Ministry – Moral Hygiene

מפתה לחשוב על אל יורגנסן, מייסד הרכב האינדסטריאל מטאל Ministry, כעל קריקטורה של השמאל האמריקני בואך הרדיקליזם של תנועת Antifa, שלה הקדיש את אחד משירי אלבומו מ-2018 "AmeriKKKant": אקטיביסט חסר תקנה עם מגאפון "בשלוף", ארסנל של לוחות קליעה למטרה שעליהם קרעי תמונותיהם של נשיאי ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש הבן ודונאלד טראמפ, וחיבה יתרה להתכתשויות עם פעילי ימין ועם רשויות אכיפת החוק.

מבחינת תכניו, "Moral Hygiene", האלבום החדש וה-15 במספר של מיניסטרי, הוא מהדורה נוספת של אותה קריקטורה של שמאל בועט ומיליטנטי; מהדורה מותאמת ומעודכנת לעידן פוסט-טראמפ ולהווה מתמשך של מגפה עולמית שסיומה לא נראה בשלב זה באופק ושלה מוקדשות שתי הרצועות האחרונות.

גם ללא הנגיף שחולל את המגפה, המראות שמשתקפים בעדשות משקפיו הכהות של יורגנסן מעוררי פלצות. החברה האמריקנית היא חברה חולה שסובלת מקריסת מערכות טוטאלית: מערכת שלטונית שסובלת מריקבון ומניוון מוסרי, מערכת צדק משותקת ואימפוטנטית, ומערכות תקשורת שכורעות תחת נטל ה"פייק ניוז".

וכמו באלבום הקודם של מיניסטרי, גם ב-"Moral Hygiene", שנראה כמו המשכו הישיר, שק החבטות של יורגנסן הם הימין הפשיסטי וטראמפ, כמי שהפרסונה שלו היא הייצוג האולטימטיבי של כל אותן רעות חלות שמהן סובלת החברה האמריקנית. ואף שכהונתו בבית הלבן של הנשיא ה-45 במספר מסתמנת כאפיזודה חולפת, סימפולים שלו, חלקם "מבושלים" וערוכים במתכוון כדי להעצים את מעמדו כארכי־נבל או סתם כדביל, הם חוליות מרכזיות בשרשרת הדי־אן־איי שממנה עשוי האלבום.

אם מבחינת התכנים, יורגנסן ממשיך להשתמש באותה המחמצת, בהיבט המוזיקלי הוא דווקא לא שוקט על השמרים (ויסלחו לי מראש הצליאקים שמבין ציבור קוראינו).

מלווה באנסמבל מוצלח של נגני הרכב – הגיטריסט סזאר סוטו, הבסיסט פאול ד'אמור (לשעבר מ-Tool) ורוי מאיורגה ( Soulfly לשעבר) – ושלל אורחים – ג'לו ביאפרה (מ-Dead Kennedys Theששיתף עמו פעולה בפרויקט (Lard, הראפר Arabian Prince (NWA), הגיטריסט בילי מוריסון (שמתארח בקאבר לשיר "Search and Destroy", במקור של The Stooges), והבסיסט דייב אלפסון (לשעבר Megadeth) – הוציא מי שראוי לכינוי "ג'ורג' קלינטון של האינדסטריאל" מבחינת תרומתו לז'אנר, אלבום עם נטייה למלודיות; אלבום שבו המוזיקאי הוותיק מנסח את כתב האישום החריף שלו נגד החברה האמריקנית במגוון רחב של פונטים, ועם הרבה פחות סימני קריאה ברצף!!!!!!!!!!!!!!!

השכבה העבה של קולות מסונתזים תמשיך ככל הנראה להיות סימן מים שמוטבע עמוק בתוצריה המוזיקליים של מיניסטרי, והאמצעי הרטורי המועדף על יורגנסן. הבחירה בקולות דיסוננטיים ואורבניים, שיש בהם אלמנט היברידי דומיננטי של אדם-מכונה היא כמובן סטייטמנט בפני עצמה. הקולות שעברו מניפולציה ושנוספו להן דגימות קול – עם או בלי נאמנות למקור – נועדו לעורר אי־שקט ומודעות לצדדיה האפלים של ההוויה האנושית, למתוח ביקורת נוקבת או להדהד באופן טורד מנוחה ועוכר שלווה מחשבות קודרות ונבואות זעם על החורבן שהאנושות עתידה להמיט על עצמה. קולות אלה יוצרים זרות וניכור לא רק בין הקהל לבין הפרפורמר שממסך את קולו לבין הקהל, אלא גם בין הסולן לבין קולו הפנימי, האמיתי.

הקולות המעוותים, הציטוטים בלוּפים, והרטוריקה הזועמת, שמשתלבים לאורך הדיסקוגרפיה של מיניסטרי עם בני לוייה צעקניים דוגמת ריפים רצחניים ומכונות תופים שמטרטרות ללא הרף, כמו ברצועה האחרונה "Tv Song #6 – Right Around the Corner Mix", ולעיתים בתוספת לייטמוטיב אלקטרוני ורקיד כמו ב-"Disinformation", מתחברים ב-

"Moral Hygiene" לא רק עם פרטנרים מוכרים כמו דארק ווייב ("We Shall Resist" ההיפנוטי עם הכבדות האיטית הכמעט ארוטית שמושפעת מ-Killing Joke) וקולות רקע גותיים ("Sabotage Is Sex"), אלא חיים בהרמוניה גם עם כלי מיתר ("Believe Me"), גיטרות בסגנון F-אנק ("Alert Level") ואפילו עם כלים אתניים כמו טאבלה וסיטאר ("Broken System").

כך, בזמן שהקרחונים נמסים, מפלס פני הים עולה בהדרגה, השחיתות גואה ומניין קורבנות הנגיף ממשיך להאמיר, יורגנסן החליט לחגוג את סוף העולם במסיבה המונית ומגוונת, שאליה הכניסה לפשיסטים אסורה; מסיבה שבה ביאפרה יורה באקדח שפולט דגלון ועליו המילה "bang", וגורר עמו למוש פיט את גרטה טונברג חמורת הסבר שאזהרותיה מופיעות ברצועה הראשונה "Alert Level". זאת, בזמן שהמים שנקווים סביבם הם לא חלק ממסיבת קצף מתוכננת.

לכן, דגימת הקול הפסימית ברצועת הפתיחה שלפיה העתיד נראה עגום ("The Future Looks Bleak") תקפה אולי לגבי ההידרדרות האקלימית הצפויה או לגבי התפרצות מחודשת של גלי שנאה, אך לא בהכרח בנוגע ליורגנסן ולמיניסטרי.