ייקוב הדין את הווארג: מעשה בחמישה נבלים

הכתבה שאתם עומדים לקרוא החלה מהודעה אקראית למדי ששלח סגן עורך מגזין "מטאליסט״ ירון הורינג בקבוצת הוואטסאפ של המגזין באוגוסט השנה. הורינג הפנה את תשומת לבם של חברי הצוות ל"וול" בחשבון הפייסבוק של טים למבסיס, סולן להקת המטאלקור As I Lay Dying, שם התחולל באותה עת שיט-סטורם כהלכתו. למבסיס, שביקש להביע בפומבי את אהבתו לאשתו הטרייה יחסית דני סיארה, זכה לקיתונות של בוז ולעג ולמבול של קומנטים נזעמים. זאת, מצד גולשים שבמקום לפרגן לאידיליה הזוגית ולפרץ הרומנטיקה בין בני הזוג, הביעו דאגה יתרה לשלומה ולביטחונה של בחירת לבו של למבסיס ותהו אם הקשר הטרי יחסית, שאם לשפוט על פי התמונות נראה לא רק פוטוגני אלא גם מבטיח, אכן יאריך ימים. ניתן בהחלט להבין את הפיד הבלתי נגמר של תגובות סרקסטיות וזועמות ואת עוצמת הרגשות שעורר מפגן הזוגיות הסכריני לאור הרקורד הפלילי של למבסיס. למי מבין הקוראים שזכרונו לוקה בחסר נזכיר שהסולן הבנוי לתלפיות הורשע ואף ריצה עונש מאסר לאחר שתכנן לחסל את אשתו לשעבר על רקע סכסוך מר וטעון ביניהם.  

מהסערה רבתי שהתחוללה סביב ניסיונו (הלא מוצלח יש לומר) של למבסיס לשפר את תדמיתו הציבורית ולהציג לעולם גרסה עדכנית שלו כבעל אוהב ומסור שהקים קן משפחתי חמים שבו שורה השלווה, נולד הרעיון לקבץ יחדיו, תחת קורת גג אחת, חמש דמויות ידועות לשמצה. חמש פרסונות מעולם המטאל שבדרך לשפל המדרגה אליו הגיעו, חצו כמה וכמה קווים אדומים ושהקריירה המוזיקלית שלהם הוכתמה בפרשיות חמורות ובמעשים מסמרי שיער; כאלה שחורגים הרבה מעבר לתמונה מביכה, לפליטת פה אומללה או סתם לחוסר רגישות.

שתיים מתוך חמש הדמויות שבהן עוסקת הכתבה, "וארג" ויקרנס ויון נודוויט, הם רוצחים מורשעים עם דם על הידיים ולכן אות הקלון והכתמים שדבקו בהם הם הרבה יותר מסתם מטאפורה. גם לגבי שלוש הדמויות הנוספות נראה שהעונש ההולם למעשיהן, אם עדיין לא נגזר עליהן באופן פורמלי, צריך להיות חמור ומשמעותי הרבה יותר ממשפט שדה בפייסבוק או מהסרת עוקב, בבחינת "ייקוב הדין את ההר".

בלי שהיות נוספות, קבלו (ולא בברכה) מעשה בחמישה נבלים: חמש דמויות ידועות לשמצה מעולם המטאל; חמש פרסונות ששערי שמיים נעולים בפניהם.  

"וארג" ויקרנס

לו היה נשלח לקוראי מגזין "מטאליסט" שאלון שבו היו מתבקשים לדרג את הפרסונה השנואה עליהם, סביר להניח ש"ווארג" ויקרנס היה משתבץ בקלילות באחד המקומות הראשונים.

בין יתר השערוריות והפשעים שנקשרו לאורך השנים בשמו של המוזיקאי האנטי סוציאלי, אשר חזרה למוטב לא קיימת ככל הנראה כאופציה מבחינתו, בזיכרון הקולקטיבי של קהילת המטאל הישראלית נחקק אירוע שהוא בבחינת מורשת קרב. קלטת וידיאו ממולכדת שנשלחה ב-1991 מנורווגיה ושהייתה ממוענת ללא אחר מאשר זאב טננבוים: סולן להקת האקסטרים מטאל Salem ואחד מהאבות המייסדים של סצנת המטאל הישראלית.

