1. Below The Sun
  2. The Pacific
  3. Old Thunder
  4. Of the monstrous Pictures of Whales
  5. The Sermon
  6. The Hunt
  7. Ahab's Oath

פיונרל דום… על מובי דיק. נשמע לכם מוזר? זה צריך להשמע מוזר, אבל כך או כך, זהו הקונספט שעליו מבוססת הלהקה הגרמנית Ahab, שמורכבת מדניאל דרוסטה וכריסטופר הקטור, שני הגיטריסטים של להקת הפולק Midnattsol. ללהקה החדשה הם צירפו את סטפן אדולף כבאסיסט וסולן, ושכרו את המתופף קורני אלטהאמר מלהקת הדת' מטאל הגרמנית Legacy (לא להתבלבל עם הלהקה שהפכה להיות Testament) שיתופף באלבומם הראשון אשר יצא בספטמבר אשתקד, The Call Of The Wretched Sea.

האלבום נפתח במלודיה מלנכולית על הקלידים, שלאט לאט מתווספים אליה רחשים וסמפלים שונים שמתפוצצים במכה אחת כשכל הכלים האחרים נכנסים – כולל הסולן סטפן שמפליא בגראול נמוך וגרוני אך מובן למדי. לאחר כמה ריפים איטיים למדי שמלווים באותה מלודיית קלידים, אך הפעם על הגיטרה, מגיע קטע מהיר שגובל לעיתים אפילו בדת' מטאל – ריפים כסחניים, דאבל באסים ורק הסולן עם הקול המיוסר והצרחות הארוכות שלו מזכיר את הפיונרל דום שהיה פה רק לפני כמה דקות. לקראת הסוף, הקצב המהיר נשבר וחוזר למקצב אפילו איטי יותר מבהתחלה, עד לסיום בפייד אאוט.

השיר השני, "The Pacific", מתחיל כשיר פיונרל די סטנדרטי עם ריפים כבדים ותיפוף איטי ומלא הייהט וקראשים, עד שבדקה החמישית יש שבירה לקטע מעבר עם גיטרה נקייה ולחישות בלתי מובנות שחוזר לאט לאט לדיסטורשן ולגראולים אך שוב נשבר בדקה השמינית לקטע אווירתי נוסף שנמשך עד לסיום. הדרך הכי טובה לתאר את השיר הבא, "Old Thunder", היא דת' מטאל ב-Slow Motion. דאבל באסים במהירות איטית, פאוור-קורדס במתכונת ריף התחל-הפסק, גראול נמוך שמגיע בתיאום עם הבאסים… כמו שיר דת', רק בהילוך איטי. השיר מקבל תפניות רבות במהלכו, נע בין פיונרל סטנדרטי ומדכא לדת' מטאל מידפייס עם ריפים מצויינים.

בניגוד לכל הציפיות הכוכב האמיתי פה הוא דווקא המתופף, שהוא בכלל נגן סשן שהובא לתופף באלבום תמורת כסף. ברוב להקות הפיונרל, התופים מוזנחים ובדרך כלל התפקידים משעממים עד מאוד. אלטהאמר עושה פה עבודה מצוינת, מאוד מגוונת ומתוחכמת. הוא נותן את מקצבי הפיונרל הכבדים והאיטיים כשצריך, תוקע מעברים מעניינים כדי לתבל את הקטעים השונים וכאמור מביא איתו גם אלמנטים מהדת' מטאל, שרק מוסיפים לכל הסיפור. אחרי קטע מעבר אטמוספרי בן שתי דקות מגיע "The Sermon", שיר פיונרל מפוצץ כמו שצריך – כבד, עם מספר לא קטן של ריפים שמשתנה בדיוק לפני שהם מתחילים לייגע וכמובן כמו שכבר התרגלנו מ-Ahab עם מקצב הולך ומתגבר שמוביל לכמה דקות של דת' מטאל, רק טיפה יותר איטי.

לבסוף מגיעים שני שירים ישנים שכבר שמעתי בדמו הקודם של הלהקה והוקלטו כאן מחדש ושוב – התיפוף של קורני אלטהאמר מוסיף לשני השירים נופך חדש לגמרי, מחייה אותם ממש. הבחור יודע את העבודה שלו, ועושה אותה מעולה, ואני רק יכול לקוות שבהמשך הדרך הוא ימשיך לעבוד איתם או אפילו יצטרף כחבר מלא בלהקה – מגיע לו ולהם. לסיכום, The Call of The Wretched Sea הוא אלבום פיונרל שמצד אחד די סטנדרטי, ומצד שני מכיל נגיעות מיוחדות ויוצאות דופן ביחס לז'אנר. בהחלט יש לחבורה הזאת פוטנציאל אדיר, והם מממשים חלק גדול ממנו באלבום הזה. למרות שישנם אלבומים טובים יותר בז'אנר, אני ממליץ בלב שלם על The Call of The Wretched Sea, אפילו לאנשים שלא אוהבים פיונרל או לא התנסו בו מעולם. הוא יחסית קל ונגיש, אך מצליח לשמור על הכבדות והאווירה האפלה של הז'אנר. מומלץ ביותר.