Enslaved – Ruun

אני לא חושב שקיים מישהו שמאזין לבלאק או לויקינג מטאל ושלא שמע את השם Enslaved בעבר. הם קיימים כבר משנת 1991 ומגיעים – איך לא – מנורבגיה הקרירה, הם נחשבים (ובצדק) לאחת הלהקות הוותיקות והמשפיעות על המוזיקה הקיצונית באשר היא, והם הספיקו לשנות את הגישה המוזיקלית שלהם בשנים האחרונות כמעט מקצה לקצה בכל אלבום שהם הוציאו כשבאותו הזמן המוזיקה שלהם התפתחה בצורה ענקית. בכל אלבום הם רק דוחפים את עצמם עוד לכיוון ההתנסות וחריגה מהנורמאליות ומקווי ההגדרה של סגנון מסוים.

נתחיל בכך ש-Ruun אינו שונה מהאלבומים האחרונים במה שקשור בגישה של Enslaved. חברי הלהקה עדיין מחפשים כיוונים אחרים כדי לראות אם הם מסתדרים איתם ועדיין הם מחפשים אחר הפסיכודליות המשונה הזו. את Ruun כמו כל אלבומיה האחרונים של הלהקה, קשה לעכל בפעמים בודדות והוא עמוס מכל הכיוונים בפרוגרסיביות שלעיתים מכבידה קצת יותר מדי על המאזין. האלבום מתחיל עם "Entroper", שיר Enslaved טיפוסי של השנים האחרונות שמכניס אותך לאווירה של האלבום. ממשיכים עם "Path to Vanir" שהוא דיי מלודי ביחס לקודמו, ואני לא אהבתי יותר מדי את מה ששמעתי כאן.

"Fusion of Sense and Earth" הוא באמת אחד הטובים, מהיר ועם זיקה מסוימת לחומר המוקדם של הלהקה. לאחר זמן קצר מגיעה נפילה, ועוד בצורת שיר הנושא של האלבום שנפתח חלש ובצורה לא קשורה לכלום, וגם ממשיך חלש. אחריו "Tides Of Chaos" שאמנם מנסה, אבל לא ממש מצליח להרים חזרה את האלבום. את השיר השישי, "Essence", דווקא אהבתי – לדבר כזה ציפיתי מהאלבום החדש של Enslaved, לא למה שקדם לו. זה שיר שבאמת מראה את ההתפתחות של הלהקה, ונדמה לי שגם חברי הלהקה חושבים כמוני מכיוון שהם הוציאו לשיר הזה קליפ.

זוג השירים שסוגרים את האלבום הם נחמדים, אבל לא בדיוק פערתי את פי בתדהמה, כי הם רחוקים מלהיות כאלה – במיוחד "Heir To The Cosmic Seed" שחשבתי שיהיה קצת בעל רמה גבוהה יותר ושהוא לא קיבל את מקום חתימת האלבום סתם, הניסיון שם הוא להציג שיר מעט אווירתי מהשאר, אבל זה לא כל-כך הולך לחבורת הנורבגים שלנו. אני יודע שגרמתי לאלבום להישמע מסריח – אז סליחה, הוא לא. זה אלבום חביב, אני לא אומר שלא, אבל הוא לא מה שרבים עשו ממנו, במיוחד אחרי אלבומים כמו "Isa" משנה שעברה או "Below The Lights" שיצא ב-2003.