המסר הטעון אשר הגעתו לידי הנמען סוכלה הודות לערנותם של גורמי הביטחון בישראל וקשה היה לטעות בישירותו ובתוקפנותו, היה אקורד הסיום של חליפת מכתבים בין טננבוים לבין "וארג". זו כללה גם בקשה של המוזיקאי הנורווגי מהסולן הישראלי לשלוח לו את הדמו של "Millions Slaughtered" של "סיילם" מ-1990, כפי שניתן לראות בתמונה שמתפרסמת כאן לראשונה במגזין "מטאליסט", באדיבותו הרבה של טננבוים ובסיועו המבורך של המפיק והמוזיקאי ישי שוורץ.

האירוע הנפיץ שהסתיים למרבה המזל ללא פגע ושנשא בבירור את טביעות אצבעותיו של המוזיקאי הגזען אשר לא טרח להסתיר מבן שיחו הישראלי את דעותיו האנטישמיות, המחיש לא רק את האג'נדה הקיצונית והגזענית של ויקרנס אלא גם (ואולי בעיקר) עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת על מנת לקדם אותה.

רבות נכתב וסופר על מעלליו של המוזיקאי הנורווגי שנודע גם בכינוי Count Grishnackh על אף ששמו הפרטי המקורי והסאחי למדיי הוא כריסטיאן. ויקרנס, ששחרר את תוצריו המוזיקליים תחת השם Burzum, קנה ביושר את הבוז שרבים בקהילת המטאל רוחשים לו; בוז שמקורו בשתי סיבות עיקריות: רציחתו של "יורונימוס" מייסד חלוצת הבלאק הנורווגי Mayhem והשקפת עולם גזענית שנעה על הספקטרום שבין ניאו-נאציות עירומה ובוטה לבין אותה הגברת רק בשינוי אדרת – עליונות לבנה שחרתה על דגלה שיבה לשורשיה הקדם-נוצריים והפגניים של אירופה. 

את משנתו הפוליטית ואת עמדותיו הקיצוניות גולל "וארג" בהרחבה בראיון בלעדי שהעניק לעורך מגזין "מטאליסט" אלון מיאסניקוב. הריאיון יוצא הדופן, שפורסם בשלהי 2010 ושהיכה גלים רבים, התקיים כשנה וחצי לאחר שחרורו של המוזיקאי מהכלא בתום ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו בגין רצח "יורונימוס"; רצח טראומתי שטלטל את עולם המטאל ושלו תוקדשנה הפסקאות הבאות.

מערכת היחסים בין ויקרנס לבין "יורונימוס" דווקא לא החלה ככרוניקה של כישלון ידוע מראש. השניים חלקו השקפת עולם שהייתה מבוססת על מיזנתרופיה חברתית ועל בוז כלפי החברה המודרנית ושניהם היו דמויות מפתח בסצנת הבלאק מטאל הנורווגית שהייתה אז בחיתוליה. לבה הפועם של הסצנה הייתה חנות התקליטים "Helvete" שפתח "יורונימוס" באוסלו ב-1991.

השניים לא ניהלו רק מערכת יחסים מוזיקלית ועסקית כשויקרנס ניגן בס באלבום הבכורה של "מייהם", "De Mysteriis Dom Sathanas" במקום הבסיסט המקורי "נקרובוצ'ר" וכשאלבום הבכורה של "בורזום" יצא לאור בלייבל שהקים "יורונימוס" Deathlike Silence. הם היו גם חלק מהתארגנות חשאית בשם "המעגל השחור"; התארגנות שנהגה להתכנס במרתף של חנות התקליטים "Helvete". ממרתף זה יצאה בשורת הצתת הכנסיות שכה מזוהה עם סצנת הבלאק מטאל הנורווגית המוקדמת.

אך תחושת אחדות הגורל בין "יורונימוס" לבין ויקרנס התחלפה בסופו של דבר בסכסוך מר. בין אם היה זה מאבק אגו בין שתי דמויות דומיננטיות או סכסוך כספי על רקע חוב של "יורונימוס" ל"ווארג"; הסבר שמקובל גם על ישי שוורץ אשר בקיא ומצוי בנבכי וברזי הסצנה הנורווגית באותה התקופה, הוא הסתיים ב-23 דקירות בגופו של "יורונימוס".

