Holy Prison\Sintax\Matricide

צילום: טל צבר

לכבוד השקת הדמו של להקת ה-Thrash הצעירה בכל מובן המילה, Holy Prison, התקבצו סביבה כמו אחים גדולים להקות גדולות וכבדות יותר. בעוד שמה שהרגיש על הנייר כמו "הופעה של Matricide, תבואו, יהיה גם Sintax שתמיד אמרתם שאתם צריכים לראות ולא הספקתם, אה – וגם יהיה את ההשקה של הלהקה הצעירה ביותר בארץ – Holy Prison" – התחוור הדבר שהצעירים בחבורה די גנבו את ההצגה. למרות שאי אפשר לומר שההופעות של Sintax ו-Matricide היו לא מוצלחות – כל אחת מהן סבלה מחסרון מסוים שלו היה לוקה בלהקה כמו Holy Prison היה נסלח הרבה יותר, ו-Holy Prison עצמם לא לקו בו כלל. בעוד Holy Prison הציגו הופעה אנרגטית כמו בלאגן במגרש המשחקים, Sintax הביאו הופעה טובה אבל שלקתה בזמר מרגיז, ו-Matricide הפציצו בכל הטורים אבל הרגישו כאילו לא נשארו לתת גם את המנה העיקרית אחרי הרבה מתאבנים וסגרו את ההופעה כמה שהרגיש מוקדם במיוחד. למרות החסרונות הקטנוניים – אפשר בקלות להכתיר את האירוע ככייפי ומוצלח. חובבי ה-Thrash קיבלו את מנת חלקם עם הופעה מעולה של Holy Prison – ואחת מהראשונות שלהם בדרך לפסגה, בעוד שחובבי המטאל המודרני קיבלו את החבטות הקצביות של Sintax בהרכב רענן, ואת Matricide בהופעה קלאסית שהשאירה המון טעם של עוד.
Holy Prison
ז'אנר : Thrash Metal
להקות דומות : Death Angel, Megadeth, Xentrix

אני רוצה להאמין שהעולם המוזיקלי שלי לא סובב סביב גימיקים, מוצלחים ככל שיהיו. ורוב הלהקות שאני אוהב או לא אוהב זוכות ליחס שלי בהתאם למוזיקה שהם עושים ולא משום סיבה אחרת. לכן התגובה הראשונית שלי לHoly Prison הייתה די פושרת – שכן העובדה שחברי הלהקה הם ילדים לא הרשימה אותי במיוחד ונראתה לי כגימיק שמטרתו לפצות על המוזיקה שלהם – שכנראה פחות מרשימה. כשהגעתי להופעה הוכחתי אחרת. ניתן לראות את הטוטאליות של חברי הלהקה כבר מחוץ לסאבליים כשהם עמדו עם הגיטרות שלהם בכניסה וניגנו Unplugged בפני כל מי שהיה בחוץ, כאשר שנכנסתי פנימה לאחר שעלו לנגן הדבר ראשון שתפס לי את האוזן היא הבס שנשמעה היטב בבליל ה Thrash-Old School, ולאחר מכן המוזיקה עצמה, שפשוט העיפה לי את הראש לכל הכיוונים. הילדים האלה לא עשו שום דבר חדש שלא נשמע קודם לכן – Thrash אייטיז אמריקאי בטעם של פעם. עם גיטריסט ליד מרשים שהפתיע במשך כל ההופעה בכשרון הבלתי נלאה שלו, וסולן שנשמע כמו Lemmy בגרסת הבר מצוה שלו ולעתים הגיע בשירה לטונים היותר ארסיים של Dave Mustine ביחד עם מתופף אנרגטי למדי שישב עם שאר הלהקה בול. הם המשיכו והפתיעו שבשיר השני לערב הם עשו קאבר מצוין לשיר The New Order של Testament שהיה נאמן למקור באופן מרשים ביותר. לא פחות מרשים מהלהקה היה הקהל, שהורכב בעיקרו מחברים ות'ראשים צעירים – שהשתוללו בפוגואים בלתי פוסקים שכל להקה יכולה רק לייחל להם שהראו המון המון אהבה. בלי לנוח לרגע חברי הלהקה המשיכו בסט אל השירים השלישי והרביעי מבלי לנוח, והקהל לא נח איתם. ככל שהתעמקה לה ההופעה אני שקעתי יותר ויותר פנימה ונהנה כמו שלא נהנתי מהופעה הרבה זמן וכשירדו בסוף – הרגשתי שזה היה מעט מדי. אני עד עכשיו לא יודע לשים את היד על מה זה היה בדיוק, אבל משהו ב Holy Prison הקסים אותי, בניגוד להרבה להקות – הקסם שלהם הוא בפשטות, ולמרות שהם מנגנים ז'אנר שירד מגדולתו לפני שרובם נולדו, ושיש לפניהם עוד כברת דרך – הם עושים אותו מהלב ופה הקסם והעניין שבדבר ומה שמעלה אותם רמה אחת מעל הרבה להקות אחרות. נותר לי רק להצטער שאני לא הייתי מגניב ככה בגיל שלהם. כי באותו ערב לא היה מגניב מהם.

