Zombie Metal Massacre II

למרות שהפעם אף אחד לא התלבש כזומבי (לא זכור לי שמישהו בפעם הראשונה התלבש כזומבי) ומסיבה לא מובנת לי באופן כללי חזר ליין הלהקות Zombie Metal Massacre אל במות ישראל. הפעם – המקום הוא מועדון ה-Dmusic שהפך לאלטרנטיבה השפויה והבריאה ביותר למועדוני הופעות בצפון מאז שהסיטיהול סגר את שעריו ומועדון ה-Beat נכנס למסכת שיפוצים בלתי נגמרת.

האירוע היה כמו במתכונת הקודמת שלו. אם בפעם שעברה חמש להקות מטאל שאינן קשורות לסגנון אחת לאחרת נפגשו על במה אחת, גם הפעם אותה מתכונת חזרה. אין לי בעיות עם ערבי מטאל שמערבבים להקות ממגוון ז'אנרים. להפך. זה תמיד מרגיש לי כמו פסטיבל קטן וצנוע. אולי זה בגלל שאני לא אדם שתולה יותר מדי בז'אנר אלא בסופו של דבר מעדיף להקשיב ללהקה, ואז כל להקה אוטומטית פונה אל קו רגשי אחר עבורי. הפעם נאספו ארבע להקות מהז'אנרים הבאים : Stoner Metal מהול בהמון Heavy Metal מסורתי ואיטי על גבול ה-Sludge מצידם של Badoon Project, וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אלה. Dark Serpent עלו לאחר מכן עם סט עצבני של Thrash בלתי מנוצח. Chaos המשיכו עם Groove Metal פראי ואוטנטי עם הרבה נשמה, ו-Dagor Dagorath סגרו את האירוע עם Black Metal מלודי ואפל.

לדעתי גיוון מהצד המשובח של המפה. להקה אחת שלא שמעתי לפני כן ועוד 3 להקות שאני חובב שלהן עד מעריץ נלהב, במועדון עם סאונד טוב עד מצוין. אבל מה לקה בחסר? קודם כל הלהקות ניגנו לטעמי סטים ארוכים מדי. במיוחד Badoon Project שלא שמעתי והכרתי אף שיר שלהם ניגנו כמדומני את הסט הארוך מכולם. בערב שיש בו 4 להקות אסור ללהקה לנגן סט כה ארוך אלא אם היא ערבה לכך שהקהל יישאר לצפות בה. מעבר לכך שכל להקה באה מסגנון שונה מי שלא חובב את הסגנון לא רק יפסיד את ההרכב אלא גם יפתח אפאתיה ואף סלידה מלהקה שהוא לא מתחבר אליה אך מאריכה יתר על המידה על הבמה. אילו הם לקחים שלי לעתיד אך אשמח אם מפיקים אחרים יישמו אותם הלאה. עדיף סט קצר עם טעם של עוד מאשר סט מעייף שאולי מלהיב רבע מהקהל אבל משאיר שלושה רבעים מותשים ונרגנים. ועכשיו לבשר;

