Nocturnal Rites – Grand Illusion
- Fools Never Die
- Never Trust
- Still Alive
- Something Undefined
- Our Wasted Days
- Cuts Like a Knife
- End of Our Rope
- Never Ending
- One by One
- Deliverance
מדהים לחשוב ש-Nocturnal Rites התחילו דווקא כלהקת דת', היה זה לפני יותר מעשר שנים ומאז הלהקה עשתה המעבר לפאוור מטאל מלודי בלי קושי רב, כשלזכותם עומד גיטריסט כמו Nils Norberg המעולה. לאחר האלבום השלישי שלהם, The Sacred Talisman, הוחלט בלהקה להחליף את הסולן במישהו עוצמתי יותר, וכאן נכנס Jonny Lindqvist המעולה לתמונה, עם קול פאוור מטאל שמסוגל גם לצרידות מסוימת ובעל עוצמה ווקאלית מרשימה.
הבעיה מבחינתי הייתה, שלמרות שיצאו מאז מספר אלבומים לא רעים בכלל, פאוור מטאל אגרסיבי עם יסודות של פרוגרסיב, ללהקה היה חסר משהו. למרות שהיו לה שירים ממש טובים בכל אלבום, זה לא היה מספיק, אבל עכשיו מגיע Grand Illusion ועושה מה שלא עשו שלושת האלבומים שלפניו. האלבום מצליח להנפיק שיר חזק אחד אחרי השני, כמעט ובלי נפילות, פאוור מטאל מלודי וגרנדיוזי, אך עם מעט מאד מוטיב קיטש, בעיקר בזכות השירה החזקה של Lindqvist, שלא היה נשמע תלוש גם באלבום ת'ראש. חוץ מזה, יש באלבום גם ריפים כבדים, כמו זה שפותח את "Still Alive" או זה שנמצא ב-"Something Undefined", שוב, ריפים שנשמעים כבדים מאד באלבום פאוור מטאל.
השיר הפותח, "Fools Never Die" נשמע מאיים, כי על פי שמו הרבה אנשים בארץ יחיו לנצח, אבל הוא להיט בטוח, והוא גם הסינגל הראשון מתוך האלבום, מבנה פשוט וקליט, פזמון גדול וברור שישאר בראש גם לאחר שמיעה אחת בלבד. אחד הקטעים יוצאי הדופן באלבום הוא השיר "Cuts Like A Knife", שמתחיל ומציג כמה ריפים אתנים שקצת מזכירים את השיר "Egyptica" מהאלבום הקודם שלהם, רק שכאן מתארח גם Kristoffer W. Olivius, סולן להקת Naglfar, שנותן דואט גראוליסטי מרשים עם קול הפאוור של Lindqvist.
אני לא יודע מה השתנה בלהקה, אבל אני לא מתלונן, הם הצליחו ליצור אלבום שנותן בראש, ובכל זאת הוא קליט ומלודי, ואסתפק בלומר כל הכבוד להם.
