Jeff Walker Und Die Fluffers – Welcome To Carcass Cuntry

18/12/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Man Comes Around
  2. I Can't Help It (If I'm Still in Love with You)
  3. You're Still on My Mind
  4. Sunday Mornin' Comin' Down
  5. Mississippi
  6. I Just Dropped In (To See What Condition My Condition Was In)
  7. I'm So Lonesome I Could Cry
  8. Once A Day
  9. End Of The World
  10. Rocky Mountain High
  11. Keep On Rocking In The Free World

להקת Carcass הבריטית, למעטים בינינו שלא מכירים (אשר עליהם לתקן עוולה זאת מיידית), הייתה ללא ספק אחת הלהקות המשפיעות ביותר במטאל הקיצוני. הלהקה, שהוקמה בשנת 1985 בליברפול שבבריטניה, יסדה למעשה את ז'אנר הגריינדקור ביחד עם אחותה הגדולה מברמינגהם Napalm Death והייתה לאחת מההשראות הגדולות של הז'אנר, ביחוד בזכות הליריקה הקיצונית שהיוותה את תחילת גל ה-Gore של שנות התשעים. תשע שנים לאחר מכן Carcass עשו זאת שוב – אלבומם הרביעי Heartwork היה בין אלבומי הדת' המלודי הראשונים והיום נחשב לאחת מאבני הפינה של ז'אנר המטאל הקיצוני הפופולארי ביותר כיום.

ב-1996 להקת Carcass אמנם התפרקה, אבל ג'ף ווקר, הבאסיסט, סולן וכותב הליריקה העיקרי של הלהקה (המוח שמאחורי הפגר, אם תרצו) המשיך עם המטאל. בהתחלה הוא הקים ביחד עם שני חבריו מקרקאס את Blackstar, להקת מטאל מסורתי וקונבנציונלי יותר שהתפרקה בעקבות בעיה רפואית של המתופף, קן אוון. לאחר מכן הוא הצטרף לפרוייקט הגריינד העולמי המפוקפק Brujeria. אך מושא ביקורת זו שונה מכל הנ'ל, ויכול מאוד להיות שג'ף ווקר עשה זאת שוב והמציא ז'אנר חדש, לפני כולם.

Welcome To Carcass Cuntry הוא אלבום הסולו של ווקר, שהוקלט בעזרתם של מוזיקאים אורחים שונים, והוא בנוי מקאברים לשירי קאנטרי ובלוז מפורסמים יותר ופחות, בין השאר של ג'וני קאש, ג'רי לי לואיס וניל יאנג. הקאברים מבוצעים, כצפוי, עם טאץ' מטאלי מסויים. השילוב המיוחד והלא-כל-כך טריויאלי בין מטאל לקאנטרי עובד טוב במיוחד בשירים מסוימים – הריפים והסולואים מלאי הדיסטורשן ב-"Keep On Rocking In The Free World" (במקור של ניל יאנג) או ב-"I'm So Lonesome I Could Cry" (האנק וויליאמס) פשוט יושבים מצויין והקול חצי-גראול המחוספס של ווקר משתלב היטב בשירים הפחות קצביים ויותר מלנכולים, כמו לדוגמה "Sunday Mornin' Comin' Down" של קריס קריסטופרסון.

אך למרות זאת, יש מקרים מסויימים שהשילוב מוזר מדי, על סף ההזוי בצורה מטרידה, כמו בשיר "Mississippi" (רד פולי), שמתחיל לא רע בכלל אך אובד בתוך עצמו תודות לפזמון נוראי ולא מובן (שנשמע כאילו שרים אותו כל עובדי הסטודיו, אחרי ששתו בקבוק ויסקי זול כל אחד) וקטעי גריינד לא מוסברים שצצים בנקודות אקראיות במהלך השיר. בסה"כ זה אלבום מיוחד, מוזר, מצחיק, עצוב ובעיקר מעניין. אני מאמין שיש לשילוב של מטאל וקאנטרי/בלוז פוטנציאל לא קטן וג'ף ווקר הצליח בכישרונו הבלתי מוסבר לזהות את זה. אמנם Welcome To Carcass Cuntry הוא לא האלבום הכי מוצלח שיכל לצאת, אבל יכול מאוד להיות שנזרעו פה כמה זרעים ובקרוב נראה גל של להקות חדשות שינסו לפתח ולשפר את הרעיון של ג'ף. מה גם שזאת הפעם הראשונה בעשור שעבר מאז פירוקה של Carcass ששלושת חברי הלהקה המקוריים – ג'ף, ביל סטיר וקן אוון משתפים פעולה על תקליט, ומי יודע, אולי בקרוב הפגר יחזור לחיים?