ב-9 באוגוסט 1993 יצא "וארג" מביתו בעיר ברגן ושם פעמיו לביתו של "יורונימוס" באוסלו; לדבריו היה נחוש בשלב זה לשים קץ למערכת היחסים העסקית ביניהם. לפי עדותו של "וארג", חברו לשעבר בעט בו ונמלט למטבח שבדירה, ככל הנראה כדי לחמש עצמו בסכין. "וארג" ש"בסך הכול" ביקש להקדים תרופה למכה שלף סכין ונעץ אותה בגבו של חברו לשעבר. "יורונימוס" ניסה לזעוק לעזרה אך היה זה מאוחר מדיי. גופתו של המוזיקאי, בן 25 בלבד במותו, התגלגלה במורד המדרגות.

לאחר שהותיר את חברו להתבוסס בדמו, ניסה ויקרנס – שטען בראיון המיוחד ל"מטאליסט" ושממשיך גם היום לטעון להגנה עצמית – להיפטר מהראיות המפלילות: את בגדיו המגואלים בדם הוא קשר לאבנים שאותן השליך לנהר. הוא הגה גם אליבי שנועד ליצור רושם מוטעה שלפיו לא יצא בזמן הרצח מגבולות ברגן. אך בסופו של דבר הופלל "וארג" על ידי מוזיקאי אחר מהסצנה, Blackthorn, שהתלווה אליו באותה נסיעה גורלית והרת אסון לביתו של "יורונימוס". בנוסף לעדותו של "בלאקת'ורן", שבגין מעורבותו באירוע נידון בעצמו ל-8 שנות מאסר, מצאה המשטרה ברכבו של "הרוזן גרישנאק" ראיות חפציות למכביר: שלושה סכינים, מחבט בייסבול, פגיון וגרזן.

בשונה מנאשמים אחרים שפורצים בבכי עם הישמע גזר דינם או כאלה שמקבלים אותו בפנים חתומות, "הרוזן גרישנאק" ייזכר לדיראון עולם כמי שחייך לשמע גזר דינו אשר ניתן ביום 16 במאי 1994. בית המשפט גזר על ויקרנס את העונש המקסימלי בדין הפלילי הנורווגי: 21 שנות מאסר הן בגין רצח "יורונימוס" והן בגין מעורבותו בהצתת כנסיות.

לאחר שריצה 15 שנים מתוך ה-21 שנגזרו עליו, עזב "וארג" את נורווגיה ועבר לצרפת. אך גם שם נראה כי הוא רחוק מלהגיע אל המנוחה ואל הנחלה וכי הוא מתקשה להשאיר את עברו הפלילי מאחור ולפתוח דף חדש.

ביולי 2013 הוא נעצר בחשד שתכנן אירוע טרור בקנה מידה רחב. במשטרת צרפת חשדו כי המוזיקאי, שהמשיך להשמיע דברי שטנה ושפרסם בפורומים אמירות גזעניות חריפות ובכלל זה גם אמירות אנטישמיות, עמד בקשר עם ארגון ניאו-נאצי. לפי דיווחים בכלי התקשורת לאחר מעצרו של "וארג", דעותיו הקיצוניות, התבטאויותיו וקשריו המפוקפקים לא נעלמו מעיני המשטרה הצרפתית והוא היה תחת מעקב. לאחר שאשתו של ויקרנס רכשה ארבעה רובים, גברו ההערכות שהוא ינסה להוציא לפועל פיגוע בהיקף נרחב ועל כן הוחלט לעצור אותו. בסופו של דבר יצא ויקרנס מהפרשה הזו ללא פגע. אנו עוד מחכים להסתבכות הבאה, כמובן.  

טים למבסיס

טים למבסיס, הסולן המקועקע של להקת המטאלקור As I Lay Dying, יכול היה לחסוך מעצמו את ספירת האסירים היומית לו היה פונה להליך של גישור במקום לפנות לרוצח שכיר כדי להיפטר מאשתו דאז, מייגן.

