1. Shoot To Kill
  2. Guillotine
  3. Dead Man's Hand
  4. Midnight Hour
  5. Mass Confusion
  6. The Cold Emptiness
  7. Feeding The Machine
  8. Devil In The Flesh
  9. Spoon Bender
  10. The Raven
  11. Black Widow
  12. A Thief Inside

איזה כיף להגיד את זה, עוד עושים אלבומי הבי מטאל ענקיים גם ב 2020.
Wolf השבדים הם בשבילי הוכחה שהז'אנר הזה עוד חי וקיים, והאזנה לאלבום השמיני שלהם מזכירה לי למה התחלתי להאזין לז'אנר ולמה אני עדיין עושה את זה גם 30 שנה אחרי שהתחלתי, ולמה אני עדיין הולך עם חולצות של להקות מטאל למרות שאנשים ברחוב מסתכלים עלי כאילו ברחתי כרגע מבית מחסה ופספסתי ששנות השמונים נגמרו.

הח'ברה הקימו את ההרכב ב 1995, בערך בשלב שזה כבר לא היה מגניב להיות להקת הבי מטאל מסורתית, וכמה שנים לפני ש Hammerfall עשו את הז'אנר הזה שוב למשהו שאמנים לא התביישו ליצור. אבל Wolf לא שמו זין, הם עשו הבי מטאל מסורתי עם הרבה כבוד ל Maiden, ושירה גבוהה שהזכירה קצת יותר את אבות המזון הגרמנים – והם עשו את זה טוב.

אני גיליתי אותם בסביבות 2006 (תודה לך אלון פאריד מהליקון!) ולמרות שהאלבום הראשון שלהם ששמעתי – The Black Flame, קצת פחות הפיל אותי – הוא גרם לי לחזור לאלבומי העבר שלהם ולהבין את הגאוניות שלהם, וזה שבא אחרי – Ravenous שיצא ב 2009 הוא בשקט אחד מאלבומי המטאל המלודים האהובים עלי ביותר ב 20 השנה אחרונות.

אז עברו 6 שנים מאז שהם הוציאו את האלבום Devil Seed, והתחלתי לחשוש שההרכב נעלם לי – והופה, הפתעה נעימה והנה אלבום חדש.

ההרכב השתנה, מתופף ובסיסט חדשים הצטרפו בשנה שעברה לשני הבסיסים של הלהקה – הסולן והגיטריסט Niklas Stalvind, הסולן, גיטריסט ומקים ההרכב – והגיטריסט Simon Johannsson, שמנגן כיום גם עם Soilwork – שהצטרף אליהם ב 2011. מעבר לזה – וכנראה בזכות הנוכחות של שני האחרונים – הלהקה ממשיכה להיות אחד מהרכב ההבי מטאל הטובים ביותר שפועלים כיום בעולם.

אין להם שטיקים כמו לשיר רק על מלחמות, או על אנשי זאב, או על אנשי זאב נלחמים – הם שרים על נושאים מטאלים כללים כמו גילוטינות, אלמנות שחורות, הרג דם וכו' – אבל הכי טוב, הם פשוט כותבים שירים יותר טובים מכל השאר.

הפתיחה היא אחת הטובות שאתם יכולים לצפות מאלבום הבי מטאל מסורתי, Shoot To Kill מעלה את מפלס האנרגיה ומביא בשיר שיגרום גם לקרחים כמוני לדפוק את הראש ואז להצטער על זה שבוע בגלל שהצוואר יבין את מה שהמוח כנראה לא תפס עדיין לגבי הגיל שלי.

השיר Guiliitone זה הבי מטאל אנרגטי ומגניב, עם עבודת גיטרות מדהימה של שני וותיקי הלהקה, זה רק מראה שלא צריך להיות מתוחכם מידי, נפוח מידי, או דרמטי מידי – כדי לעשות שיר מטאל טוב, מספיק לעשות מה שהם עושים פה.

השיר Midnight Hour זה הבי מטאל שנות השמונים בדיוק כמו שאני אוהב אותו, קצת אווירת Mercyful Fate, מבוססת ריפים, טקסט פשוט וריפים סוחפים, אני באמת שלא צריך משהו מעבר לזה. שיר הנושא כולל את ה Galloping Riff שאני כל כך אוהב מ Maiden, ופזמון דרמטי, שוב עם קצת אווירת Mercyful בגיטרות המלודיות.

בקיצור, עזבו אתכם משטויות, כשאני שומע אלבום כזה כל שאר הז'אנרים, מטאלים ולא מטאלים – יכולים לקפוץ, זה לא מגניב, היפסטר כנראה ימס במקום לשלולית של זעזוע כשישמע את זה, אבל מבחינתי אלבומים כאלה נותנים לי עוד תקווה לאנושות. אלבום השנה שלי ושהקורונה תקפוץ.