Zyklon – Aeon

לפני כשנה וחצי שמתי את ידי על World ov Worms, אלבום הבכורה של זייקלון, להקה שמורכבת מיוצאי אמפרור ו-Myrksog, האחת מחלוצות הבלאק הנורווגי, והשנייה
כנראה מעין להקת דת' מטאל נורווגית, שאותי לפחות אינה מרגשת במיוחד. בעוד שאלבום הבכורה של זייקלון היה בעייתי מבחינת הסגנון שלו (מין דת' מטאל עם נגיעות בלאק רבות,
ואופי תעשייתי במקצת מדי פעם) ומאד לא אחיד מבחינת איכות השירים, עדיין היו לו הרבה נקודות טובות להציע, ואני עדיין נהנה כאשר אני מקשיב לו, אחת לכמה חודשים.

כשנתיים או שלוש מאוחר יותר אנו מקבלים אלבום חדש מאותם הנורווגים,Aeon שמו. שיר הפתיחה שלו, Psyklon Aeon מרשים ביותר. דת' מטאל עוצמתי ומהיר שמזכיר את מורביד אנג'ל בימי Domination, אגרסיבי מאד, מבוצע במקצועיות, ומוצלח מאד באופן כללי. באשר לשאר האלבום, הוא קצת בעייתי יותר. הסגנון ב-Aeon מגובש הרבה יותר. יש לנו כאן דת' מטאל כהגדרתו בחוק, ללא שטויות או נגיעות של סגנונות אחרים, לפעמים מהיר ולפעמים איטי וכבד. הבעיה עם האלבום היא שבעוד שהוא מגובש יותר, עוצמתי יותר וכבד יותר, הוא הרבה פחות מעניין, הרבה פחות מקורי, ופשוט לא מוצלח כמו הקודם לו. הוא טוב, אבל הוא רחוק מלהיות מרגש.

בעיה ש-Aeon כן חולק עם אלבום הבכורה של זייקלון היא חוסר האחידות ברמת השירים. בעוד שיש כאן לא מעט שירים מוצלחים מאד, השירים הפחות מוצלחים, דוגמת
Core Solution או Two Thousand Years הם מורגשים הרבה יותר והמועקה שהם גורמים מקשה על המשך ההקשבה לאלבום. מה לא מוצלח בשירים אלו? בראש ובראשונה זוהי השירה.
Secthdamon אמנם מספק שירת גראול גבוהה (או נמוכה במקרים מסוימים) לא רעה בכלל ברוב האלבום, אך בשירים אלו הוא נוקט משום מה בשירה ארוכה ו"נמרחת" שאינה הולמת
את קולו, ושנותנת למוזיקה צליל שהוא מעט ילדותי וצולע. אף על פי כן, בכלליות רמתה הטכנית של הלהקה היא מצוינת: שירתו של הסולן לרוב מספקת את מה שהסגנון דורש, עבודת הגיטרות חלקה וברורה והתופים מקוריים, דבר שכבר אפשר לצפות לו אצל Trym, שתופף בעבר עם אינסלייבד ואמפרור.

כאשר הקים Samoth את זייקלון לפני כמה שנים תחת השם הפרובוקטיבי קמעה Zyklon-B, מה שהיה לו בראש היה בעיקר בלאגן (כפי שמוכיח המיני-אלבום של אותו ההרכב). מאז חלו לא מעט שינויים במוזיקה ששואף סאמות' להעביר לקהל המטאל. אחרי האלבום הקודם, שהיווה פיסת מוזיקה מעניינת ומקורית במיוחד, Aeon כבר לא מביא את זייקלון לסטנדרט שקבעו לעצמם עם "עולם של תולעים". גם כאן יש כמה נסיונות לחדשנות מוזיקלית, כמו למשל השיר המעצבן עד אימה Electric Current, או שיר הסיום האווירתי והמוצלח מאד An Eclectic Manner אך אלבום טוב באמת צריך לעמוד על קצת יותר מאשר שיר פתיחה מוצלח, שיר סיום מוצלח, וכמה רעיונות חכמים באמצע.

כל זה לא אומר בהכרח שלא תאהבו את Aeon. אם אהבתם את אלבומם הקודם של זייקלון, אלבום זה עלול לשלהב אותכם, שכן הוא מכיל עוד שרידים ונקודות דמיון רבות ל-World ov Wroms.
אם, כמו רבים, התחברתם לחלקים מהאלבום הקודם אך חוסר הגיבוש שלו מנע ממכם ליהנות ממנו באמת, אלבום זה יכול להיות בדיוק מה שאתם מחפשים אצל זייקלון. על כל פנים,
Aeon מכיל כמה פנינות, אך הוא רחוק מלהמציא מחדש את הגלגל. עבדכם הנאמן יסתפק רק בעותק של אלבום הבכורה של זייקלון, שגם לו הוא כבר לא מקשיב כל כך הרבה, כי אלבומם החדש , מה לעשות, פשוט לא מספיק מעניין.