Devin Townsend Project – Deconstruction

מכירים את זה שרגע אחד אתם שמחים רגועים ושלווים וכמה רגעים לאחר מכן אתם חוטפים שטוזה ומתהפכים על כל מה שסביבכם? אז יש אנשים שבנו מזה קריירה שלמה כמו למשל מוזיקאי העל Devin Townsend שמשחק על הבי-פולריות שלו כבר זמן רב. רובנו לא יודעים לתעל את מצבי הרוח שלנו בצורה יצירתית אבל במקרה של Townsend יצירתיות היא מאז ומעולם שם המשחק. מאז הפירוק של הרכב העל שלו Strapping Young Lad הוא עסק בכמה וכמה התנסויות מוזיקליות שהאחרונה שביניהן היא פרויקט בשם The Devin Townsend Project שבמהלכו יצר סדרה של ארבעה אלבומים, כל אחד מייצג צד מופרע אחר באישיותו המוזיקלית המגוונת מאוד, ובגדול מתחלקת לשני צדדים; הכועס – מטאליסטי, והרגוע – צ'יל אאוטי.

אבל לפני הכל למי שעוד לא זכה להכיר הנה היסטוריה קצרה על האיש ופועלו. Devin Garret Townsend נולד לו בקנדה בשנת 1972, את עולם המוזיקה הוא גילה בעזרת כמה להקות מטאל שהיו לו בתיכון, ובשנת 1993 התגלה ע"י חברת תקליטים והתבקש לספק שירה עבור האלבום Sex & Religion של וירטואוז הגיטרה האגדי Steve Vai, Vai בהמשך לקח אותו תחת חסותו והמשיך איתו בהופעות ולאחר מכן להתנסות בתעשיית המוזיקה וממש לא אהב את מה שראה. בשנת 1995 העולם זכה לאלבום הסולו הראשון שלו, האלבום יצא תחת השם Strapping Young Lad אבל למעשה באלבום הוא ניגן על כל הכלים והקליט את רובו לבדו. האלבום הציג מטאל גדול מהחיים, לא כ"כ ניתן לשיוך ז'אנרי אבל בגדול אפשר להגיד שהוא היה Industrial Metal אגרסיבי מהיר מאוד ומלא בזעם. לאחר מכן בנה לו להקה שלמה ובשנת 1997 שיחררו את האלבום השני של ההרכב, שנקרא בפשטות City ונחשב עד היום לאחד מאלבומי המטאל הטובים ביותר אי פעם.

הגדולה של Townsend מעבר לכשרון מוזיקלי עצום היא בכנות שלו, ובתשוקה שלו למוזיקה. השירים שלו גדולים, אפיים עצבניים בטירוף ומחורפנים לחלוטין. שמועות טוענות שבאותה תקופה הוא גם ירד מהפסים והתאשפז כמה שבועות באיזה מוסד סגור, מי שהקשיב לאלבום יכול לקבל אסמכתא לטענה. בהמשך דרכו הוא הקים הרכב נוסף העונה לשם Devin Townsend Band ההרכב ייצג את הצד היותר רגוע באישיות שלו ועשה מוזיקה שונה ומטאל יותר פרוגרסיבי ואוירתי מאשר הזעם הצרוף שבSYL ויצר במקביל את שני הפרויקטים העיקריים ועוד פרויקטים צדדים והפקות לאומנים שונים – כולל Soilwork, Darkest hour ,Lamb of God ועוד. בסופו של דבר לאחר שמאס באורח חיים מוטרף, בשימוש חוזר בסמים ובאלכוהול ובהרס עצמי מתגבר החליט לפרק את SYL בשנת 2007 ולהפסיק עם DTB ולפרוש טוטאלית מעולם המוזיקה. כמובן שזה לא החזיק הרבה זמן ולאחר שנגמל, הסתפר וגזר את הראסטות שהיו סביב הקרחת שלו ולמד ליצור כשהוא נקי מהשפעות סמים הוא חזר אלינו.

אז עד כה במסגרת ה The Devin Townsend Project שוחררו 2 אלבומים. Ki המאוד ניסיוני רגוע וצ'יל אאוטי וAddicted שהיה כבד יותר אך מאוד מלודי, ואף הכיל שירה של Townsend ביחד עם הזמרת שצירף להקלטות Anneke van Giersbergen הלא היא הסולנית לשעבר של The Gathering. הנה מגיע לו האלבום השלישי בפרויקט Deconstruction שבא להציג לנו שוב את הצד היותר מופרע ואפל של Townsend ומתגאה בהפקה הדוקה וחברים רבים שבאים להתארח. כבר מהעטיפה המגניבה אפשר להבין מה מצפה לנו בהמשך עם ציור של לונה פארק חשוך ומוטרף עם ילד לא תמים למראה שיושב לו במרכז.