הכול החל בספטמבר 2012, אז פתחה מייגן בהליך גירושין נגד למבסיס. בבקשה שהגישה לבית המשפט להתיר את נישואיה, תיארה מייגן את הסולן כבעל אישיות נרקיסיסטית וכמי שרחוק מאוד מלהיות ראוי לתואר "אב השנה". למבסיס, טענה האישה המנוכרת, מכור לבודיבילדינג, מוציא אלפי דולרים על קעקועים ומזניח את הטיפול בשלושת ילדיהם. מייגן גם האשימה את למבסיס בכך שניהל כמה וכמה מערכות יחסים מחוץ לנישואים.

לאחר שמייגן מנעה מבעלה להיפגש עם ילדיהם ומכיוון שהיא אמורה הייתה לקבל חלק נכבד מרכושו, גמלה בלב הסולן ההחלטה להיפטר מאשתו. למבסיס אף חלק את תוכניתו עם מאמנו האישי, שגילה עירנות ומיהר לדווח על כך למשטרה.

למבסיס, שלא קפא על השמרים, הופנה בשלב מסוים ל"בעל מקצוע": מחסל שענה לשם הקוד "Red". לפי רשויות התביעה, ב-7 במאי 2013 נפגשו למבסיס ו-"Red". "אני לא רוצה לראות אותה יותר בחיים", אמר למבסיס ל"Red" בפגישתם. "האם אתה רוצה שהיא תמות?", ביקש "Red" לוודא. "כן, זה בדיוק מה שאני רוצה", השיב הסולן בנחישות.

כדי להוכיח שכוונותיו רציניות, מסר למבסיס ל-"Red" מעטפה שכללה 1,000 דולרים במזומן לכיסוי הוצאותיו וצייד את המחסל גם בתמונות של מייגן ובקוד הגישה לביתם. המוזיקאי הגה אליבי לטשטוש מעורבותו בפשע שלפי כל הסימנים קיווה להוציא אל הפועל. הוא תיאם עם "Red" מועדים ספציפיים שבהם ישהה במחיצת ילדיו. 

למרות התכנון לפרטי פרטים, התוכנית הפלילית שרקם לא התממשה. "Red" התגלה כסוכן סמוי שהמשטרה שלחה ללמבסיס לאחר פנייתו המודאגת של מאמנו האישי. המוזיקאי, שביחד עם חברי להקתו היה מועמד לפרס הגראמי ב-2008, נעצר זמן קצר לאחר הפגישה המפלילה.

במאי 2014 נגזרו על למבסיס 6 שנות מאסר. זאת, לאחר שהורשע על פי הודאתו בכך ששידל את "Red" לרצוח את אשתו. בחלוף כשנתיים וחצי לאחר מכן הוא שוחרר בדצמבר 2016.

הפרשה החמורה שבגינה הורשע לא בהכרח פגמה בסיכוייו ל"פרק ב'" בתחום הרומנטי ואפילו ל"פרק ג'". באפריל 2017 הוא התחתן עם אמנדה דובורד וב-2020 השניים התגרשו. כשנתיים לאחר מכן הוא נישא לבחירת לבו דני סיארה שלגביה יש לקוות כי הוא יעמוד בהבטחת הנישואין לעמוד לצדה עד יום מותה. מוות טבעי, כמובן.

יון נודוויט (Dissection)

באחת מבין אינספור סצינות אייקוניות ובלתי נשכחות של סרט הפולחן "ביג לבובסקי", פורצת חבורת ניהיליסטים דוברי גרמנית (את אחד מהם מגלם "פְלי", הבסיסט של להקת הרוק Red Hot Chili Peppers) לביתו של גיבור הסרט ג'פרי לבובסקי המוכר יותר בכינוי "הדוּד". השלושה, חברים לשעבר בלהקת הטכנו-פופ הדמיונית Autobahn, מפרים את שלוותו של "הדוּד" דווקא בזמן שהוא מתענג על אמבטיית קצף ו"מתדלק" את עצמו בג'ויינט. חמושים באלת בייסבול ובמרמיטה נירוטית, בני החבורה האקסצנטרית והמטורללת – שבעקבות טעות בזיהוי הגיעו למעונו המרופט של ההיפי המרושש במקום לבית המידות של המיליונר ג'פרי לבובסקי – מציבים בפני ה"דוּד" משוואה פשוטה או ליתר דיוק אולטימטום: פירעון חוב כספי או פרידה מסמל זכריותו (אותו הם מכנים "ג'ונסון").

