Battleheart – Battleheart

התאריך הוא השביעי ביוני 1692. המיקום: פורט רויאל, ג'מייקה. רעידת אדמה חזקה להחריד מחריבה את כל האזור וגורמת להטבעת שני שלישים מהעיר ולמותם של כחצי מתושבי העיר. המקומיים שנשארו בחיים התייחסו לרעידת האדמה ולגלי הצונאמי שנגרמו ממנה כאל "עונש אלוהי" בשל מוניטין הפריצות והחטא שנדבק לעיר. מה שהם לא ידעו, זה שהגורם לרעידת האדמה הגדולה לא נמצא בשמיים, אלא מספר קילומטרים בודדים אל תוך הים הקריבי הצלול בצורת חמישה פיראטים מסקוטלנד – שני גיטריסטים, בסיסט, מתופף וקלידן-סולן, על סיפונה של ספינה בשם Battleheart.

כפי שכבר בטח הבנתם, באטלהארט הם להקת מטאל מפרת' שבסקוטלנד שמנגנת פאוור מטאל עם נגיעות פולק פיראטי (מהסוג עם הספינות והתותחים, לא מהסוג עם הקאזה והאימיול). הלהקה החלה כפרויקט מחמד של שני חברים, כריס וגאווין ובמהלך השנתיים לקיום הלהקה הם הספיקו להקליט EP שאותו החליטו להפיץ דרך הורדה ישירה וחינמית לגמרי באתר שלהם. תוך פחות משבוע החלו לזרום מיילים לשני חברי הלהקה המקוריים ותוך זמן קצר נמצא הרכב מלא וקבוע ללהקה ואפילו נקבעה הופעה ראשונה ביוני. השיר הראשון בדמו, "The Glorious Battle", הוא מן אינטרו עם תופים וקצת קלידים שמזכיר קצת פתיחה של משחקי מחשב, אך מיד עם תחילת השיר השני, "Heavy Metal Pirates" שומעים את טיבה האמיתי של הלהקה – מתחיל בריף מידפייס עד בוא הפזמון שבו נכנסים הקלידים של כריס שמשמשים בעצם ככלים עממיים שונים כגון חמת-חלילים ואקורדיון.

השיר עצמו מאוד קליל וקליט, אך כבר מהשיר הזה אפשר להבחין שכריס שמשמש גם כסולן העיקרי הוא לא הסולן הכי טוב ומקצועי שיש. אמנם איכות ההקלטה הביתית לא עושה עמו חסד, אבל כך או כך הוא חייב לעבוד וללטש את הקול והשירה שלו. השיר הבא, "Over The Seas" מתחיל עם ריף גיטרה חזק ומדי פעם נכנסים קלידים וסאמפלים שנותנים אווירה של מלחמה, עם השפעות ברורות מ-Turisas הפינים, עד שמגיע סולו פאוור מסורתי שמתמזג ומתחלף לסירוגין עם סולו קלידים 'פולקי' של כריס. בשיר הזה אפשר ממש לשמוע את סוד ההצלחה של באטלהארט, שהוא בשילוב העשוי היטב בין הקטעים המטאליים והקטעים ה-'פיראטיים'.

השיר הרביעי "No Quarters" הוא קטע אינסטרומנטאלי שאת רובו מוביל כריס על הקלידים עם צלילי חמת החלילים והאקורדיון שהוא מפיק בצורה מדהימה. מבחינתי שיר אינסטרומנטאלי צריך להיות משהו מיוחד ושונה מהחומר הרגיל של הלהקה, ולמרות שזה שיר לא רע במיוחד, הוא פשוט נשמע כמו השירים שלפניו רק ללא שירה וזה די מאכזב כי לבאטלהארט יש פוטנציאל גדול במיוחד. "Nancy The Tavern Wench", השיר החמישי, הוא מבחינתי השיר הכי בולט בדמו – בלדת פולק כתובה היטב ומבוצעת אפילו טוב יותר. השיר נשמע אותנטי לחלוטין, כאילו חבורה של פיראטים שלא ראו יבשה במשך שבועות ביצעה אותו על סיפון הספינה. לשיר אווירה מאוד מוצלחת שמתאימה מאוד לליריקת שירי-הימאים והאמת, זה בהחלט יכול להיות שיר מהפסקול של הסרט החדש בסדרת "שודדי הקריביים".

לסיום מגיע "Journey Man" שהוא קאבר ללהקת Korpiklaani ואמנם אין ללהקה הפינית קשר כלשהו לנושא הפיראטים אבל מדובר פה בקאבר מעולה שנשמע כמעט זהה, הישג מצוין למדי בהתחשב בעובדה שכאמור כריס מבצע את כל הקטעים של הכלים העממיים על הקלידים והסינת' אך הוא עדיין מצליח להשיג סאונד די דומה לזה של הכלים האותנטיים של הלהקה הפינית. Battleheart הם חבורה מוכשרת למדי עם פוטנציאל גדול מאוד ואין לי צל של ספק שעוד נשמע עליהם בקרוב. אז מה אם הסולן הוא לא בדיוק רולף קאספרק והם בהחלט לא Running Wild, אבל הפיראטים האלה מנגנים מוזיקה מהנה, מרעננת ובעלת אווירה מצוינת. הייתי משלם את כספי הטוב בשביל ה-EP הזה, אבל כמו שכבר הזכרתי אפשר להשיג אותו בשלמותו מהאתר הרשמי של הלהקה – מי שלא מוריד, פשוט מפסיד.