Yossi Sassi – Desert Butterflies

כמעריץ ותיק של Orphaned Land תמיד היה לי מקום חם בלב ליוסי סאסי. אני לא אשכח כשפגשתי אותו פעם ראשונה בתור ילד זב חוטם בן 16 באוזן השלישית בשינקין ושאלתי אותו אחרי הופעה אקוסטית שהם נתנו איך לנגן את השיר האהוב עלי והוא הסביר לי בסבלנות מפתיעה. או את הפעם ההיא שאחרי ההופעה ב"ביט" בחיפה כשהוא יצא ולחץ לכולנו את היד, אני התרגשתי כמו ילדה קטנה. מאז ומעולם יוסי היה אחת הסיבות שאהבתי אורפנד לנד ומעבר להיותו בן אדם מקסים הוא היה ונשאר גיטריסט מצוין, כזה שלוקח השראה מענקי גיטרה כמו Vai ו Satriani אבל מוסיף להם את הטאץ' המזרחי הפיקנטי שהוא מביא מהבית וצובע עם זה את המוזיקה העשירה גם ככה של OL.

לא סתם הוא התחבב על לא מעט ענקי גיטרה כמו Marty Friedman או Bumblefoot (ששניהם מתארחים באלבום החדש) ויצא להופיע ברחבי העולם עם המון שמות בולטים בתחום. עבורי לפחות השירים הגדולים באמת של הלהקה לא היו מה שהם בלעדיו ובלי הריפים והסולואים הבלתי נשכחים שלו, הוא בעיני אחת הסיבות ש Orphaned Land תפסו את המקום שלהם בלבי כלהקת המטאל הישראלית הכי אהובה עלי במשך שנים רבות.

כשיצא אלבום הסולו הראשון שלו Melting Clocks קניתי אותו מבלי להסס, האלבום ההוא ליווה את יוסי בתקופה לא פשוטה בחייו, גירושין, הסבה מוזיקלית מאיש הייטק ביום ומוזיקאי בלילה למוזיקאי במשרה מלאה ביום. הוא היה אלבום קונספט מעולה שהכיל רגעים מחושבים של מטאל, פיוז'ן, קטעים אינסטרומנטלים יפהפיים והמון רגעים אוירתיים. והנה יוצא לו אלבומו השני, בתקופה לא פשוטה אפילו יותר, קצת אחרי צאת האלבום האחרון של OL יוסי הודיע במפתיע על עזיבה לטובת קריירת הסולו, במקביל היו לו מספר אירועים משפחתיים לא קלים ואירוע משפחתי אחד משמח מאוד. אז לפני כמה זמן נחת אצלי האלבום השני של יוסי שכמו שהתרגשתי לשמוע אותו ככה התרגשתי לסקר אותו.

לפני שניגשתי לאלבום היה ברור לי לאן אני נכנס. להגדיר את אלבומי הסולו של יוסי כ"אלבומי מטאל" זו הגדרה טיפה לא נכונה. אלבום גיטרה? כן אבל מדובר באלבום מגוון מאוד שלצד רגעים עמוסי דיסטורשן מכיל גם המון רגעים רגועים יותר, סגנונות אחרים שמשתרבבים פנימה לכדי סלט מוזיקלי עמוס ומגוון ובעיקר גישה מאוד פתוחה למוזיקה, כשמרגיש לעתים כאילו כל שיר נכתב לפי מצב רוח מסוים וברגע מאוד מסוים בחייו של יוסי.

אלבום מגוון זה קצת אנדרסטייטמנט כי באמת יש פה כמעט מהכל.

Oriental Sun מכיל הופעת אורח של Marty Friedman והוא טייק חביב ועמוס גיטרות על נעימות יפניות ומזרחיות כאלו ואחרות, טיפה צפוי אך עדיין מהנה מאוד. Fata Morgana בשבילי הוא שיר שפשוט מציג את יוסי במלוא תפארתו עם רגעי גיטרות אוריינטלים מרגשים מצד אחד ומלווים בשירה מסורתית ומצד שני טכניים ולוקחים למקומות של ג'אז ופיוז'ן. גם פה יש אורח מפורסם, הפעם בדמות Ron Bumblefoot מ Guns N' Roses שכבר הפך ליקיר מקומי בזכות ההופעות שלו בארץ והזיקה שלו אלינו. הרצועה השלישית Neo Quest אפילו לוקחת את זה למקומות עוד יותר טכניים וממש מזכיר רגעים מאלבומים של Joe Satriani ואלבומים של גיבורי גיטרה אחרים משנות ה-90'.