Sintax
ז'אנר : Groove Metal
להקות דומות : Dagoba, Chimaira, Dry Kill Logic

להקת ה-Groove Metal הירושלמית Sintax עלתה ישר אחרי Holy Prison. הלהקה הייתה מורכבת בעבר מחברי להקות כמו Salem ו-Dalmerot's Kingdom – אבל הבסיס שנשאר מאחורי ההרכב הוא הגיטריסט Lemmy K. (גיטריסט להקת Birth) ביחד עם Roi I. (גיטריסט להקת Shworchtsechaye) ביחד עם הסולן Dave 256K (מלהקה בשם 256K מן המסתבר). אל ההרכב הצטרף רום גוב על עמדת התופים כמתופף קבוע / מחליף (אותו אחד שיעלה אוטוטו עם Matricide) ובעצם הוכיח שהוא מסוגל לנגן קרוב לשעתיים עם הפסקה קצרה באמצע, כל עוד מרשים לו להוריד את החולצה בדרך.

המוסיקה של Sintax מגניבה, היא זזה על כמה רעיונות מוצלחים של מטאל מודרני, עם ריפים שצריך יד ימין של וולברין כדי להחזיק אותם לאורך חצי שעה של סט, ומצד שני מלודיות מצוינות שלא חורקות ומרגישות לא קשורות מצד אחד – ומצד שני רחוקות מלהישמע סוכריות מדי, אז שאפו לשני הגיטריסטים שבתכלס מבחינתי עשו את ההופעה למה שהיא כמו שצריך, וכל הכבוד למר גוב על התופים – אבל הבעיה של Sintax נשארת בעיניה – Dave אינו סולן כריזמטי, ולמרות שהקול שלו רחוק מלהיות רע, הוא לא מספיק טוב כדי להצדיק נוכחות במה שאננה, אפאטית ומרוחקת. אני מבין שהבחור לא דובר הרבה עברית, זה קורה, ושהוא לא בדיוק סגור על מה הוא רוצה למלמל בין שיר לשיר, אבל גם עמידת הבמה שלו תוך כדי השירים עצמם פשוט גורמת לשאר הנוכחים במקום להרגיש כאילו הוא עושה להם טובה שהוא בא ועומד מולם, צועק אל המיקרופון ברוב טובו בהופעה של Sintax. הדבר בלט במיוחד כאשר דור 'Generation' מידלש – סולן וגיטריסט להקת Phantom Pain הוזמן לעלות ולחלוק איתם את הקאבר ל-Harvester Of Sorrow של Metallica. מידלש, עם קרחת חדשה ובלי גיטרה ביד, היה רחוק מללכת לאיבוד על הבמה והניסיון והביטחון שלו גרמו לשיר כולו להרגיש רמה אחת מעל האנרגיה של כל ההופעה, למרות שמדובר בקאבר שהרגיש כברירת מחדל עבור חצי מהנגנים על הבמה.

להחמיא ללהקה אפשר כמובן על הרבה דברים, המוסיקה עדיין מרגישה מעט בוסרית ללהקה שמחזיקה נגנים עם קילומטרז' של עשור וחצי בתחום – אבל הריפים, כל אחד שלעצמו, הם ממתקי פלדה וזפת. מבחינתי Sintax נשענת על הצדדים הכי Industrial שהם יכולים מכיוון ה-Groove Metal מבלי ליפול מצד אחד לקלישאות בסגנון Fear Factory ומצד שני לשמור על ייחודיות גבוהה שנפרדת מלהקות כמו Dagoba או Obliveon שמשלבות את שני הז'אנרים בסטייל משלהן. לא כל השירים של הלהקה מעניינים באותה מידה – אבל Lemmy K. ו-Roi I. – וכמו כן גם הבסיסט הטרי בהרכב, מצליחים להחזיק את מעמד הנגנים בלהקה אנרגטי, נותן בראש וכיף לצפייה ולשמיעה.