Badoon Project

הלהקה הראשונה שעלתה הייתה Badoon Project, טריו מבאר שבע. כבר לפי הלבוש של הסולן / גיטריסט הבנתי שהלהקה הולכת לשחק על בטוח, לפי נוסחת הרוקנרול הידועה. לא טעיתי, ועם הזמן גם הבנתי שמדובר בהרכב ממש לא רע, ואפילו מפתיע לטובה בתחום. הסגנון הוא Heavy Metal בטעם של פעם, הרבה רוקנרול, קצת Stoner Metal וקצת Sludge Metal לטיבול, אבל ממש בקטנה. בעצם על אותו מנעד של להקות כמו Black Label Society רק פחות בומבסטי ויותר מינימליסטי ואינטימי. השלישייה מבאר שבע ניגנה היטב, עם מתופף עקבי שיודע לעשות את העבודה כמו שצריך, בסיסט מוכשר שגם מופיע היטב ומטבל חצי מהשירים בקול צרוד ומעולה כמו Kirk מ-Crowbar וסולן / גיטריסט שלמרות חוסר ביטחון מסוים על הבמה, בעיקר בגלל תיאום נגינה מול שירה, יש לו קול מחוספס והולם, כמו הנגינה שלו. הלהקה לא הייתה Sloppy יותר מהנדרש (והסגנון עצמו דורש מידה מסוימת של Sloppiness) ואין ספק שהבסיסט עשה את ההופעה. הוא היחיד שהשתולל בהתאם לבמה הגדולה של מועדון ה-Dmusic, שנראתה ריקה למדי כאשר רק שלושה נגנים על הבמה.
אז המוזיקה באמת לעניין, רוק כבד ובלוזי שכזה, שואב המון מ-Motorhead ומ-Black Sabbath, מן גרסה שיכורה ל-Corrosion Of Conformity ומעט יותר מלוכלכת. לא רע בכלל יחסית ללהקה צעירה. עצות להבא ? הסולן / גיטריסט בעל קול מאד הולם אבל להסתכל על הגיטרה שלך ולא על הקהל משמעותו לאבד את הקהל. ובאירוע שאיננו פסטיבל להקה צעירה מאבדת את הקשר עם הקהל שלה ככה. מאד הייתה חסרה תקשורת עם הקהל במרוצת כל ההופעה. חסרון נוסף היה בעצם אורך הסט. הלהקה הייתה על הבמה 40 דקות של נגינה, ולמרות שלא היה להם בתכלס אף לא שיר אחד גרוע, זה היה כמעט כמו להרגיש שהם מנגנים בשביל עצמם ולא בשביל אלה שבאו לראותם. בלי שמות שירים או הצגתם, בלי הרבה יותר ממשפט אחד צנוע בין שיר לשיר שעיקרו הוא "תודה רבה" וזהו. חבל – חסרה כריזמה בימתית (או פרונטמן שייקח את התפקיד עליו) כי מבחינה מוזיקלית יש המון עתיד בתחום.

Dark Serpent

הנחשים האפלים הם פשוט מלכי הביצה שזה מגיע להופעות קטנות. כשהסאונד מספיק טוב (והסאונד ב-Dmusic הוא יותר מרק טוב, הוא לרוב מצוין) שום דבר לא יכול לעצור את Dark Serpent מלשכנע את הקהל הנוכח שהם הלהקה הכי טובה ביקום. תהא זו השנינות המצוינת של אורי 'Kaos' שלו או הבדיחות הלא מצחיקות בכוונה של צחי 'Maddog' ברקוביץ' – שהחליטו להקדיש את ההופעה שלהם בפרט, ואת האירוע כולו בכלל – לש"י עגנון במלוא 41 שנים למותו, כי הם חשבו שזה יותר מתאים למאורע, והציגו את שיריהם כדוגמת Land Of Fear ו-Locked In The Watchtower כיצירותיו כמו "הרופא וגרושתו" או "האדונית והרוכל". אבל גם כשפושטים מ-Dark Serpent את ההומור והכריזמה ויש להם מספיק בשביל כל עמק האלכוהול על מפעליו הנטושים ובסיסי חי"א המדכאים שבו, המוסיקה של Dark Serpent מדברת בעד עצמה. השירים ה'קלאסיים' יותר כמו Siatha DeShmaya או Shot By Friendly Fire הם פשוט תענוג לאוזניים, כשהם מתקתקים על כל גבולות הז'אנר מה-Thrash Metal המלודי, דרך האגף הטכני ועד למקטעים הברבריים יותר. השירים החדשים כמו Enlighten By Fire הם עוד יותר מכה הולמת של Speed Metal מסורתי שלוחץ גם על כל הכפתורים הנוסטלגיים וגם מציג להקה שלמרות שהז'אנר שלה כבר בן מיליון, היא נשמעת אוטנטית ועצמאית ועומדת בפני עצמה. מבחינת סולואים, ג'יארדלו קאראבצ'יו הוא עילוי בפני עצמו והוא מחליק על הסולואים ללא דאגה ומספק עבודה מלודית, מהירה ומדויקת. גם המתופף שהינו הרכש הטרי יחסית בהרכב, יובל 'בולבול' תמיר הולם במלוא הכוח עם כובע הויקינגים שלו (מצ"ב גם רעמת שיער בלונדינית מחוברת לקסקט) ובמהירות מסחררת. הקאבר ל-Lesson In Violence של Exodus לסיום סיומת, אותו הם שולפים פעם בכמה הזדמנויות מזה ארבע שנים, עשה בהחלט טוב לנוכחים. הקהל הגיב מאד בחיוב לאנרגיות של Dark Serpent ואם היו שם חבובים שלא קנו את התרשים שלהם למוסיקת מטאל אוטנטית והולמת, הבעיה היא בהחלט בהם ולא בהרכב.

