Yossi Sassi – Prediluvian

Prediluvian – הוא האלבום השישי שיוסי סאסי משחרר כאמן סולו, והשלישי שהוא משחרר תחת המותג Yossi Sassi & The Oriental Rock Orchestra.
הרבה מים זרמו בנהר מאז שסאסי נפרד מלהקת האם שלו – Orphaned Land ויצא לדרך עצמאית – רכה יותר, עצמאית יותר, אווירתית יותר ובגדול, הרבה פחות מטאלית.
אז למה אנחנו ממשיכים לסקר את האלבומים של יוסי סאסי, שואלים אתם?
אחד – כי סאסי הוא אמן ששורשיו נטועים עמוק במטאל הישראלי, אני אישית מרגיש שהיצירה של סאסי היא משהו שסצינת המטאל הישראלית ואני לא יכולים בלעדיה, היא מזינה לא מעט אמני מטאל ישראליים שהתחילו ליצור וממשיכים ליצור בזכות כמה מהיסודות שסאסי יצק לסצנה המפוארת שלנו.
שתיים – קצת קשה להצדיק את זה עם עובדות מוזיקליות, פשוט כי האלבום הזה של סאסי הוא ככל הנראה האלבום הכי פחות מטאלי שיצר אמן הגיטרה הזה, אבל יש משהו באנרגיות של סאסי וברגש שנמצא מתחת לפני השטח המוזיקלי של היצירה שלו שהוא מטאלי להפליא, מטאל רך, אבל מטאל.

יאללה, בואו נצלול אל היצירה שרקם לנו פה סאסי.
ולא סתם נצלול, נצלול אל ההוא שחי פה לפני המבול.
שם האלבום – Prediluvian, משמעותו בתרגום חופשי לעברית הוא ממש זה "ההוא שחי פה לפני המבול", סאסי חותך את הזמן, כהרגלו בקודש מבחינה יצירתית – ויוצר פה יצירה אפית של ממש העוסקת בתקופה שבין עידן בראשית לבין המבול ששטף את כל מה שקרה פה.
יכול להיות שסאסי התכוון לספר את סיפור התקופה ההיא, אבל הבחירה שלו לספר את הסיפור הזה בהקבלה לתקופה שאנחנו חווים פה כרגע, תקופה שבהחלט מרגישה כמו תקופת טרום מבול קלאסית – אינה מקרית בשום צורה.
כמה פעמים בשנים האחרונות חשבת לעצמכם "נו, אפשר לעשות איזה Hard Reset לעולם הזה? זה כבר מוגזם לגמרי מה שקורה פה!"
מחפשים עוד רובד לתקופת טרום המבול? קיבלתם!
סאסי ככל הנראה מתייחס לתקופה הזו גם במבט לאחר על התקופה שקדמה לאלבום המופת ופורץ הדרך של היתומים – Mabool, תקופה סימבולית לסאסי כאמן וכיוצר.

האלבום הזה בנוי משנים עשר קטעים שונים, אינסטרומנטליים כולם מלבד אחד – Armaros Falls, יצירת מופת טקסטואלית המספרת את סיפורו של ארמארוס – המלאך האחד עשר מתוך עשרים המלאכים הנופלים, אותם מלאכים שגורשו מגן העדן.
אתם בוודאי מכירים אחד מאחיו הנופלים ממש טוב, מלאך בשם סמאל המוכר יותר בשם לוציפר, או הלל בן שחר.
בקטע הזה מגייס סאסי שוב את רוס ג'נינגס, סולן להקת Haken, לשיר שהוא ככל הנראה השיר המטאלי ביותר באלבום הזה, היחיד שמתחרה איתו על התואר הזה הוא השיר האחרון באלבום, רק שבשיר הזה שווה להתעכב על הטקסט המטורף שסאסי רקח כאן, מצאו לכם להקת דת' מטאל שתסכים להלחין מחדש את השיר הזה והופ, יש לכם המנון דת' אפל ומשוגע.

