Kypck – Cherno

אין לי שמץ של מושג מאיפה הלהקה הזאת נפלה עליי. אמנם אני פחות או יותר הבחור-לענייני-דום-מטאל במגזין, אבל להקת דום פינית ששרה ברוסית? מה עשיתי רע? במי פגעתי ולא ביקשתי סליחה ביום כיפור? באמת שאני לא יודע. אבל למהר לשפוט ספר לפי הכריכה, או יותר נכון, האותיות הקיריליות שעל העטיפה, זאת טעות שאני מתוודה אליה פעם אחר פעם. Kypck (או Kursk באיות המערבי) הוקמה לפני כשנתיים, על ידי Sami S. Lopakka, הגיטריסט לשעבר של Sentenced וממקימי הלהקה האגדית הזו, והמתופף K.H.M Hiilesmaa, שהפיק את האלבומים האחרונים של Sentenced, HIM, Moonspell ואחרות.

הרעיון היה ליצור דום מטאל כבד, אווירתי, שמושפע מהתרבות הרוסית קשת היום. למי שלא יודע, Kypck היא עיר במערב רוסיה שבה התקיים אחד הקרבות החשובים בחזית הגרמנית-רוסית של מלחה"ע השניה, שהוא גם קרב הטנקים הגדול ביותר במלחמה (ואולי בהיסטוריה), עם יותר ממיליון הרוגים לשני הצדדים. האלבום נפתח בקטע אינטרו בן 2 דקות של סמפלים מתגברים שמתפוצצים לתוך ריף קודח בשיר השני, שתרגומו מרוסית אומר "Christmas In Murmansk". הריפים בשיר (ולכל אורך האלבום) מאופיינים בסאונד קר אבל בעל נפח, ובעלי אופי חודר והרסני. הקצב איטי אבל לא יותר מדי ולא מעייף, כראוי לדום מטאל איכותי. הסולן נכנס באנקות כאב, ומפתיע בקול איכותי ומעניין… אבל עדיין קשה לי להתגבר על הרוסית.

מה לעשות, אני בן-אדם של ליריקה, וקצת קשה לי להתחבר לשיר כשאני לא מבין מה לעזאזל נאמר בו, במיוחד כשזה נשמע כאילו יש הרבה עומק וכאב מאחורי הדברים. לפי דעתי, זה פשוט פספוס, כי אני חייב להגיד שהרעיון מאחורי הלהקה, אם לשפוט לפי השם, הביוגרפיה הקצרה באתר והעיצוב הכללי של העטיפה, האתר והקליפ שהלהקה שיחררה עם האלבום – זה נראה די מגניב. אין לי דרך לדעת, אבל השיר הזה משרה אווירה של קינה על קרב גדול ומאות הרוגים, אבל יכול להיות שזה סתם הרקע שקראתי שמשפיע על הדמיון.

הקטע השלישי שתרגומו הוא "Traitor" טיפה יותר רגוע, ונשמע קצת כמו שיר עממי כזה של פועלים קשי יום. הריפים טיפה פחות כבדים ומזכירים קצת את Sentenced, במיוחד עם הגיטרה השניה הפורטת בטונים גבוהים וחורקים מעל הכל. הסולן מפגין יכולת ווקאלית לא רעה, עם עוצמה יחסית בשירה. אחר כך בא השיר היחיד באלבום שאני יכול להגות את שמו, וזאת רק כי הוא מורכב מהמספר "1917", וגם פה אין הפתעות – מתחיל בקטע נוגה של גיטרה נקייה ותיפוף רגוע, כשהסולן גם הוא בשירה רגועה, עד שהשיר מתפרץ לתוך פזמון כואב, עם ריף עצוב ושירה עוצמתית וכאובה.

מעבר מהיר לסוף האלבום, עם שני שירים שלמיטב הבנתי הם בעצם חטיבה אחת שפוצלה לשניים, החלק הראשון מזכיר בקצת את התקופה המהירה יחסית של Cathedral, להקת הסטונר האנגלית האגדית, והסולן משחק פה עם מספר סגנונות שירה מעניינים – מדי פעם הוא משתמש בלחישות מצמררות, לעתים הוא עובר לשירה העוצמתית שלו, ומקנח קצת גם בצרחה פה ושם. החלק השני מתחיל בצורה אופטימית משהו, אבל מהר מאוד עובר לריפים כבדים ומפציצים, וממשיך לשחק על הקו הזה לאורך השיר, עד לסיומו ולסופו של האלבום בעוד סמפל, שהדבר היחיד שעולה לי בראש כשאני שומע אותו הוא השממה בצ'רנוביל בימים שלאחר התקרית הידועה שם, ואולי זאת הכוונה האמיתית של הלהקה? לסיכום, בסך הכל זהו אלבום נחמד, עדיין מפריעה לי הבחירה ברוסית אבל בכל זאת יש לו די הרבה אלמנטים מוצלחים. דום מטאל איכותי, למי שלא מפחד מאתגר השפה.