Ihsahn – The Adversary

לפני שאני מתחיל בביקורת, אני חייב וידוי קטן: אני לא בדיוק חובב גדול של בלאק מטאל. וזה בלשון המעטה. אני ממש לא מתכוון להכעיס ולפגוע, אבל אני מוצא את רוב הז'אנר ילדותי במידה מסויימת, בגלל התעסקות מוגזמת במראה ובתדמית מאשר בסיבה העיקרית שאנחנו פה – המוזיקה. אך למרות ההצהרה היומרנית הנ'ל, Emperor כבר זמן מה נמצאת די גבוה ברשימת הלהקות היותר מוערכות אצלי. לכן כששמעתי ש-Ihsahn, סולן ומנהיג הלהקה הוציא לאחרונה אלבום סולו קפצתי על ההצעה בלי להסס.

האלבום, The Adversary, הוא מן סוג של סקירת הקריירה המוזיקלית (המכובדת ביותר) של Ihsahn. שילוב של כל אבני הדרך בקריירה בת ה-15 שנה שלו – מהבלאק היותר והפחות שורשי של Emperor ועד המוזיקה האוונגרדית של Peccatum, כאשר Ihsahn עצמו כתב, הלחין שר וביצע את הכל מלבד התופים, שם עזר לו Asgeir Mickelson מSpiral Architect.
מהשניה הראשונה של האלבום אפשר להבחין בכמות המחשבה וההשקעה שהוכנסו בו. הלחנה מדהימה שמשלבת בצורה טבעית לחלוטין בלאק מטאל עם פרוגרסיב ודום מטאל ביחד עם הרבה אלמנטים סימפוניים, כשהכל מבוצע בצורה כמעט מושלמת שמתחברת ונשמעת טוב באוזן. ומעל הכל גיוון נדיר שלא נראה הרבה בסצנת המטאל (ובמיוחד המטאל הקיצוני) אשר מרים את האלבום הזה הרבה מעל לרוב האלבומים הרגילים.

אפשר בהחלט להגיד שיש באלבום הזה משהו לכל אחד מהמאזינים, לא משנה באמת מאיזה קצה בספקטרום המוזיקלי. חובבי הבלאק מטאל יזהו מייד את הצרחה המוחספסת והחודרנית של Ihsahn שלא איבדה מהכוח והעוצמה שלה אפילו לא במעט וכמובן את התופים המפציצים והריפים המהירים בשירים כמו "And He Shall Walk In Empty Places" ו-"Will You Love Me Now?". גם חובבי המטאל המלודי ימצאו פה מנה גדושה של קטעים מלודיים ורגועים יותר, בשילוב שירה נקייה ולעתים אפילו פלסטו ושירת מקהלה עם כלים קלאסיים שיוצרים יצירות מיוחדות כגון "Astera Ton Prinon". אפילו חובבי הטכניקה לא יוצאים מקופחים, שכן האלבום מכיל לא מעט מקצבים משוגעים ונגינה לא שגרתית ומוזרה ביותר בכמה שירים.

השיר שמאפיין את האלבום בצורה הטובה ביותר הוא ללא ספק "The Pain Is Still Mine", אפוס בן 10 וחצי דקות שמתחיל בקטע פסנתר שקט וממשיך עם שילוב של כינור, פסנתר ודיסטורשן. השיר משתנה במהלכו מספר רב של פעמים, נע בין חלקים כבדים יותר ופחות, כש-Ihsahn קופץ בין קולו הנקי והמלנכולי-משהו לצרחות הבלאק, לקול פלסטו מצמרר, כשלעיתים קרובות הוא משלב את כל השלושה בעזרת שכבות של סאונד במיקס. The Adversary הוא אלבום מיוחד, עמוק ורציני, מגוון ומתוחכם, שבהחלט לא תהיה הגזמה להגיד שהוא אחת מנקודות השיא בקריירה המוזיקלית של Ihsahn, אולי אפילו פסגת הקריירה עצמה. יצירה יחידה במינה ומתמודד טבעי למדי על תואר אלבום השנה, מבחינתי לפחות. ממליץ בחום.