשב בהשקעה ובאיכות שמקרין הדיסק, החל מהעטיפה, אחת הטובות שראיתי לאחרונה, דרך העיצוב הפנימי הבוגר והמתוחכם, ועד ההפקה הברורה והמלוטשת, אחת מהיותר שמיעות שיצא לי להאזין באלבומי גריינד קור, שנוטים לרוב ללכת על לכלוך גורף ולא על סאונד שמאפשר לך לשמוע מה הלהקה עושה.

מבחינה מוזיקלית, שוב, מדובר במוצר בוגר לכל דבר, שבגדול אכן ניתן לתאר כגריינד קור אבל הוא כולל בו גם לא מעט הארד-קור, פאנק, סלאדג' ודת' מטאל, הכול משתלב באופן שלא נשמע מפוזר או לא החלטתי, בסך הכול ז'אנר הגריינד קור הוא הבן הממזר של כל אותם סגנונות, אי אפשר לשייך אותו למטאל במאה אחוז וגם לא לעולם הקור ונגזורותיו. האלבום פותח בסאמפל מסרט שמתחבר עם "She's Wearing Their Skin", מייד ברורים כל האלמנטים שחזרו באלבום – תיפוף ברוטאלי ומהיר, גיטרות מונמכות בריפים שנעים בין דת' להארד קור, ושירה כפולה של שני סולני הלהקה – ג'ונס וקונאן, אחד בגראול נמוך וגרוני והשני בצרחות שנעות בחיבור של גראול ל-Scream של הארד קור. השיר נכנס ונותן התקפת בלאסט ביט מטורפת, ונגמר.

שיר שתיים, "Engines Of Cremation" נכנס ישר לעניין, אני חייב לתת אזכור לתיפוף שוב, אחד המרשימים ששמעתי בארץ ולא נופל משום עבודת תיפוף ששמעתי ממתופף מטאל קיצוני מחו"ל, פשוט רצף של עבודת מעברים אנרגטית, דאבל בס מהירים ובלאסט ביטים בלתי פוסקים, עוד ציון גבוהה לסאונד, פרי יצירתם של אייל גלוטמן המקומי וסקוט הול המיובא. לא פשוט לגרום לאלבום כל כך רועש וצפוף להישמע ברור כל-כך והם מצליחים, זה לא נופל ברמתו מאלבומים כמו אלו של Despised Icon או Leng Tch'e האחרון. "Sharing Together" מציג לא מעט מההשפעות שמביא בסיסט הלהקה, Evil Haim להרכב, שיר הארד קור/פאנק ברוטאלי עם סאונד בס בשרני, השירה המשותפת של שני הסולנים מגיעה לרמות חדשות של פסיכוטיות, כל הכבוד להם (אני מקווה שהם תחת טיפול תרופתי), אהבתי את הריף שמתחיל מאוחר יותר בשיר, דת' מטאל עם כיוון של Slayer.

השיר הבא, "They Couldn't Tell The Bodies Apart" הוא עבודת מופת, כמה ריפים מצוינים בנויים על עבודה חכמה של הפקה, מעבר בין ערוצים תוך ניצול הסטריאו לקפיצות מגיטרה לגיטרה, התיפוף – ואני מצטער שאני ממשיך לברבר עליו, פשוט ברוטאלי. שיר תשע נותן טעם שונה, כניסה של בס, תופים וגיטרות שהזכירו לי מאד Meshuggah, ואני מניח שזה רק מוכיח לכמה גיוון הח'ברה האלה מסוגלים, עבודה נקייה ומדייקת בכל הרמות, הגיטרות נשמעות Tuned Down, אפשר בהחלט להציב שיר כזה מול כול להקה מקבילה מחו"ל והוא לא ישמע נחות בשום צורה שהיא, גאווה מקומית.

"HIV Positive" בנוי על גיטרות שהולכות קצת לכיוון הסלאדג', מקצב איטי יותר, אווירה קצת יותר מינימלסטית, אם קודם הם הרביצו למאזין בראש עם אלה, אז עכשיו הם עוקצים בו עם סיכה לאט לאט, יש שילוב יפה של ריף/ליד מלודי והשיר מסתיים בעוד ציטוט מסרט, אני מניח שחברי הלהקה אוהבים גם סרטים. קטע 15, "Breaking Point" שוב צועק Evil Haim, הארד קור פאנק אכזרי ומהיר. השיר ממשיך לקטע סיום אינסטרומנטאלי קצר בשם "Infection Complete".

אני חייב לומר ללהקה כל הכבוד, זה אלבום בוגר בילדותיות שלו, פסיכוטי אבל ברור מאד, יש בו הפגנת יכולת טכנית ברמה גבוהה מאד, אין בו שומן או התברברות מיותרת, לא הייתי מתנגד לקבל את המילים שלו כדי להבין בדיוק עד כמה חברי הלהקה לוקים בשכלם, אבל גם לקבל את השירה כ: "גררר-בררר" או "הארררר-באררר!!!" מספיקה לי, זה אלבום גריינד שלא נופל מאלו של הלהקות הגדולות בתחום ואני גאה שגם לישראל יש ייצוג הולם במח' הפסיכיאטרית הבין לאומית של הז'אנר הזה.