אולי עם הזמן אני אתרגל לשיק של Dave 256K ואלמד לאהוב את האפאטיות ומה שנתפס לי כיום כהתנשאות שמקורה לא בהכרח ברוקנרול, אבל בינתיים זה יותר צורם לי מאשר גורם לי להנות בהופעה של Sintax – וזה בהחלט לא יחזיק מים אצל אנשים שלא חובבים גדולים של הז'אנר לעצמו.

Matricide
ז'אנר : Groove Metal
להקות דומות : A Life Once Lost, Mnemic, Textures

מי שהגיע להופעה הזו כנראה מכיר את Matricide של מאתמול, ולמען ההגינות, זו ההזדמנות הראשונה שיצא לי לראות אותם מהשורה הראשונה. מה שפעם החזיק ארומה של Death Metal התפוגג על מנת לפנות מקום לחזית פרונטאלית של מטאל מודרני ומקפיץ – עמוס ניואנסים מחוכמים וגישה מלוטשת עד המקסימום למוסיקה. הלהקה מחזיקה באחד מהמופעים המצוינים ביותר בארץ – התיאום המדויק בין ריף וריף וההשתוללות הנלווית אליו היא עניין של ניסיון של שנים, ויוגב, שחר, אוריה ורן כבר עושים את זה ביחד 5 שנים לסירוגין על הבמה, חלקם מחזיקים אפילו עשור של ניסיון משותף בעבודה כזו.

נתחיל מהרע ביותר – שהוא אולי מחמאה לסך הכול שסביב Matricide – ההופעה הייתה קצרה מדי, בצורה צורמת. 8-9 שירים בלבד, וסגירת שערים חצי שעה לפני הספייס שאפשר למשוך עוד ועוד. בגדול – כל הלהיטים המתבקשים הגיעו לבמה – Eyes Corrected, Why Am I? ו-We Are Alive היו כולם הפצצות שעירבו את הקהל כמו שצריך – והשירים החדשים בהחלט עומדים בסטנדרט. יש שיגידו שהלהקה כבר נמצאת מבחינתם על גבול ה-Djent – יותר מדי דגש על הריפים עצמם כמקשה אחת, עם הפסקות קצובות ומעט מדי רצף מטאלי או מלודי – אבל לדעתי יש ב-Matricide הרבה מהמסורת של להקות כמו Machine Head ו-Sepultura מאשר חומרים מודרניים יותר, ולמרות שקל להשוות אותם להרכבים בסגנון Lamb Of God – יש משהו מתחכם מעבר לכך במוסיקה שמסרבת ליפול לנוסחתיות מרגיזה, וגם כאשר היא נשארת צפויה – היא בהחלט עושה זאת עם הרבה סטייל והרבה חן.

הגיטריסטים אוריה ספיר ויוגב סיטון הם עדיין צמד רעים מרושעים על הגיטרה, וכשכל שבעת המיתרים האלה רועמים לכל עבר, אפשר להבין לאיפה החומרים הטובים נשמרים כאשר הם לא הגיעו ללהקות האחרות שלהם (בתקופה שהן היו פעילות / במצב רוח לכתוב). רום גוב ממשיך כבר אחרי חצי שעה של סט עם Sintax בהופעה רצופה בלי הפסקה ובלי תירוצים אל תוך הסט-ליסט של Matricide ונראה שהוא רק הולך ומשתפר מבחינתו, או לפחות מרגיש יותר חופשי ומשוחרר בלהקת הבית שלו. רן אליהו נראה גם כן במיטבו – לאחר שידע כמה הופעות לא מוצלחות בעבר הלהקה עם כאבים שכמעט פירקו לו את הצורה על הבמה – כעת הוא במודה של אי לקיחת שבויים – צועק ושומר על רצף עבודת במה איכותי – בלי נפילות ובלי שבירות מתח, ומעבר לכך נפח הריאה שלו השתפר פלאים, והוא נשמע הרבה יותר קרוב לדיסק עצמו. בגדול – מדובר בהופעה מצוינת של Matricide שמרגישה כאילו נקטעה באיבה. אני באופן אישי בעיקר ממתין לפעם הבאה שהם יעלו על במה – עם יותר חומר מהאלבום החדש אשר מחכה כבר שנה בהקלטות, ויותר טוב – אולי גם אלבום חדש.