Between The Buried And Me – Alaska

27/09/05
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. All Bodies
  2. Alaska
  3. Croakies And Boatshoes
  4. Selkies: The Endless Obsession
  5. Breathe In, Breathe Out
  6. Roboturner
  7. Backwards Marathon
  8. Medicine Wheel
  9. The Primer
  10. Autodidact
  11. Laser Speed

שמתי לב לתופעה נדירה בזמן האחרון, להקות וותיקות שאני אוהב מוציאות אלבומים שמאכזבים אותי, ולהקות צעירות יחסית שלא ממש הכרתי מוציאות יצירות מופת, והאלבום הזה של Between The Buried And Me הוא בדיוק כזאת יצירה, כשיגיעו המתחרים לאלבום השנה של 2005, הם לדעתי כבר בפנים.

לאלבום החדש הלהקה צירפה חברים לשעבר מלהקת Glass Casket, והם הצליחו ליצור אלבום שאולי יש בו מטאל קור, אבל הוא כל כך הרבה דברים שקשה לתאר אותו באופן ברור, אבל אני אנסה.

החל מהשיר הראשון הטירוף מתחיל, זה נשמע כמו דת' קור עם גראולים של דת' מטאל ואז עובר פתאום לאיזה הליכת באס שלקוחה יותר מפיוז'ן, ותיפוף שבו יותר שבירות מהפנים של מייק טייסון אחרי הקרב הכושל האחרון שלו… השיר גם הולך לשירה וליווי מלודי שנשמעים כמו פאוור מטאל, ואז נכנס לאיזה פתיח קלידים שעובר ל-Blast Beat של גריינד קור לכל דבר, בקיצור – טירוף.

שיר הנושא פותח בעוד ליד מלודי לפני שהוא הולך לטריטוריה של Meshuggah ו-Candiria עם מגוון של ריפים טכנים ותיפוף סופר מדוייק, אי אפשר שלא להתרשם, גם השאגות של הסולן הן מופע אימים מיוחד, בין גראולים נמוכים יותר לצווחות היסטריות ולרגעים מלודים, יש פה הכול.

"Selkies:The Endless Obsession" הוא שיר ששובר את התבנית, מתחיל ומתפתח כפרוג לכל דבר, זה היה יכול לשבת טוב באלבום של Spiral Architect, עם נגיעות הפיוז'ן שלו, אבל אז הוא עובר למח' Dillinger Escape Plan, ומסתיים בקטע שקט עם שירה נקייה עדינה שמיד הופכת לאיזה פיתוח מלודי אדיר, פשוט תענוג לאוזניים. הלהקה נותנת עוד איזה קטע ביניים שירגיע את החושים, ואז מתנפלת עליך עם נבוט בדמות "Robohunter", שיר שמתחיל בצרחה שממנה לדעתי נאלץ הסולן להישלח להסתכלות כדי להירגע, ואז שוב Blast Beat, מלחמה, באמצע קטע באס שנשמע כאילו נגנב מ-Primus, ושוב מלחמה.

השיר "Backwards Marathon" שוב מכיל אלמנטים של גאונות תפורים באגרסיה רצחנית, וכמות הכישרון של חטיבת הקצב של הלהקה היא לא תאומן, בסיסט מדהים על מתופף רוצח, השיר קצת ארוך אבל זה משתלם עם הדת' מטאל הפתאומי לקראת אמצעו. "Autodidact" מכיל כמה ריפים מדהימים, שוב, מורכבות פיוז'נית עם אקסטרימיטי של גרינד קור.

Between The Buried And Me לאט לאט תופסת לה הרבה מעריצים בעולם, ואני יכול להבין למה, היא הוציאה את אחד האלבומים המאתגרים, המוזרים, ואיכותיים ביותר ששמעתי השנה, בהחלט יצירה.