אבל כן כמה סייגים על ההופעה. ראשית, מר שלו חייב לשיר יותר למיקרופון ולא לוותר על זה גם כשנדמה לו שהכול טוב ויפה. הדבר בלט רק בשיר אחד Locked In The Watchtower שהוא במקרה גם השיר המהיר והטכני כמו Sadus, אבל אין עוררין ואין מנוס ההגשה חייבת להיות 100% כל הזמן, אחרת אין מקום לשיר על הבמה! כמו כן, גם בהופעות הטובות ביותר של Dark Serpent הבעיה העיקרית היא שהלהקה הזו חייבת להוציא אלבום כבר! ויפה שעה אחת קודם.

Chaos

אני כבר לא זר למוסיקה של Chaos מנצרת. הלהקה הזו הפתיעה אותי לטובה כי הם הדבר הכי אסלי שיש במטאל היום – ולא בגלל שהם מנצרת. Chaos אולי לא בורכו במתופף הכי מהיר או בסאונד הכי נקי, אבל יש להם אמירה שמגיעה מכל הלב, בדיוק כמו של-Sepultura היה מה לומר בתחילת דרכה. Chaos מביאים את המטאל מהמקום שהוא באמת הגיע ממנו בחו"ל. נצרת היא הדבר הכי קרוב למטאל של איזורי התעשייה באנגליה או הפרברים מוכי הצער של ברזיל, ו-Chaos מנצלים היטב את המומנטום האישי שלהם לכתיבת שירים עם אופי ועם חום. שאדי הסולן הוא מלך על הבמה. יש לו נוכחות שאותה למד מהגדולים בתחום כמו Philip Anselmo ו-Randy Blythe והוא לא מרפה מהקהל לא משנה כמה אנשים נוכחים נמצאים מולו לשתף פעולה ולהשתולל איתו. אמנם הלהקה נתקלה בחומת סאונד קצת פראית שקצת צרמה לנוכחים אבל המוסיקה שלהם עדיין דיברה בעד עצמה. Groove Metal עם נגיעות אוריינטליות ואלמנטים של Melodic Death Metal מדי פעם, אבל בסופו של דבר שומעים שההשפעות הגדולות על הנגנים הם להקות כמו Metallica או Megadeth, לא משנה כמה Hardcore הלהקה הזו תהיה.

