Read this interview in English

לכל מי שעייף מלהקות מטאל סימפוני למיניהן, תרשו לנו להציג את The Veil. אמנם מדובר בלהקה יחסית חדשה בסצנת המטאל העולמית והיא אפילו לא חתומה עדיין בחברת תקליטים, אבל מי כמונו יודעים שיש הרבה להקות עם פוטנציאל שעדיין לא גילו אותן. מה שמייחד את The Veil הצרפתים זו הגישה האנלוגית למוזיקה שלהם – המשלבת בין מטאל גותי, אווירה של בלאק וסרטי אימה וכן צלילים אלקטרונים מגוונים. תוסיפו על כל זה את קולה של הסולנית היפה Jensara Swann ותקבלו ממתק ממכר במיוחד. לכבוד EP חדש בשם Vestige, שבתקווה יזכה את הלהקה בהחתמה הנכספת, ערכתי ראיון עם אותה סולנית אדמונית, שהפתיעה עם חוש הומור מוזר במיוחד. על אחריותכם.

ברכות לך. ה-EP החדש שלכם Vestige שוחרר לא מזמן, איך התגובות עליו עד כה?

שלום לך! ובכן אם לדייק, ה-EP לא "שוחרר" בצורה הטהורה, מכיוון שאין לנו מפיץ עדיין. הדיסק נעשה מלכתחילה במטרה לחפש חברת תקליטים ובמטרה שהמעריצים שלנו יוכלו להקשיב למוזיקה בבית. הדפסנו רק כ-500 עותקים מה-EP ואנחנו מוכרים אותו דרך עמוד ה-MySpace שלנו ובדוכן המרצ'נדייז בהופעות. עד כה קיבלנו תגובות מדהימות מהאנשים שקנו את האלבום מאיתנו, מיותר לומר שאנחנו מאד שמחים והוקל לנו [צוחקת]…

זו בעצם ההוצאה השניה שלכם, אחרי EP מוצלח מ-2006. איך הלהקה התבגרה מאז?

הזדקנו, החכמנו, התחזקנו והפכנו יותר יפים, הכל בבת אחת. זו ההשפעה שדגנים, בירה וזמן יכולים לעשות לך [צוחקת]… לא, סתם צחקתי, חוץ מהקטע על הבירה, אבל כמובן, הוצאה ראשונה היא תמיד קצת סוערת וקשה, ולמרות שאנחנו מאד שמחים לגביה בהרבה מובנים, היא לימדה אותנו הרבה על איפה שרצינו להיות, איך אנחנו צריכים להשתפר וכו'. ההוצאה הראשונה הייתה דרך ללדת את הילד המרושע שלנו, ועכשיו העבודה שלנו היא לגדל אותו בצורה הנכונה.

הקמתם את הלהקה בתור שני אנשים, ועכשיו אתם מחזיקים קבוצה שלמה של פריקים. תוכלי לספר לנו בקצרה את ההיסטוריה שלכם ואיך הלהקה הגיעה להרכב הנוכחי שלה?

רק Julian [תופים] הוא פריק ואנחנו אנשים נחמדים שמנסים להחזיק אותו [צוחקת]… כש-Notox [קלידים ועוד] ואני הקמנו את הלהקה תמיד רצינו שתהיה לנו קבוצה מלאה מאחורינו אבל זה לא קל למצוא את המוזיקאים המתאימים, במיוחד כשאתה גר באזור נידח של צרפת כמונו! לא רצינו לחכות ליום הזה כדי ליצור מוזיקה, אז הלחנו והפקנו את Sleeping Among Serpents [ה-EP הראשון] ככל שיכלנו. לאחר מכן עשינו מספר הופעות עם נגני סשן כמו Stefan Bayle מ-Anorexia Nervosa והרגשנו שאנחנו צריכים הרכב קבוע. פגשנו את Julian (הפריק) ומיד התחברנו.

למצוא את הגיטריסט הנכון הייתה משימה יותר קשה מכיוון שידענו ספציפית מה אנחנו מחפשים בקטעי הגיטרה ובסגנון ליצירות העתידיות שלנו, אז גייסנו את Gregory Staley מלהקת הבלאק מטאל Reverence שיקליט את Vestige ויעשה איתנו סיבוב הופעות אירופאי. אבל Greg לא יישאר בלהקה כי הוא לא בדיוק הגיטריסט שחיפשנו (למרות שהוא מאד מוכשר) וגם יש לו אג'נדה משלו. אז המרדף עדיין פתוח! אנחנו בקרוב נתחיל לבחון פריקים פוטנציאלים ונעדכן אתכם. זה כמובן לא מונע מאתנו להלחין, אנחנו עובדים עם כמה חברים גיטריסטים שלנו שחושבים שהם יכולים להוסיף את גרגירי הפריקיות שלהם לעוגת הפריקים שלנו.