מי שיכול היה להשתלב היטב בחבורת הניהיליסטים מ"ביג לבובסקי" שממררת את חייו של גיבור הסרט, הוא יון נודוויט השוודי. לא רק בגלל ששם הלהקה שייסד – Dissection, בִּתּוּר או ניתוחַ בתרגום לעברית – קשור במישרין לפעולה הכירורגית שאיימו חברי הכנופייה לבצע ב"דוּד" ובמום שביקשו להטיל בו.

גם בגלל שקורות חייו הסוערים של נודוויט, שהסתיימו בגיל 31 בלבד, היו זרועים הרס וחורבן, הדומים לכדור שלג ניהיליסטי נטול מעצורים וסייגים שהלך והתעבה במורד מדרון חלקלק בדרך הבלתי נמנעת לתהום.

המוזיקאי המוכשר שבז למוסכמות, שרמס ברגל גסה נורמות חברתיות ושהפר לא מעט סעיפי חוק, הותיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת – האלבומים "The Somberlain" שיצא ב-1993 ו-"Storm of the Light's Bane" שיצא ב-1995 נחשבים אבני דרך בהיסטוריה של הבלאק המלודי – היסטוריה הטבולה בדם. 

נודוויט התייחס בחרדת קודש לכוחות השאול. הוא ביקש למצוא בלוציפר את האור הגנוז ולא הסתיר את החזון לו ייחל ואת תוכניותיו העתידיות: הכשרת הקרקע לרגע הנכסף שבו יימצאו המפתחות שעתידים לפתוח לרווחה את השערים לשלטון כוחות החושך והשאול; שלטון שיימשך לנצח נצחים. את "תקופת החניכה" בדרך להמלכת אלי האופל עשה המוזיקאי בשורות התארגנות חשאית בשם Misanthropic Luciferian Order (בתרגום חופשי לעברית: "המסדר הלוציפרי המיזנתרופי") שבה היה חבר ושמילא בה תפקיד מרכזי ופעיל.

הריטואלים של "המסדר הלוציפרי המיזנתרופי" כללו בתחילה מדיטציה, זימון שדים וגם הקרבת חתולים. אך בעלי החיים היו מבחינת חברי "המסדר" בסך הכול תחליף זמני עד לעת מצוא "הדבר האמיתי". הם החליטו אפוא לעלות מדרגה או שמא ניסוח מדויק יותר – להעפיל במעלה שרשרת המזון. בשלהי 1997 נעצרו נודוויט וחבר נוסף בהתארגנות בחשד לרציחתו של יוסף בן מדור, הומוסקסואל בן 37, כמה חודשים לפני כן.

לולא המעצר, ייתכן וחברי ההתארגנות הסדיסטית היו מותירים אחריהם שובל גופות ארוך עוד יותר. במהלך פגישה שנערכה בביתו של נודוויט הוכנה רשימה של קורבנות פוטנציאליים נוספים. באותה "רשימה שחורה" נכללו חבר לשעבר ב"מסדר" שערק, חברים מלהקתו של נודוויט ואפילו בת זוגו. 

בגין רציחתו של בן מדור נגזרו על מייסד "דייסקשן" 10 שנות מאסר. הוא שוחרר ב-2004 ובמקביל לשחרורו הוא חידש את פעילותה של להקתו, אם כי זו לא האריכה ימים. באפריל 2006 שחררה הלהקה את אלבומה השלישי והאחרון, "Reinakos". כחודשיים לאחר צאת האלבום הודיע מי שהיה הרוח החיה ב"דייסקשן" על פירוק הלהקה. חודשיים אחר כך הוא שם קץ לחייו.

המוזיקאי שבמשך חייו הבוגרים לא רק פלרטט עם המוות אלא רקד עמו ריקוד סלואו צמוד וסוער, רקד את הריקוד האחרון ב-13/08/2006. כמי שייחס חשיבות רבה לריטואלים, הוא ביים גם את המערכה האחרונה במחזה חייו: גופתו נמצאה במרכז מעגל של נרות בוערים.   

