Six Feet Under – Commandment

מי לא מכיר את כריס בארנס בימינו? הסולן המקורי של להקת הדת' מטאל המפורסמת ביותר בכל הזמנים, Cannibal Corpse, והאיש שאחראי בצורה כמעט בלעדית לשערוריות הרבות שריחפו סביב הלהקה והביאו להצלחתה הרבה. בארנס כתב בזמנו את הליריקה לארבעת האלבומים הראשונים של CC, אלבומים שעד היום נודעים לשמצה בשל הליריקה האלימה, הגועלית והרצחנית של בארנס – עד כדי כך ששלושת האלבומים הראשונים של הלהקה הוחרמו (וחלקם עדיין) במדינות כמו גרמניה ואוסטרליה.

אך מאז, הספיק בארנס לעזוב את Cannibal Corpse ב-1995 ולהפוך את פרוייקט הצד שלו, Six Feet Under, ללהקתו הרשמית בה הוא מרכז את מירב זמנו. מאז הוציאה הלהקה 9 אלבומי סטודיו, כאשר האחרון ביניהם, Commandment, הוא זה שאדבר עליו הפעם. אחת הסיבות לכך שבארנס עזב בזמנו את Cannibal Corpse הייתה רצונו לבצע חומר המשלב בדת' מטאל גם אלמנטים יותר מודרניים, כגון גרוב, וכזה שפחות מתרכז בצד האלים והרצחני של הז'אנר – וזוהי בדיוק המהות של Commandment.

ריפים של דת' מטאל מסורתי, כבדים ומנסרים, אשר לעתים מתעוותים לריפים איטיים וגרוביים, בסגנון הקרוב לברייקדאונים המוכרים של להקות הסלאם דת' מטאל האמריקאיות. מעל הכל, מנצח בארנס בשירת הגראולים המוכרת שלו, אשר נותנת את הטאצ' הגרובי האולטימטיבי למוזיקה של Six Feet Under. השיר הראשון, "Doomsday", נפתח בריף המרכזי, בעל אופי מרומם, שנמשך לאורך שני בתים, עד שהוא נשבר לפזמון גרובי, כבד וקליט. העבודה המוזיקלית באלבום היא כמעט ללא רבב והדבר מתבטא החל מהשיר הראשון ועד לאחרון – כל הריפים כתובים היטב, ממוקמים בצורה חכמה ומתקדמים ומתפתחים בהתאם.

ישנו גם לא מעט גיוון בעבודת הגיטרות: הריפים נעים מאיזור האולדסקול דת' מטאל של Morbid Angel וחברותיה, דרך, כמו שכבר ציינתי, ריפים גרוביים ואיטיים יותר, ועד לריפים מהירים יותר הקרובים במידה מסויימת לסגנון הישן של Cannibal Corpse. אך בניגוד לעבודת הרית'ם סקשן, ששומרת על רמה גבוהה לאורך כל האלבום, זהו דווקא כריס בארנס שמאכזב בגדול. ראשית כל, מי שציפה לגראול העמוק האגדי של בארנס מתקופתו ב-Cannibal Corpse יתאכזב עד מאוד, שכן קולו של בארנס היום לא מזכיר אפילו את מה שהוא היה לפני 15 שנה.

האכזבה גדולה אפילו יותר מכיוון שלפני פחות משנתיים, באלבום הקודם של הלהקה "13", כריס נשמע מצויין. את התופעה עוד חזיתי באלבום "Swarm!" שבארנס עשה בשנה שעברה עם הלהקה הפינית Torture Killer, והנה היום נשמע שקולו רק ממשיך להתדרדר. שלא תבינו אותי לא נכון – לבארנס יש רגעים לא רעים בהחלט באלבום, אבל באופן כללי, הגראול שלו נשמע חלש, יבש ושטחי. הוא עדיין שומר על גראול כבד, מחוספס ועמוק, שהפך לטריידמארק שלו, אבל חסר לי האדג' האגרסיבי והרצחני שהיה לו בעבר.

כמו כן, בארנס מנסה לגוון את קולו ומכניס מספר צרחות וצווחות, בשירים כגון "Bleed To Death" ו-"In A Vacant Grave", ואלו נשמעות פשוט איומות. הדבר שנשמע הכי קרוב לצווחות שבארנס מוציא מגרונו, חייב להיות קול המעיכה של מקק תחת מכת כפכף אכזרית – ואני בטוח שזה לא מה שבארנס חשב עליו במקור. לסיכום, Commandment הוא אלבום טוב בבסיסו, אשר נופל בעיקר בתחום בו הוא אמור היה להצטיין. אני לא מבין איך בארנס, סולן עם וותק של כמעט 20 שנה בעסק, שגם הפיק את האלבום בעצמו, הרשה לעצמו להכניס לאלבום תצוגה ווקאלית לא אחידה שכזו.

על נושא טיב הקול של בראנס עוד ניתן להתווכח – אבל על טעויות בסיסיות כמו הצווחות המזעזעות הללו ומקרים ספורים בשירים מסויימים בו הקול של בארנס פשוט גווע באמצע משפט, קשה לסלוח ולהחליק. זה לא הופך את Commandment לאלבום בלתי שמיע, אבל אני גם לא מסוגל להמליץ עליו למי שלא אוהד את הלהקה ומעריץ את האיש. וחבל, כי בהחלט היה פה בסיס איכותי.