1. Carmine Preface
  2. Sterling Black Icon
  3. Weave Their Barren Path
  4. Dear Floating Water
  5. Breathe In The Black To See
  6. Ride For A Fall
  7. A Faint Illumination
  8. Live For The Moment, Stay 'Til The End
  9. Scythe Of Scarecrow
  10. Onward To The Finger Of God
  11. Stand The Tempest
  12. Chambre Noire

היחסים שלי עם ז'אנר הדת' המלודי הם יחסים של אהבה-שנאה. מצד אחד, אני מאוד אוהב את הז'אנר – השילוב המהפנט בין מלודיה יפהפיה לאגרסיביות והברוטאליות של ז'אנר הדת' מטאל, פשוט מדהים… ומצד שני, עם הפיכת הז'אנר לאחד מסוגי המטאל הנפוצים והפופולאריים ביותר בסצנה בעקבות הצלחתן המסחררת של להקות כמו Dark Tranquility, In Flames וAmon Amarth, צצות להקות מלודיק-דת' חדשות מכל חור אפשרי והלהקות הטובות היחידות טובעות בים של בינוניות נוראית.

במהלך מסעי המפרך בחיפוש אחר להקת מלודת' טובה באמת, נתקלתי בלהקה בשם Fragments of Unbecoming מגרמניה, שמנגנים דת' מלודי בסגנון שבדי. הדבר הראשון שחשבתי לעצמי היה "בטח עוד להקה שמחקה את Dark Tranquility…", אבל בכל זאת החלטתי לתת לחמישיה הגרמנית הזאת צ'אנס. לא התחרטתי. האלבום החדש של הלהקה, Sterling Black Icon – Chapter III – Black But Shining, הוא החלק השלישי בדיסקוגרפיה של הלהקה, שהחלה ב-EP ב-2002 והמשיכה באלבום מלא ראשון ב-2004. כבר מהשמיעה הראשונה ניתן להבין שמדובר פה באלבום דת' מלודי קצת שונה – מלא באנרגיות וכעס, אגרסיבי ועם זאת גם מלודי.

האלבום נפתח בהקדמה של 52 שניות לשיר הנושא של האלבום עם גיטרה אקוסטית כשלקראת הסוף מתקרבת בפייד-אין החשמלית והדיסטורשן שממשיכה בריף הזה לתוך השיר השני. במהרה נכנס סאם אנצברגר הסולן עם הגראול האגרסיבי שלו שיותר מזכיר גראול עמוק של ברוטאל דת' מאשר את הגראולים הגבוהים יחסית של רוב להקות המלודת'. כבר מהשיר האמיתי הראשון הלהקה מראה שהם לא משחקים במשחקי ילדים – תיפוף דת'י לחלוטין, עם לא מעט Blast Beats ביחד עם ריפים חזקים ומהירים. מדי פעם מצטרף לסאם קול שני – הגיטריסט סטפן ויימאר שגם היה הסולן המקורי של הלהקה ומוסיף עומק לשירה עם הגראול הדי גבוה שלו.

השיר הרביעי והארוך ביותר באלבום, "Breathe In The Black To See", הוא קטע אפי וחזק באורך 7:21 דקות. את השיר מלווה ריף מרכזי מצוין שיגרום לכל אחד לפצוח בחגיגת הד-באנגינג בלתי נפסקת. בשיר הזה באה לידי ביטוי הליריקה המעולה שנכתבה ע"י חברי הלהקה, חומר עמוק ומיוחד ועם זאת גם די קליט, שאותו מבצע בשלמות כמעט סאם כשסטפן מצטרף אליו לעיתים, בהחלט ביצוע מרשים. הקטע החמישי הוא קטע אינטרו נוסף בן 44 שניות שמסדר את האווירה עם הגיטרות של השיר הבא, "A Faint Illumination", שמאופיין בריף מרכזי עם גרוב מקפיץ ותיפוף מהיר מרובה Blast Beats ומסתיים יחסית מהר.

"Live For This Moment Stay Till The End" מתחיל מהר ומשנה את הקצב במהלך השיר מספר פעמים. שוב פעם מופיע ריף מרכזי מהיר אך הוא מתחלף מדי פעם עם ריף קצת יותר איטי אבל גרובי והכתיבה המצוינת של הלהקה חוזרת עם כתיבה עמוקה ואפלה אך קליטה ולא מאולצת. בשיר מספר 10 אנחנו נתקלים בעוד אינטרו, עם גיטרות די איטיות ומרובות דיסטורשן שמאפיינות בד"כ את הדום מטאל. לי אישית אין בעיה עם קטעי אינטרו – במינון הנכון הם לא מזיקים ויכולים אף להוסיף, אבל להכניס ארבעה באלבום אחד (שלושה קטעי הקדמה וקטע Outro שמסיים את האלבום) זה בהחלט מוגזם ונראה כאילו מדובר בפילרים. עם הפוטנציאל והכישרון האדירים שיש ללהקה הזאת בהחלט היה אפשר להחליף לפחות שניים מהם בשירים אמיתיים בלי שום בעיה.

בסך הכול מדובר פה באלבום טוב, אפילו טוב מאוד, מלא באנרגיות ומקפיץ עם ריפים טובים ומגוונים, תיפוף לא רע, עבודה ווקאלית משגעת וליריקה קליטה ומצוינת שהסיבה היחידה שמונעת ממנו ציון מושלם היא התוספת המיותרת (ואם יורשה לי לציין, המאוד לא בוגרת) של קטעי מעבר רבים לשם הקפצת מספר השירים באלבום. בהחלט מהלך מיותר ולא מצופה מלהקה שנשמעת כל כך טוב ונראית ממש רצינית, כמו Fragments of Unbecoming. אני חוזר – זה לא אלבום רע מטבעו, נהפוך הוא, אבל הלהקה צריכה להתבגר טיפה ולהפסיק לעשות שטויות שכאלה ואז, רק אז, יתממש הפוטנציאל האמיתי שלהם.