ג'ון שייפר

לצד הגבר הביזארי שעטה קרניים על ראשו ושצבע את פניו בצבעי דגל ארצות הברית, ג'ון שייפר – הכוח המניע מאחורי Iced Earth ומי שהקים עם האנסי קורש מ-Blind Guardian את פרוייקט הצד Demons & Wizards – הפך לפנים המזוהות ביותר עם ההסתערות האלימה והברוטאלית על בניין הקפיטול בוושינגטון בירת ארה"ב ב-6 בינואר 2021.

מי שנתן את האות להסתערות על בניין הקפיטול ולשבירת כללי המשחק הדמוקרטיים היה נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ שהפסיד בבחירות לנשיאות אשר התקיימו בנובמבר 2020. בסיומה של עצרת המונית שהתקיימה בצהרי יום ה-6 בינואר 2021 מחוץ למעונו עד לא מכבר של טראמפ, הבית הלבן, קרא הנשיא לשעבר מאחורי זכוכית מחוסמת לתומכיו לצעוד לעבר בניין הקפיטול.

בכך ניתן האות לשייפר ולחבריו לתנועת המרי להסתער על הבניין האייקוני בו היו מכונסים באותה עת חברי הקונגרס בנוכחות סגן הנשיא שכיהן תחת טראמפ, מייק פאנס. זאת כדי לאשר חגיגית ופורמלית את תוצאות הבחירות שבהן זכה יריבו של טראמפ, ג'ו ביידן. שייפר וחבריו פירקו באלימות את מעגלי האבטחה סביב בניין הקפיטול ושעטו במסדרונות כלהקת זאבים שמשחרת לטרף; נחשול אנושי שמיאן להשלים עם תבוסתו של טראמפ ושטען בלהט שהבחירות פוברקו ושתוצאותיהן הן לא יותר מאשר אחיזת עיניים ומעשה הונאה.   

המחזה הסוריאליסטי של הגיטריסט בן ה-56 בתוך בניין הקפיטול – חבוש כובע של המיליציה האולטרה-ימנית Oath Keepers (שבשורותיה היה באותה עת פעיל) ומסביבו ערב רב שכלל חסידים שוטים של תיאוריות קונספירציה מופרכות, של חברי מיליציות ושל תומכי עליונות לבנה שכילו את זעמם בכל מה שנקרה בדרכם במעוז הדמוקרטיה האמריקאית, שייפר כיכב בראש עמודי הבית של המגזינים המובילים למטאל ולרוק. מראהו מעורר האימה של שייפר בתמונה שצולמה בתוך בניין הקפיטול לאחר הפריצה עם אצבעו מושטת קדימה בהתרסה, זקנו הלבן והמדולדל מתחת לפיו שנפער בכעס ועיניו רושפות האש, שיווה לו מראה של נביא זעם מודרני.

עוד קודם לאותה תקרית ידועה לשמצה השמיע שייפר במהלך שני העשורים האחרונים נבואות זעם וחורבן. מעורבותו של המוזיקאי בפשיטה האלימה על בניין הקפיטול, שבכתב האישום שהוגש נגדו ונגד עשרות חברים ופעילים בארגונים Oath Keepers ו-Proud Boys בדצמבר 2021 היא הוגדרה אקט של טרור מבית; מתקפה מתוזמרת שתוכננה מבעוד מועד כדי למנוע מחברי הקונגרס ומסגן הנשיא דאז פנס מלהכריז על ביידן כעל הנשיא הנבחר בבחירות 2020 ובמקום זאת לכפות על הציבור האמריקאי תקופת כהונה נוספת של טראמפ, הייתה נקודת השיא (והשפל, כמובן) בתהליך רדיקליזציה; תהליך שזרעיו נבטו מבין עיי החורבות שהותירו אחריהם אירועי ה-11 בספטמבר. אירוע נוסף שאותו הזכיר בראיונות כאירוע מכונן וטראומתי שהיווה מבחינתו צלצול השכמה היה המשבר הפיננסי ב-2008 וקריסת המערכות שבאה בעקבותיו.