בואי נעבור למוזיקה. לפי מה שהעטיפה והליריקה מרמזים, נראה כי יש איזה נושא או אפילו קונספט מאחורי ה-EP. תוכלי לספר לנו עוד על ה-EP ועל שמו?

לא הייתי מרחיקה לומר שיש קונספט, אבל נושא, בהחלט. הנושא העיקרי של ה-EP הוא אהבה (כמה אמיץ מצדנו). זה יותר מאשר אהבה רומנטית, זה נוגע בשרידי אהבה – בהריסות, בריקבון הפנימי של הלב לאחר שפוגע בו חץ חומצתי של אהבה. אהבה רומנטית, אהבה עצמית מופרזת, אהבה אוניברסלית. הסיבוכים שמביא עמו רגש כל-כך פשוט, הכאב שאנחנו חווים ומעבירים על אחרים בשם האהבה הקדושה. מבחינה פואטית, רציתי להשתמש בלקסיקון של הים שמצאתי מאד דומה לתחום התשוקה, לרגשות עמוקים ולמסתוריות. שילבתי את כל זה עם מעט קסם, כמו וודו – מכיוון שאהבה בהחלט יכולה לסנוור אותך בזוהר שלה ואפילו לגרום לך להחיות הרבה דברים שהיו צריכים להישאר מתים לזמן מסוים – והנה.

הציורים השונים שאפשר למצוא בחוברת של ה-EP מביאים הסברים שונים, אם תטרח גם לקרוא את הליריקה. אלו דברים שלא תוכל לראות על פני הים, אך הם קיימים ממש עמוק בפנים. הכתיבה נעשתה בצורה של רישומים ביומן מסע של מישהו שיכל לכתוב אותם בזמן שהוא שט על הימים של ארוס [אהבה] ות'נתוס [מוות]. הרישומים כנראה הגיעו לחוף בתוך בקבוק כלשהו, מה שמוביל אותנו לשם "Vestige". הפירוש של Vestige הוא למעשה הריסות, שאריות של ממשהו שאפשר לחזות בתהילת העבר שלו. יש בשם משהו אצילי, עתיק ומת – בהחלט מת – משהו ששייך לזמן אחר, שנשכח ונבלע ע"י הזרמים אבל עדיין שם, היכנשהו. חוץ מזה, זה היה מאד מעניין לגלות שהמילה הזו אומרת אותו הדבר בצרפתית ובאנגלית, כך שאנשים מהתרבות שלי וכל תרבות אחרת יכולים להתחבר אליה. בדיוק כמו אהבה. בדיוק כמו המוות.

השיר שהכי אהבתי ב-EP הוא "Voodoom", שלדעתי מציג שילוב מילים מאד מעניין. מה תוכלי לספר לנו עליו? את נוהגת לעשות הרבה משחקי מילים?

לצערם של כל החברים המסכנים שלי, אני חוששת שכן [צוחקת]… זה למעשה סיפור מצחיק. רוב המילים שלי "מגיעות" אלי בזמן שאני ישנה או בזמן שאני באמבטיה, למרות שבמקרה האחרון זה בעיקר קשור לבועות וברווזים, אז אני שומרת את זה לפרוייקט דיסקו גלאם עתידי. המילה הזו, "Voodoom", פשוט הגיעה אלי בצורה הזו. אני יודעת שלא המצאתי כלום ובטח עוד מאה אנשים חשבו על השילוב הזה, אבל אהבתי את הצליל של המילה. זה גרם לי לחשוב על דפיקות הלב *וווו… דום* ומההרגשה הזו בעצם הגיע הרעיון ל-Notox ולי ליצור שיר המבוסס על כך.

