Zonaria – The Cancer Empire

יש להקות שהשמות שלהן אולי נשמעים טוב באנגלית, אבל יש להן בעיה גדולה כשזה מגיע לעברית. Zonaria למשל, להקת הבלאק \ דת' הסימפוני החדשה, איך שלא תסתכל על זה אתה מקבל להקה שקוראים לה זונה-ריה. אני עוד זוכר כשהייתי צעיר בהרבה והשם Flotsam And Jetsam עורר בי גיחוך, ולשם הזה עוד יש משמעות. עכשיו שהתגברתי על השם נגיע לאלבום השני של הלהקה הצעירה הזו. לאחר שהיא טיפסה בהדרגה, כשהסולן בן 14 בלבד עם הקמת הלהקה ב-2001, והוציאה אלבום ראשון בשם Infamy And The Breed ב-2007, היא זכתה לפרס בדמות חוזה עם חברת Century Media, אחת משתי חברות המטאל העצמאיות החשובות ביותר, ועכשיו מגיח האלבום הזה.

אם לתאר את המוזיקה של הלהקה באופן כמה שיותר ברור ומסגרתי, מדובר בבלאק סימפוני עם גרואולים וגיטרות מונמכות שמאפיינות יותר דת' מלודי נוכחי. אם ילחצו אותי לפינה הייתי מסווג את הלהקה כסוג של שילוב בין Dimmu Borgir ל-Soilwork, אבל ניכרת שיש עוד דרך לחברי הלהקה הצעירים עד שיגיעו לגדולה, וליכולת הכתיבה של שתי הלהקות המצליחות הללו. זה מתחיל לא רע, הלהקה משלבת קלידן פעיל במיוחד שנותן את האינטרו הסימפוני הראוי, ומשם זה עובר לשיר שמכיל כל מוסכמות של בלאק סימפוני \ דת' מלודי הידוע לאדם, החל בריפים מלודים בטון מונמך שמזכירים את Soilwork, ודרך שילוב קלידים קודרים וגרנדיוזיים שזורקים לכיוון Dimmu Borgir.

הגראול של הסולן \ גיטריסט \ כותב Simon Berglund הוא טוב – קול עמוק ורב עוצמה – הבעיה היא שהטקסטים שלו עסוקים מידי בלהיות טקסטים של להקת מטאל מאשר לנסות אפילו לומר משהו בעל משמעות: "Slaughter Is Passion"? אין ספק שכל שורה בשיר נלקחה מספר הציטטות של להקות מטאל קיצוני מתחילות. הסאונד אדיר הממדים הוא, כצפוי, של Fredrik Nordstrom, האיש שמאחורי רוב ההפקות השבדיות האיכותיות של הזמן האחרון, בין השאר Dimmu Borgir. רק בשעה ש-Dimmu מעסיקים תזמורת במשרה מלאה, הקלידן של Zonaria מהווה תחליף עלוב למדי, והוא לא יכול לחקות את העושר והגרנדיוזיות של התזמורת המגובה בסאונד המפוצץ של ענקי הבלאק הסימפוני.

השיר השני לוקח את הלהקה אפילו יותר עמוק לתוך נבכי הבינוניות, ריפים לא רעים אבל חסרי מעוף, תיפוף טוב אבל רחוק מלהיות מרשים, הטקסטים הם שוב דברים בסגנון של "תראו כמה אני מרושע", אבל זה לא משכנע, בשלב הזה כמעט ונכנעתי והפסקתי כאן את האלבום. משהו בהמשך קצת השתנה. החל מהשיר השלישי נראה שכמה דברים מתחברים יותר טוב ללהקה, "Crowning King Cancer" אולי עדיין חוטא בטקסט של ילד מתלהב, אבל לפחות בשלב הזה הלהקה נכנסת חזק להילוך Dimmu Borgir ועושה שיר בלאק סימפוני כתוב טוב. ניכר כאן כישרון הלחנה שהיה חסר בשירים שלפני זה, והשילוב של ריפים מלודים עם העיבוד של הקלידים משאיר רושם לא רע בכלל. זה ממשיך גם אחרי זה, כשהשיר "Contra Mundum" לוקח ריף מלודי בסגנון Iron Maiden וטווה סוג של דת' מלודי שבדי אופייני, אבל כתוב טוב.

משם והלאה הכול תלוי במאזין. אין ספק שמקוריות זה לא הצד החזק של הלהקה, יש שיר טוב, ואז שיר משמים נוסף, ואז עוד שיר מוצלח. בשום שלב האלבום לא ממריא למחוזות של הברקה של ממש, אבל הוא סוחב ומספק את הסחורה למי שמעוניין בבלאק \ דת' סימפוני מופק היטב, לפחות עד שהלהקות שאותן Zonaria מחקים – יוציאו אלבום חדש. בינתיים זונה-ריה היא להקה צעירה ולא רעה, שאולי לא מרגשת, אבל מצליחה לפחות לעניין. רוב הזמן.