הגיטריסט, שהתפרסם לא רק בזכות הריפים הסוחפים שלו אלא גם בזכות מזגו הסוער, לא הסתיר את סלידתו מהממסד האמריקני והטיח בו האשמות נוקבות. "בארה"ב זה פשוט נורא", אמר בראיון שפורסם עמו ב-2011 באתר האינטרנט של RADIO METAL לרגל צאת האלבום "Dystopia" של Iced Earth. "העניינים שם הם כל כך גרועים והם היו כך במשך תקופה ארוכה, אבל זה רק הלך והחמיר במהירות שיא. ארה"ב הפכה למדינת משטרה, אנחנו עומדים בפני התרסקות פיננסית רצינית, יש לנו משטר צבאי, יש לנו צבא ברחובות ואתה לא יכול לעלות על פאקינג מטוס מבלי לעבור דרך הדבר הזה של הקרינה או מבלי שעובד של המינהל לאבטחה תחבורתית יבדוק לך את הביצים".

על רקע איבתו ואובדן האמון שלו בממסד, ברשויות האכיפה ובמקבלי ההחלטות, היה ברור כי שייפר לא תולה תקוות רבות באפקטיביות של עבודת לובי מעונבת או סמול טוק מנומס ומעומלן במסדרונות הקונגרס האמריקאי.

ואכן, המוזיקאי שנהג להופיע עם בנדנה ועליה סמל הקונפדרציה, שהגדיר את וירוס הקורונה "קמפיין לוחמה פסיכולוגית" ושקרא לחמש מורים כדי למנוע מעשים של ירי המוני בבתי הספר, הבהיר בצורה שלא משתמעת לשני פנים כי הגיעה העת להסיר כפפות כמו אלו שעטה בזמן הפריצה לקונגרס ולעלות על בריקדות. לשיטתו, הדרך לשינוי מחייבת צעדים רדיקליים ומהפכה היא צו השעה. "זו פשוט עריצות, זה מה שזה: לא נשארו חירויות באמריקה. זו העת למהפכה".      

בעצרת תמיכה בטראמפ שהתקיימה בוושינגטון בנובמבר 2020 ציטט העיתון הגרמני "Die Welt" מפיו של שייפר דברים נוקבים אף יותר. "חבורה של בריונים ופושעים חטפה את המדינה הזו לפני הרבה זמן", אמר בין השאר. "עכשיו הם עושים את הצעד הגדול שלהם וזה לא הולך לקרות. וזה מה שזה. הם גלובליסטים. הם חלאת המין האנושי". גם בראיון זה הוא הדגיש כי אלימות היא כלי לגיטימי ואולי אף מתבקש בארגז הכלים שלו ושל חבריו. "אם מישהו משתמש באלימות נגדנו – נגיב בהתאם. אנחנו לא רוצים בכך, אבל אנחנו מוכנים". 

מי שסימן את רשויות האכיפה כארכי-אויבים וכפושעים, הפך בן לילה בעצמו לאויב הציבור ולפושע מבוקש. לאחר שנטען כי הוא ירד למחתרת בעקבות תיעוד מעורבותו בהסתערות על הקפיטול, פורסמה תמונת הגיטריסט במדור ה-Most Wanted באתר האינטרנט של האף־בי־איי. כשבועיים לאחר מכן, הוא הסגיר את עצמו לידי סוכני אף־בי־איי.

שייפר הגיע בסופו של דבר לעסקת טיעון עם התביעה לאחר שהסכים לשתף פעולה עם החוקרים ובכלל זה גם לתת עדות מפלילה נגד מי שקשרו לטענת הרשויות קשר להוציא לפועל את מתקפת ה-6 בינואר. במסגרת הסדר הטיעון נמחקו מכתב האישום המקורי 4 סעיפים ושייפר הודה ביום 16 באפריל 2021 בכתב אישום מתוקן שכלל 2 סעיפי אישום: השגת גבול, וחדירה לקפיטול עם נשק קטלני או מסוכן והפרעה לישיבה רשמית של הקונגרס.

שייפר הוא הראשון מבין המעורבים באירועי ה-6 בינואר שהודה במעורבות בפשיטה האלימה. בגין מעשים אלו, הוא צפוי לעונש שנע בין 3.5 ל-4.5 שנות מאסר.

תעשיית המוזיקה לא המתינה לגזר הדין הפורמלי וגזרה על הגיטריסט עונש של נידוי והרחקה. זמן קצר לאחר שדבר מעורבותו של שייפר בפריצה לבניין הקפיטול התפרסם ברבים, חברי Iced Earth התנערו מהמעשים ולמעשה גם מחברם משכבר הימים. קורש הודיע על פירוק Demons & Wizards ובמקביל דווח שהלייבל של שתי הלהקות שבהן היה שייפר מעורב Century Media הסיר באלגנטיות את שתי הלהקות מעמוד האינטרנט שלו.  