המושג "Voodoom" יכול לשמש גם כסוג של אהבה מכשפת המובילה אותך לקץ. כמה אנשים אנחנו מכירים שהיו כל-כך מהופנטים ממישהו שזה כמעט הוביל אותם לתת את הנשמה שלהם? לי זה קרה. אני בטוחה שלך זה קרה. למרות שכשכתבתי את השיר הזה חשבתי על שני אנשים ספציפיים, ובתור מישהי שלא תדבר על עצמה בשימוש של "אני" (במיוחד כדי שמי שקורא את המילים שלי לא יחשוב איזו כלבה), אני מניחה שזה סיפור שכולם יכולים להתחבר אליו. אהבה יכולה להיות סם, יותר מאירה מאשר הרסנית. הרעיון הזה נכלל במילה "בלדונה" שאפשר למצוא בטקסט שלי. זו מילה איטלקית שפירושה אישה יפה, אך כמו כן זה גם שם של עשב ארסי, שמשמש כמרכיב בכישופי אהבה…

לפי סוגי המעריצים שלכם, זה נראה שאתם שייכים גם לסצינת המטאל וגם לסצנה האלקטרונית. זה משהו שרציתם לעשות מלכתחילה?

לא, זה לא משהו שבנינו או חשבנו עליו, זה יותר נוגע אלינו כאנשים, כמעריצי מוזיקה, ששייכים לכל הסצנות האלה ביחד. זה נראה הגיוני שהמוזיקה שלנו תשקף את מי שאנחנו. יש לנו הרבה מזל שאנשים מכל הסצנות האלה מעריכים אותנו. כמובן שצריך לשמור על פרופורציות כי אנחנו רק The Veil ולא Metallica, אז הם אולי ישנאו אותנו בשלב מאוחר יותר [צוחקת]…

מה את חושבת שמושך במוזיקה שלכם את כל האנשים מהסצנות השונות?

הממ… זה משהו שאנחנו יכולים רק לנחש. זה יהיה קל לומר שהגיטרות והתופים ימשכו את המטאליסטים, הסינתיסייזרים יגעו במעריצי האלקטרו ואווירת האמביאנט האפלה תמשוך את חובבי הגות'. אבל אני חושבת שזה מקטלג את כל האנשים האלה בצורה קלה מדי. הופתעתי פעמים רבות לשמוע שחובבי הגות' אוהבים את התופים ושמטאליסטים אוהבים את המלודיות האפלות. אני רוצה לחשוב שהמוזיקה שלנו היא יותר מאשר נראה לעין, כמו גם האנשים שמקשיבים לנו ואוהבים אותנו, וזה הקשר שתוכל למצוא אצלנו.

זה נראה כי אתם מושפעים מהרבה דברים מגוונים, מצלילי בלאק מטאל אטמוספריים, למטאל גותי ואז גם מהתחום האלקטרוני. אישית אני שומע דמיון קטן ל-Lacuna Coil, במיוחד עם השירה שלך. את תיקחי את זה כמחמאה או כשיפוט מוטעה מבחינתי?

חכה דקה בזמן שאני אלך למות [צוחקת]… למרות שאנחנו לא ממש מקשיבים ללהקות מטאל עם סולניות ואני למעשה חושבת שמבחינה מוזיקלית Lacuna Coil ו-The Veil מגיעות מ-2 אזורים שונים בגלקסיה – הם נוטים יותר למטאל מודרני, עם כיוון פופ, ואנחנו יותר לכיוון גותי, דארקוויב, דום, בלאק, רוק ועצמים בלתי מזוהים [צוחקת] – אבל זו עדיין הלהקה שאני הכי מכבדת בסצנה, בעיקר בגלל שלא כמו הרבה סולניות אחרות, ל-Cristina [סולנית Lacuna Coil] יש צד רוקיסטי קשוח שהיא מצליחה לשלב בצורה מאד טובה עם מלודיות רגשניות ומגע נשי קלאסי. אז במובן הזה, אני בהחלט לוקחת את זה כמחמאה! אני חושבת גם שהטווח הקולי האמצעי שלנו דיי דומה.

אילו להקות או אומנים אחרים משפיעים עליכם, מהצד המטאלי וגם האלקטרוני?

למרות שכלהקה אנחנו צריכים לומר משהו כמו "אנחנו מקבלים השראה רק מעצמנו, בלה בלה…" יש כמובן הרבה אומנים שבדרך כזו או אחרת הפכו למוזות שלנו, אם זה דרך ההלחנה, הרגשות שחווינו כשהקשבנו להם ועד להתפתחות האומנותית שלהם. להקות כמו Skinny Puppy, Rob Zombie / White Zombie, Nine Inch Nails, Emperor, Siouxsie And The Banshees, Type O Negative, Das Ich, Guns N' Roses, Bathory ו- Anton Dvorak שהיו אבותינו. הרשימה יכולה להיות נצחית. אם תשאל אותי שוב בעוד חודש אני בטח אתן לך כמה שמות אחרים [צוחקת], למרות שאליל הקול האחד והיחיד שלי תמיד יהיה Sebastian Bach – אפילו שלאחרונה קיבלתי איומים של עינויי גיהינום אם אני לא אפסיק לומר את זה בראיונות, מה שבטח הופך אותי למזוכיסטית [צוחקת]…

אם כבר מדברים על הצד האלקטרוני שלכם, אני מבין שאתם לא משתמשים בשיטות קונבנציונאליות בשביל הקטעים המכניים שלכם. תוכלי לספר לנו על הכלים המיוחדים שאתם מתעסקים בהם?