השיר הראשון Praise The Lowerd מתחיל אומנם כמו שיר אלטרנטיב-אלקטרוני במין דגימה הזויה וממשיך מנומנם, לקראת האמצע מכיל מקצב מתגבר דיסטורשנים וקצת כאסח. Stand שמגיע אחריו ממשיך מנומנם אך הולך ומתגבר עד שלקראת הדקה השלישית השיר מעלה הילוך, השירה הנקיה של Devin עולה לצעקות שגובלות בגראולים והשיר ממשיך ומקבל משקל כבד ביותר ומסה לוחצת. הכיוון שיש פה מזכיר את מה שעשה Devin בפרויקט Ziltoid, שירים ארוכים, סלאדג'ים ואפיים ואף גיטרות דיסוננטיות והימהומים בסגנונו של Fredrik Thordendal מ Meshuggah – שגם מתארח באלבום לאחר מכן. לקראת סוף השיר מגיח לו להופעת אורח בכמה שאגות נבחרות האחד והיחיד האיש מאחורי להקת Opeth הלוא הוא Mikael Åkerfeldt השאגות רק מחזקות את השיר ומכינות את הקרקע לשיר השלישי, Juular שמתחיל בצורה אורקסטרלית שקצת מעלה אסוציאציות Dimmu Borgir אך עובר לו מהר מאוד לטריטוריות Death /Black ע"י בלאסטביטים ושאגות בלתי פוסקות של Devin, שמיד לאחר מכן חוזר לשירה הנקיה, עם האווירה ההזויה והתזמורת ברקע. בניגוד לשיר הקודם שנמשך תשע וקצת דקות, השיר הזה מסתיים לו תוך פחות מארבע דקות, משאיר שובל של חורבן מוזיקלי מאחוריו.

במהלך האלבום מורגש ללא ספק הכיוון שאליו חתר Townsend – מטאל אפל, אפי כבד להחריד ופרוגרסיבי למדי. אם מחפשים השוואות לחומרים קודמים אפשר להגיד שזה איפשהו בין Ziltoid בעיקר בגלל ההומור ההזוי, והשירים הפרוגרוסיבים הארוכים לכבדות של SYL. דברים שבכל זאת השתנו היא ההרגשה של הפקת על, שמורגשת בכל שיר ושיר ונסיון להגיע לטריטוריות והתנסויות מוזיקליות מוזרות ומטאליות ככל האפשר. בהמשך מתארחים באלבום מוזיקאים רבים מעולם המטאל. חלקם חברים ותיקים שDevin חבר איתם בתור מפיק, Gwar ו Soilwork למשל. ועוד חברים חדשים שהביא עבור האלבום והם שחקני חיזוק מצוינים. דוגמה טובה לזה באה בשאגות הרקע שכבר ציינתי של Mikael Åkerfeldt כמו כן שאגות אורח שמבצע Tommy Rogers מ Between the Buried and Me בשיר Planet of the Apes באלבום או Greg Puciato הסולן של Dillinger Escape Plan שגם כן מצטרף לשאוג קצת ב The Mighty Masterbutor ועוד רבים וטובים שמתארחים פה בשירה ונגינה.

נקודות שיא עבורי באלבום הן בשיר Juular שכבר ציינתי. גם Sumeria עמוס תפקידי השירה המצוין שמתחיל בומבסטי וכבד לחלוטין ונגמר בקטע שירה עדין של Paul Masvidal מ Cynic. השיר האינפנטילי להחריד Deconstruction שמייצג ללא ספק את שיא האלבום במין קרב גיטרות פסיכי לחלוטין בין Devin Townsend אל Thordendal Fredrik מ Meshuggah עמוס בשבירות קצב מוטרפות ועוד שלל ירקות והסיום הכאוטי של האלבום בדמות Poltergeist. עד עכשיו במסגרת הפרויקט שלו, כולל האלבום הרביעי Ghost שיצא בצמוד והיווה מעין קונטרה מוזיקלית לאלבום האלים והמופרע הזה אף אלבום לא הצליח להלהיב אותי כך, אומנם למרות הכישרון המוזיקלי הבלתי יאמן שלו Devin Townsend יצר כבר את אלבום חייו לפני עשור עם הרכב אחר, אך העובדה שהוא מוזיקאי ומפיק על, היכולת שלו להיות אלכימאי מוזיקלי ולזקק מרכיבי יסוד של ז'אנרים תוך כדי יצירת דברים חדשים ומוטרפים הפיקה אלבום מטאל מצוין וכשאתה ניגש לאלבום כמאזין מטאל שמחפש מוזיקה טובה ולא כמעריץ של עבודות עבר של Townsend מדובר פה ללא ספק באחד מאלבומי המטאל הטובים שיצאו השנה ובכלל בפיסה מוזיקלית מעניינת מאוד שגם בשמיעה הרביעית והחמישית אני מרגיש שאני מוצא בה דברים חדשים לאהוב.
ֻ