President Evil – Trash N' Roll Asshole Show

13/06/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. The Electromagnetic Superstorm
  2. Boneless
  3. Demons Everywhere
  4. One Sick Bastard
  5. Deathcar Racer
  6. Trash 'N' Roll Asshole Show
  7. El Sadistico
  8. Action Express
  9. Riot Generator
  10. Ragin' Silence
  11. Star Destroyer
  12. Midnight Weedtrain
  13. Dead Man's Float

בחיים שלי לא שמעתי על להקה בשם President Evil עד שקיבלתי את האלבום החדש והיחיד שלהם, Trash N' Roll Asshole Show. לא ידעתי עליהם דבר מעבר לזה שיש להם שם די נחמד לדעתי, בעיקר בגלל שהוא מזכיר את Resident Evil, אחד מהמשחקים האהובים עליי – ולא הייתי בטוח שאפילו השם קשור איכשהו למשחק. בסוף מסתבר שהלהקה מגיעה מברמן שבגרמניה ורק לאחרונה החלה לצבור תאוצה, עם החתמה בחברת התקליטים AFM Records וסיבוב הופעות אירופאי מוצלח למדי עם Koroded הגרמנים ולהקת Betzefer שלנו.

הדבר הראשון שחשבתי לאחר שהשיר הראשון ב-TNRAS התחיל היה "מה, קיבלתי בטעות את האלבום החדש של Sodom?". יש דמיון רב בין שתי הלהקות, במיוחד בעמדת הסולן – הקול של ג'וני הולץ, סולן הלהקה, דומה למדי לשירת החצי-גראול המחוספסת של טום אנג'לריפר האגדי מסודום, אך במהרה נוכחתי לדעת שמלבד זאת אין הרבה דמיון בין הלהקות. הסגנון של President Evil הוא ת'ראש ביסודו, מהול בכמויות נדיבות של גרוב והשפעות סטונר רבות, שילוב שמבוצע בצורה מקצועית וטובה בשירי הלהקה.

האלבום נפתח ב-"The Electromagnetic Superstorm", למרות השם הדי טיפשי, הוא מתגלה כשיר טוב למדי, עם פתיחה כבדה שמתפתחת במהרה לריף גרובי מקפיץ ופזמון קליט וחמוד. השיר הבא "Boneless", ממשיך בקצב מתגבר שמתפרץ ברגע לחגיגת דיסטורשן ודאבל-באס עצבנית ושוברת עצמות. "Demons Everywhere", השיר השלישי, הוא שיר נוסף ששווה ציון, בעל זיקה עמוקה ליסודות הת'ראש האירופאי הוותיק עם ריפים טובים וחזקים, תיפוף מהיר ושירתו של ג'וני על השטן ושדים אחרים בתוספת מספר צרחות ת'ראש מסורתיות.

"Deathcar Racer" הוא שיר מהיר ודי בינוני שמתחיל טוב – עם קטע קצרצר של המתופף "דיאמונד דניס" שאליו מצטרפים במהירות הדיסטורשן וג'וני הסולן – אך מאבד קצת כוח לקראת הסוף עם הורדת ירידה קלה בקצב ומן אפקט אלקטרוני מוזר שממש לא משתלב עם המוזיקה. אחד השירים האהובים עליי הוא "El Saditico", שיר מצוין שמשלב ריפי ת'ראש בועטים לכל אורכו, גרוב מקפיץ שבשילוב עם הריפים החזקים יכריע גם את ההדבאנגר האדיש ביותר, מספר שבירות קצב מפתיעות, שירה מצויינת של ג'וני שנעה בין הסגנון הרגיל והצעקני שלו למן לחישות מהדהדות ומלאות כאב שגורמות למאזין להרגיש כאילו הוא במן סיוט מוזר… ויש אפילו סולו לא רע בכלל לקראת הסוף, שסוגר את השיר המצוין הזה.

למרות השירים הנהדרים פה ושם, יש גם מספר לא קטן של שירים שקצת מאכזבים לאחר הפצצות כמו "El Saditico" ו-"Boneless". אחד מהם שאכזב אותי במיוחד הוא שיר הנושא, חסר ריפים מעניינים, עם תיפוף ז'אנרי ותחושה מעיקה כאילו השיר נכתב רק כדי למלא מקום. גם "Star Destroyer" הוא עוד שיר יחסית מאכזב, בעל ליריקה מצוינת שמתחיל עם ריף לא רע אך הוא נמרח לאורך כולו – למרות שהוא אחד השירים היותר קצרים באלבום – אבל עדיין אי אפשר ואפילו אסור לבנות שיר שלם על ריף אחד בלבד. ההרגשה היא כאילו הלהקה עלתה על רעיון ממש טוב ונתקעה איתו.

אין צל של ספק של-President Evil יש כשרון ובתור אחד שבא עם אפס ידע על הלהקה ואפס ציפיות מהאלבום, אפשר להגיד שהופתעתי לטובה מ-Trash N' Roll Asshole Show. מדובר פה באלבום מקצועי ביותר יחסית לאלבום ראשון של להקה די אלמונית עם כמה ריפים שלא היו מביישים להקות גדולות בתחום הת'ראש, שירים קליטים ואחלה של ביצוע, ובהחלט ניתן לסלוח להם על הפילרים פה ושם ואי-הרצינות המוחצנת יתר-על-המידה, דברים שאפשר לייחס אותם כ-"טעויות של מתחילים".