הלהקה פתחה עם ביצוע ל-Walk של Pantera, מסורת של Chaos לפתוח כל הופעה עם שיר שאינו שלהם (תרגיל מעולה כדי לחמם את הקהל !) והמשיכה עם מיטב השירים שלה, חלק מהאלבום שלהם ההולך ומתקרב. שירים ישנים כמו Independence או End Of Destinty הגיעו גם לסט, וחלק מהשירים גם לוו בקריאות לשלום בערבית ובעברית, אך בסופו של דבר המסר של Chaos ברור. אין למטאליסטים אלוהים והדת שלהם היא מוסיקת המטאל בלבד. לא משנה באיזה שפה המשפט הזה יאמר אני מסכים איתו לחלוטין. אין ספק ש-Chaos לא יכלו להתכונן נפשית די והותר כאשר הם הופיעו לפני Lamb Of God בת"א מול 3,500 מעריצי Lamb Of God חסרי סבלנות – אבל דווקא בחזרה בפרופורציה של הופעה מקומית Chaos מוכיחים שלא משנה מול כמה אנשים הם מופיעים, ההופעה היא סולידית ומשכנעת. אמרתי את זה פעם ואומר זאת שוב, קל להיות מטאליסט ששר על תחלואות החברה, ועוד יותר קל להיות המטאליסט ששר על שטויות כמו פטנזיות רצח או חורף. אבל כש-Chaos עושים שירים על הצלקת החברתית שלהם, אני מאמין להם.

Dagor Dagorath

זו ההופעה הראשונה של Dagor Dagorath שאני רואה מאז שהם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "יצר הרע" בדצמבר 2009. זו גם ההופעה הראשונה שאני רואה שלהם מאז 2003 ללא Larion, סולנית ההרכב לשעבר עם הקול המכשף. מן המסתבר Dagor Dagorath כיום פונים לכיוון יותר סולידי, יותר מושתת על המוזיקה מאשר על ההופעה. הלהקה עלתה להופיע בשעה מאוחרת ללא ה-Corpse Paint המסורתי, ופצחה בשירה The Hell In Heaven הפותח את אלבומה. למרות שלא צורף אף פרונטמן או פרונטוומן כתחליף ל-Larion תפקידי השירה חולקו באופן כמעט שווה בשווה בין Vorog הגיטריסט לבין Getman Azach הקלידן. הלהקה כאמור לקחה פנייה לכיוונים יותר מלודיים ויותר מטאליים מסורתיים בחלק משיריהם החדשים, במיוחד בשיר אשר חתם את ההופעה (זה רק אני או שהוא היה אינסטרומנטאלי לגמרי ?) ועם תיפוף יוצא מן הכלל של הרכש החדש על עמדת התופים שריצף את המקום עם דאבלים ללא הפסקה, אפשר לומר ש-Dagor Dagorath אמנם הופיעו מול מעט אנשים, ואין אתגר יותר גדול להופעת Black Metal מאשר להופיע מול קהל אינטימי של פחות מחמש עשרה איש, אבל שמעו היטב שהם התכוננו כמו שצריך למאורע. הלהקה נשמעה מקצועית מתמיד, מהודקת מבחינת ישיבה והחומר החדש איכותי בשתי רמות לפחות מהחומר מהאלבום "יצר הרע" – שהיה לא רע בפני עצמו. הלהקה השכילה גם לא להאריך בסט ארוך מדי ואחרי כשישה-שבעה שירים סיימו את המופע, והשאירו טעם של להקה מקצועית שרוצים לשמוע עוד ממנה בהרכב הנוכחי.

נקודה קטנה לשיפור היא אלמנט השירה. למרות ש-Vorog ו-Getman Azach השתלטו יפה על מוקד השירה – עדיין יש נקודות לשיפור. אלא אם Dagor Dagorath מתכוונת ללכת לכיוון של להקות כמו Dark Fortress ולשים את השירה יחסית ברקע לעומת חשיבותה של המוזיקה (והדבר אינו בלתי הגיוני אחרי הכול, הלהקה כן ביצעה שיר אינסטרומנטאלי מעולה לסיום) יש צורך קצת להתמודד בצורה יותר איכותנית מול המיקרופונים. למרות שהבמה לא הרגישה במחסור מבחינת עמידה בימתית, לא מעט בשל העובדה שה-Black Metal הינו אווירתי מעיקרו, אבל גם בסופו של דבר אי אפשר לקחת את הקרדיט מהלהקה על כך שהיא פשוט יודעת להופיע.