בהנחה שסאסי גם קורא את הטקסט הזה, אני רוצה להודות לו, כי מלבד הקטע האחרון באלבום – The First Sunrise, כל שאר הקטעים האינסטרומנטליים באלבום הזה סובבים סביב שתיים עד ארבע דקות, הזמן המושלם לקטעי אינסטרומנטליים.
פרק הזמן הזה הוא פרק הזמן המושלם לספר סיפור אינסטרומנטלי, לדעתי לפחות, מעבר לכך אנחנו נכנסים כבר למחוזות של קטעי מוזיקת מדיטציה שההורים שלי היו מביאים הביתה בתקופת השאנטי שבה הם "חיפשו את עצמם" – אני כבר מצאתי את עצמי, לא רוצה לחפש עוד .
מודה אני, אני הרבה יותר מתחבר למוזיקה הכוללת שירה והייתי שמח מאוד לקבל עוד ועוד כאלה מסאסי, אבל לאמן הזה יש את היכולת הנפלאה לספר סיפור באמצעות כלי נגינה בלבד, אז אני מחבק לגמרי את היצירה העשירה הזו, יצירה שמנגנים בה זה לצד זה בשילובים ובצירופים שונים לאורך האלבום, לא פחות משישה עשר כלי נגינה שונים!

ואגב זה, השיר האחרון, זה שמחזיק באורך שיא של חמש דקות ועשר שניות, הוא לגמרי שיר עם מילים, רק בלי מילים – את תפקיד השירה מחזיקים פה כמה כלים, אני הצלחתי לזהות את החליל של דניאל סאסי, ביתו של יוסי, מבין "קולות השירה" המרכיבים את השיר הזה, אני משוכנע שיש עוד כלי נגינה המתחבאים ביצירה הוזו, אבל אני מניח שפספסתי לא מעט מהם.
השיר עצמו בנוי כסיפור בן שלושה פרקים (לפי חלוקת הורינגית טיפוסים, לא בטוח שלכך התכוונן המשורר) המתחיל כשיר "קונבנציונלי" ועובר לנעימה אווירתית כמעט מטאלית ביישומיה הגיטריים, תענוג של ממש.
תאוריית "מות המשורר" יכולה להיות מיושמת בצורה מושלמת באלבום אינסטרומנטלי ואווירתי שכזה, הרי יהיה קשה מאוד לרדת לדקויות המשמעות של היוצרים המקוריים כאשר מדובר ביצירות ללא מילים.
אבל אם יש יצירה אחת שאני מקווה שקלעתי בפרשנותה למוזה של סאסי, זו חייבת להיות Atlantis, הרצועה הרביעית באלבום.
מרגע תחילת המנגינה ציירתי לעצמי תמונה של השיר בתוך הראש:
בן ים שהוא חצי סאסי וחצי דג, "יושב" לו על ספסל תת מימי עם גיטרה ביד, מסביבו חורבות עיר תת מימית והוא מנגן ומנגן לו בשקט ובריכוז.
קולות הנגינה והפריטה עושים את דרכם מתחת למים ואוספים סביבו את המוני תושבי העיר שהתחבאו עד כה, כולם מתקבצים סביבו ומאזינים ותאמינו או לא, מתישהו סביב 2:40 בשיר, הם מצטרפים אליו בשירה.

לסיכום, ואחרי שדגמתי לכם קטעי מוזה קטנים מפה ומשם, אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מהמלצה חמה להתחבר אל נגן המוזיקה הקרוב למקום מגוריכם ולהקשיב לאלבום הזה מתחילתו ועד סופו, לפחות פעמיים.
נכון, אין פה כסאח ואנרגיות מפרקות. אבל יש יצירה אפית מצד אחד, פשוטה מצידה השני, מלודית בטירוף, מורכבת מאוד ופשוטה מאוד.
ותכל'ס? יש בה הכל למי שאוהב ומכיר את היצירה של סאסי.