טוב אנחנו לא הליאונרדו דה וינצ'י של המטאל האלקטרוני, רחוק מזה, אבל כשהקמנו את הלהקה רצינו שהכל חוץ מהחלקים האלקטרוניים יהיו קרים ושטוחים, רצינו שהם יהיו חיים (בדיוק כמו היצור של פרנקינשטיין). אז החלטנו להשתמש בסינתיסייזרים ישנים במקום במשטחי עבודה חדשים, דברים כמו ה- Oberheim Matrix 6R, שהוא המותק הקטן שלנו, או פילטר כללי כמו Sherman, שבהחלט יש לו חיים משלו.

ב-Vestige לא רצינו להקליט את השירה שלי עם מיקרופון רגיל שמשמש זמרים – מיקרופון שעושה את הקול שלך לנקי, חלק ומושלם אך חסר נשמה ונשמע מחוץ למוזיקה – אז הקלטנו את הקטעים שלי עם מיקרופון של תופים! אהבתי את התוצאה, הקול שלי לא היה כזה קטיפתי ומושלם בצורה טיפשית, אלא יותר מחוספס והוא השתלב עם שאר המוזיקה בדיוק איך שרצינו, כמו כלי נגינה נוסף. הדובדבן שבקצפת הוא טייפ ה- Fostex שלנו, שאפשר לראות אותנו משתמשים בו בהופעות. אנחנו מעבירים את כל מה שהקלטנו דרכו, וזה נותן מעין מגע ישן וחמים שאנחנו מעריצים. בקיצור, אנחנו בהחלט יצורים אנלוגיים שמשוטטים לתוך העולם הדיגיטלי.

חוץ מההשפעות המוזיקליות אני יכול להרגיש גם אווירה מיוחדת ב-EP, משהו שאולי מגיע מסרטי אימה. זה נכון? אתם ישנים \ מסתובבים עם זומבים?

רק Julian, אבל זה בגלל שבנות חושבות שהוא משוגע, זומביות למזלו לא כל-כך מסובכות [צוחקת]… למעשה זו נקודה מעניינת שעלית עליה. אני חושבת שסרטים וספרות משפיעים עלינו הרבה יותר ממוזיקה. בין כל אלו אני יכולה להזכיר את "בליינד ראנר", "מקס הזועם", "ברזיל" (לרציניים), יחד עם "אמיטוויל", "סיוט ברחוב אלם", "ליל המתים-חיים", ואפילו סרטים ישנים כמו "Forbidden Planet" ,"!Faster Pussycat! Kill! Kill" ו-"Bad Taste". תשלב את זה עם האווירה המוזרה של טים ברטון, הלהט של "האלמנט החמישי", האלימות של "דוברמן", הפילוסופיה של "וונדטה", היופי של "דרקולה" ותקבל עוגה מאד… מאד גדולה של מוזרות. זה מה שאנחנו – סוג של פודינג מוזיקאלי [צוחקת]…

מה תוכלי לספר לנו על הליך כתיבת השירים? זה מתחיל מהמוזיקה או מהליריקה (או מפטרייה קסומה)?

[צוחקת]… כולנו הולכים על הפטריות!!!

ב-EP החדש השתמשתם בכישורי ההפקה של Neb Xort מלהקת הבלאק מטאל הידועה Anorexia Nervosa. איך היחסים ביניכם החלו ואיך זה לעבוד ביחד?

ובכן Xort היה ה-"סקס פודל" שלנו מלכתחילה, אבל ראינו שלטווח הרחוק הוא טכנאי סאונד הרבה יותר טוב מאשר פודל [צוחקת]… אני ו-Notox פגשנו את Xort לפני הרבה מאד זמן וביחד עם Anorexia Nervosa הם חברים מאד טובים שלנו, אז זה נראה דיי ברור לבקש ממנו להפיק את ה-EP הראשון שלנו לפני כשנתיים. Xort גם הופיע איתנו מספר פעמים כי לא רציתי להתעסק בקלידים על הבמה ורציתי להתרכז בשירה. הבחור מכיר אותנו בעל פה והוא מאד יסודי, מסור ומוכשר כשזה נוגע להפקה, חוץ מזה שאנחנו אנשים חביבים.