סקוט קלי

בדומה לחברי Iced Earth שהתנערו בהפגנתיות מחברם לשעבר לאחר שמעורבותו באירועי ה-6 בינואר היכתה גלים, גם חברי להקת הסלאדג' האמריקנית Neurosis ניערו חוצנם מהסולן הוותיק של הלהקה ואחד ממקימיה, סקוט קלי. זאת, לאחר שנודע להם בשלהי 2019 שקֶלִי – אחד ממייסדי הלהקה ומי ששימש סולנה במשך יותר משלושה עשורים – השליט טרור בביתו נגד אשתו וילדיו.  

מעשיו של קלי מתגמדים אולי בהשוואה לאלו של ארכי-נבלים כמו הזמר אר.קלי או הראפר והמפיק שון קומבס (aka "פאף דאדי" או "פי דידי"). הראשון נידון לפני שנתיים ל-30 שנות מאסר בגין ניצול מיני וסחר בנשים והשני עומד כעת למשפט בגין פרשייה חמורה שמסעירה בימים אלו את תעשיית הבידור האמריקנית. זו כוללת, לפי כתב האישום שכבר הוגש נגד קומבס כמו גם תביעות אזרחיות, עשרות מקרים מזוויעים של ניצול ושעבוד מיני של נשים וגברים.

גם אם קיים פער בין הרמון הזוועות שטיפח אר. קלי או הרשת הצפופה והסבוכה שטווה "פי דידי" סביב עשרות נשים וגברים שאותם הפך לכאורה לצעצועי מין ב"מסיבות חשק" שבהן נכחו לפי הדיווחים נציגי אצולת הבידור האמריקאית לבין קלי – שלא חרג ככל הנראה מד' אמותיו – איזכור שמו של קלי בנשימה אחת עם שני המוזיקאים הראוותניים האחרים אולי גורם לו עוול מסוים, אך ההשוואה אינה כה מופרכת או חסרת היגיון. למרות השוני ב"טיב" המעשים ובעיקר בממדים ובהיקף, בדומה לחיות הטרף אר. קלי ול"פי דידי" (עדיין לכאורה בנקודת זמן נוכחית זו), גם אצל קלי ניתן לזהות דפוס התנהלות הרסני, דורסני וחסר מעצורים; דפוס פעולה ש"גרעין השליטה" שלו הוא ככל הנראה תאוות שליטה.

"פיתחתי אובססיה לשליטה והשתמשתי באיומים ובמניפולציות", התוודה הסולן בפוסט שפרסם בפייסבוק ב-27 באוגוסט 2022. "איימתי לפגוע בעצמי ולהתאבד ופגעתי פיזית באנשים, כמו גם בשמם הטוב, כדי לשמר את אותה השליטה".

בפוסט הדרמטי חשף מי שראוי ככל הנראה לתואר המפוקפק "קונטרול פריק" טפח ממסכת השקרים והמניפולציות שבהם השתמש כדי לשמר את שליטתו בבני משפחתו. "כשאשתי החליטה לבסוף לעזוב, עקבתי אחריה והטרדתי אותה יום ולילה", סיפר קלי שהתוודה גם כי התנהגותו האובססיבית והחולנית גרמה לאשתו ולבנם הקטן לחיות במצב תמידי של פחד.

בתגובה לפוסט של קלי, פרסמו חברי "נירוזיס" הודעה שבה גינו בחריפות את מעשיו של חברם לשעבר. "קשה לנו להפריז ברמת הגועל והאכזבה שאנו חשים כלפי מי שבעבר כינינו אותו 'אח'", נכתב בהודעה שפורסמה שבוע ימים לאחר שקלי החליט להתוודות בפומבי על מעשיו. החברים המאוכזבים חשפו גם כי הם ניתקו את קשריהם עם קלי והוציאו אותו משורות הלהקה שלוש שנים לפני כן.

קלי עצמו החליט לא רק לפרוש מעסקי המוזיקה אלא גם בחר להיעלם כליל מאור הזרקורים.