Hacride – Amoeba

אני רוצה להתחיל את הביקורת בהתנצלות. ממש ניסיתי לשנוא את האלבום החדש של Hacride, אבל בשום פנים ואופן לא הצלחתי. למה רציתי לשנוא אותו, אתם שואלים? בתור התחלה, בגלל שכל המקורות שבהם התעניינתי על האלבום תיארו אותו בתור שילוב בין Meshuggah ל-Opeth, והמכנה המשותף היחיד בין שתי הלהקות הללו, מלבד העובדה ששתיהן מגיעות משבדיה, היא שאני לא סובל אותן. לכל אחת סיבות משלה, אבל הנקודה היא שאני לא סובל אותן, אבל משום מה, דווקא את Amoeba די אהבתי.

כמו כן, Hacride באים אלינו מצרפת, ואני, בדומה למה שכתב הקולגה גרוסמן בביקורותו על The Old Dead Tree, לא ממש מבין מטאל צרפתי. אף פעם לא הבנתי מה השיגעון הגדול סביב Nightmare, Gojira ו-Anorexia Nervosa. וכמו ישראלי טוב, גם אני מאוד הייתי רוצה להשמיץ את הלהקה הצרפתית, לתת לאלבום שלהם חצי פנטגרם ולשלוח אותם חזרה לארצם המסריחה ושעירת-הרגליים עם הזנב בין הרגליים. רק דבר אחד הפריע לי – האלבום הזה דווקא די טוב.

נתחיל מהמוזיקה: אני מודע לכך שההגדרה שלהם בתור שילוב בין Meshuggah ל-Opeth הרימה כמה גבות בין הקוראים, מכיוון שזה בהחלט לא משהו מובן מאליו. אבל כן, Hacride משלבים איכשהו בין הטכניות, שבירות הקצב המטורפות והריפים השבורים והכבדים של Meshuggah לבין הרכות, הפרוגרסיביות והעדינות של Opeth. אני מסכים שזה נשמע מוזר, אבל איכשהו Hacride מצליחים לשלב בין שני הקטבים הקיצוניים בצורה די מוצלחת, וגם מצליחים למתן את הגורמים שעיצבנו אותי בשתי הלהקות השבדיות – בקטעים ה-"משוגעים", הרביעייה הצרפתית מצליחה להמנע מלגרום למאזין כאב ראש עקב עומס יתר, וחלק מהריפים אמנם הם בסגנון ה-"Chugga-Chugga" הידוע לשמצה, אך הם פחות "חופרים" ומעצבנים כמו אצל Meshuggah.

כמו כן, גם בקטעים הפרוגרסיביים והיותר "עדינים", בסגנון Opeth כפי שאמרתי, Hacride מצליחים לשמור על עניין ולא גרמו לי לאבד את תשומת הלב כמו שהלהקה של אקרפלדט נוטה לעשות במרבית שיריה. חלק מהריפים העדינים יותר אמנם נשמעים מושפעים מהלהקה השבדית בצורה חשודה, אך הם באים במידה ותמיד אחרי מעבר ראוי (לדוגמה בשיר "Perturbed"), עוד משהו שחסר לפי דעתי אצל Opeth. גם הקטעים האקוסטיים שצצים מדי פעם באלבום רחוקים מלהיות סתמיים, ומשחקים תפקיד לא קטן בצבירת מתח וציפייה, כמו בשיר "Fate", בוא הגיטרה האקוסטית בסגנון ספרדי מובילה לריף כבד ורצחני אשר נשבר במהרה לריף עדין באקורדים דיסוננטים משהו אשר מקנים אווירה קרירה ופתאומית. מאוחר יותר באותו שיר נשבר הכאוס לתוך גיטרה אקוסטית אשר מתחילה חלש וככל שעוצמת הנגינה מתגברת מצטרפים כלים נוספים לאיטם, עד לשבירה חזרה לריף העדין והדיסוננטי ממקודם.

כאמור, האלבום הזה מלא בהפתעות, וזה כולל שיר שנקרא "Zambra", שהוא קאבר ללהקת ניאו-פלמנקו \ היפ-הופ ספרדית בשם Ojos De Brujo. מדובר בקאבר הזוי ביותר, שמתחיל עם גיטרה קלאסית בניגון פלמנקו עדין. הלהקה מתחילה בריטואל הריפים ושבירות הקצב שלה כשלכל מצטרפת פתאום הסולנית של Ojos De Brujo בשירה ספרדית עדינה. כשסולן הלהקה, סמואל, נכנס עם צרחותיו החנוקות, הם מתחילים בדואט מטורף למדי בין צרחות הארדקור לראפ ספרדי מהיר, מה שביחד עם הברייקדאונים והריפים והמקצב הספרדי שמוביל את השיר, גורם לו להיות שיר שאתה לא בטוח מאיפה להתחיל לאכול אותו.

לסיכום, Amoeba של Hacride הוא לא אלבום השנה שלי בשום אופן, אבל הוא כן אלבום טוב למדי, משלב היטב בין סגנונות, נישות וגישות במטאל ומחוצה לו, ובסך הכל התוצאה מעניינת ומוצלחת למדי. אם לשפוט לפיו, Amoeba בהחלט מצדיק את התואר שהלהקה קיבלה כ-"הכשרון החדש של המטאל הצרפתי".