זו הסיבה שבגללה ביקשנו את עזרתו גם עם ה-EP השני, בגלל שעבודה משותפת ויצירה משותפת זה ממש כמו סקס, ככל שאתה מכיר ושוכב יותר עם מישהו, ככה זה משתפר יותר [צוחקת]. יש משהו שמאד חשוב לנו וזו המשפחה המוזיקלית. הלהקה שאתה רואה בתמונות היא רק קצה הקרחון – לא היינו מגיעים לאיפה שאנחנו עכשיו בלי כל האנשים מתחת לפני השטח שעזרו לנו לייצר את החלום שלנו. Xort הוא אחד מהם ואנחנו מאד רוצים שהוא ימשיך להיות מעורב בפרוייקט הזה בעתיד.

אתם מגיעים מצרפת, מדינה שאין לה סצנת מטאל מבוססת כל-כך. מה תוכלי לספר לנו עליה ועל הלהקות המובילות אצלכם?

זה סיפור מאד ארוך… אבל בקיצור, קשה מאד לשרוד כאן בתור להקת מטאל \ גות' \ אלקטרו. אם רוצים להצליח פה צריך להיות מארה"ב, או שצריך ללמוד איך לנגן מוזיקה שלא דורשת יותר מדי נוירונים כדי להיות מוערכת, למוח אין כאן תפקיד… [צוחקת]… אבל אתה יודע, בלי להיות יותר מדי פטריוטית, יש לנו כאן הרבה להקות מקוריות שמגיע להן שיכירו אותן!

Anorexia Nervosa היא הדוגמא הטובה ביותר לסוג הזה של להקות ואם יש לך רגע תוכל למצוא עוד כמה כאלה כמו Rosa Crux ,Punish Yourself, Zuul FX או The CNK. עוד להקה מדהימה היא Nihil ו- Treponem Pal היא אגדה של אינדסטריאל מטאל!!! אבל אם אוכל לזרוק מילה אישית, יש להקה מעולה שאני עומדת 100% מאחוריה ולמרות שהלאומיות שלה היא שוויצרית, שניים מחברי הלהקה עם צרפתים וגרים בצרפת, אז אני מחשיבה אותם כחלק מהסצנה. הלהקה נקראת Sybreed והאלבום השני שלה Antares שוחרר לא מזמן תחת Listenable Records. תקשיבו להם, זו פקודה!

איך הניסיון שלכם בהופעות עד כה? יצא לכם להופיע עם להקות מוכרות יותר?

רק לאחרונה התחלנו לעשות סיבובי הופעות ועבור להקה בלי חברת תקליטים ובלי שם גדול, אנחנו מודים על כך שיכלנו לחלוק את סיבוב ההופעות האירופאי הראשון שלנו עם Samsas Traum הגרמנים. אני לא יודעת כמה הם מוכרים בישראל, אבל בגרמניה? מאד גדולים! והמוזיקה שלהם ממש טובה. בנוסף ניגנו לצד Tiamat, Battlelore, Autumn ו-Zuul FX. זה הכל לבנתיים! אבל יש לנו הרבה ציפיות לעתיד, David Bowie ומדונה ממש רוצים אותנו… [צוחקת]…

מה העתיד צופן ל-The Veil? אני מבין שאתם בחיפוש אחר חברת תקליטים, אבל אתם מתכננים להמשיך לעבוד על שירים חדשים תוך כדי החיפוש?

כמובן, לא חיכינו לחברת תקליטים כדי להתחיל ליצור ואנחנו לא נחכה כדי להמשיך עם זה. זה כמו סם, אנחנו לא יכולים לשלוט בזה. כרגע אנחנו אוספים ביקורות ומנסים לגרום ללייבלים להתעניין בנו. עד כה הפקנו את הכל בעצמנו – סיבובי הופעות, דיסקים, סחורה וכו' – ואנחנו לא יורשים או בנקאים, אז זה נהיה קשה מאד להמשיך בקצב הזה בלי תמיכה חיצונית. אז כן, לייבל, מפיץ, עורך, מנהל, כל החבילה – תגיעו, אנחנו מחכים… ויש לנו ביסקוויטים.

לפני שנסיים את מוזמנת לומר לקוראים בישראל למה כדאי להם להקשיב לכם ולהשיג את ה-EP החדש. זה הרגע שלך!

אתם צריכים להקשיב לנו בגלל שאמא שלכם לא תאהב את זה!