דווקא עם Azardi ו Believe האלבום קצת התחיל ללכת לאיבוד להרגשתי. בשני השירים ישנה שירה נשית שנשמעת נהדר אבל הקשר של יוסי לעניין קצת הולך לאיבוד. Azardi הוא עוד בגבולות הגזרה ובטריטוריות האוריינטליות שיוסי מכיר כל כך טוב ועוד יושב טבעי באלבום הזה, אבל Believe מרגיש כמו שיר שנכנס קצת בכוח. Mariangela Demurtas סולנית Tristania שבימים כהרגלם שרה דברים טיפה אחרים מככבת פה בשירה כובשת, אבל השיר לא מרגיש שייך כל כך. אין לי ספק שהוא הוכנס בתור אחד השירים היותר נגישים של האלבום ושיווקית זה צעד חכם אבל אני רוצה להניח שקהל היעד של יוסי לא מגיע בשביל הדברים הנגישים ולכן זה בלט לי באופן חריג והיה די מיותר במקום מסוים.

שיר הנושא גם כן מתחיל קצת ברגל שמאל עם ריף שנשמע כמו נעימה שחוקה מסרט בלשים שקצת לא מחמיאה לסאסי אבל מהר מאוד עובר לסולואים יפהפיים ורגעי Shredding ששוב מזכירים לנו שמדובר באלבום של גיטריסט על ולא במחווה ל The Shadows.

מפה והלאה האלבום חוזר ונוסק, Inner Oasis מכיל בחציו השני כמה מהרגעים היותר מרשימים של יוסי, רגעים שכאילו נגנזו משיר כל שהוא של Orphaned Land אבל מופיעים פה כמו פטריות אחרי הגשם, סולואים שצובטים את הלב ואת הראש יחדיו. Jason's Butterflies הוא פשוט 1:26 שמיימית שמכילה קטע די פשוט אבל גאוני בפשטותו שקשה להישאר אדיש ליופי שלו. Azul ממשיך בצורה ישירה את החאפלה של Fata Morgana ומכיל רגעי מחושבים לצד מוזיקה ערבית וקצב ממכר.

הבחירה לסגור את האלבום עם Cocoon היא סמלית אני מניח אבל דווקא ברצועה הזאת מתגלה הצד הכי מסקרן של יוסי, לצד הגיטרה שמרגשת ממילא מתגלה יוסי שוב כזמר מוצלח והשירה קורעת הלב שלו עושה את השיר הזה לא פחות מהסולואים הכל כך יפים שבו. שיר יפהפה שמשאיר טעם של עוד וגורם לי לחשוב כמה עוד שירים כאלו היו יכולים להרים את האלבום הזה עוד יותר למעלה, אבל אולי הטעימה הזאת היא חלק מהפואנטה של השיר ומהרצון של יוסי להשאיר את תשומת הלב על הגיטרות עצמן.

באלבום הסולו השני יוסי סאסי מראה שיש חיים אחרי Orphaned Land ולאחר לא מעט סיבובים אני יכול להעיד שהאלבום השני מוצלח לא פחות מהראשון ומעבר לחד גוניות מסוימת שיכולה לעייף מי שלא למוד אלבומי גיטרה, ו Believe שעדיין לא יושב לי פה במאה אחוז – מדובר באלבום גיטרות נהדר, שהוא גם כזה שלא לחובבי גיטרות בלבד ושיכול לדבר לרוב חובבי המוזיקה. מי שמחפש דת' מטאל לא ימצא פה את מבוקשו אבל מעריצי הלהקה וכל מי שאהב את האלבום הקודם יהנה פה מאוד, מדובר בפרק החדש בעלילותיו של גיטריסט שהולך ובוחן את הגבולות המוזיקלים שלו ועל הדרך מגלה עולמות חדשים. אני לא בטוח שהסתקרנתי מכולם ובחלק מהמקומות קצת איבדתי אותו, אבל המסע היפהפה שלו והדרך שהוא עבר בהחלט קסמו לי.