Serj Tankian – Imperfect Harmonies

איזה איש פעיל הוא Serj, סולנה של להקת העל System of a Down. מעבר לעובדה שהוא אחד מסולני המטאל הגדולים של כל הזמנים (לפי ויקיפדיה, הוא נבחר ככזה גם באופן רשמי, כשדורג במקום ה 26 ע"י מגזין אמריקאי), ומעבר לעובדה שהוא אחד המוזיקאים הכי פעילים מבחינה חברתית ופוליטית, ומעבר לעובדה שהוא גם יודע להכין קפה ארמני משובח – הוא גם איש תרבות מגוון, שחולש על הפקת אלבומים, לייבל משלו, מעורבות בסרטים (חפשו את Screamers) ומה לא. לאחר הפירוק הלא רשמי של להקת האם (שבינתיים הודיעה על איחוד מרגש), החל Serj לעבוד על אלבום הסולו הראשון שלו, שיצא מעט לפני אלבום הסולו של חברו ללהקה, Darren Malkian. אלבום הסולו הראשון של Serj (Elect the Dead) נחשב בעיני רבים – כולל בעיני כותב זה – כיצירת מופת, ואחד מאלבומי המטאל המשובחים של העשור. יותר מכל, האלבום הראשון של Serj הדגיש מי היה "המטורף" מבין צמד הכותבים של System, והתשובה היא כמובן, Serj. כל מה שאהבנו בלהקת האם בא לידי ביטוי כפול ומשולש באלבום הסולו ההוא – המלודיות הפשוטות והכובשות, התחכום הלירי, העיבודים המורכבים, ויותרמכל – הקול המדהים של Serj, שנע בין אופראיות קלה לשאגות דת' מטאל/מטאלקור/ברוטל מטאל או איך שלא תרצו לקרוא לזה.

לכן, מה רבה הייתה האכזבה כשהגיע לידי אלבום הלייב של Elect the Dead, שהתהדר בביצועים סימפוניים לכל שירי האלבום – והיה מתאבן לקראת אלבומו הבא של הגאון. מי מכם שזוכר את הסקירה על האלבום הזה באתר, יוכל אולי לזהות את נימת האכזבה הקלה מהאלבום, שאמנם הציג את Serj כגאון לכל דבר (שעיבד מחדש את כל שירי האלבום לתזמורת), אבל גם הוציא את העוקץ מהאלבום, כשהפך את הביצועים הסימפוניים לאנמיים מעט. נדמה שהלקח הופק לקראת צאת האלבום השני של Serj, שנקרא באירוניה Imperfect Harmonies. דווקא ההרמוניות באלבום הזה די מושלמות, ומציגות את Imperfect Harmonies בשיא כוחו כיוצר מוזיקלי, כותב ליריקה ובעיקר מעבד ומפיק. הקו הכללי של האלבום מאד פשוט – חיבור אוונגרדי (אך לא מקורי מיסודו) בין מטאל ומוזיקה קלאסית, מה שאומר שירי מטאל מלודיים ודרמטיים – במיטב המסורת של האמן – שמובאים למאזין בצורת מוזיקה קלאסית, על כל המשתמע מכך – כינורות, עוגבים, כלי נשיפה ומה לא. בנוסף לעיבודים התזמורתיים, שני הכלים המסורתיים של המטאל (גיטרה על דיסטורשן ותופים) מהווים את השלד לכל השירים, כלמיקס נוסיף גם את הניסויים האלקטרוניים של Tankian, שהפכו להיות כמעט סימן היכר.

אז איך בעצם האלבום? אחרי כזו הקדמה ארוכה, מה בעצם יש לומר על Imperfect Harmonies? האם הוא עונה על הציפיות? האם הוא מבסס את Serj Tankian כאחד הקולות הגדולים של הדור שלנו? האם הוא מתאבן כזה או אחר לקראת האלבום הבא של Sustem, אם יהיה כזה? ובכן, התשובה לכל השאלות הנ"ל היא "לא" מוחלט. אבל זה לא אומר ש Imperfect Harmonies הוא לא אלבום טוב. נהפוך הוא – מדובר ביצירה מרתקת, עשירה ועמוקה, שדורשת ריכוז מקסימאלי בעת ההאזנה, ויכולה להיחשב כתובענית מדי. שיר הפתיחה, Disowned inc., הוא בהחלט השיר הטוב באלבום, ובחירה מעולה לפתיחת היצירה. מטאל סימפוני אינטליגנטי, עמוס ומלא ברעיונות מעניינים, שמיד שואב אותנו לעולם המוזר של Serj. ההמשך אינו מפתיע, אבל לא מאכזב – Borders Are… הוא המנון מושלם, עם ליווי תזמורתי מושלם לשיר טיפוסי מהאמן. Deserving מדגים שוב למה Serj כל כך מוערך ע"י מבקרי מוזיקה בעולם – האיש מצליח לשלב מטאל, סימפוניה, מלודיות קוליות מורכבות ודיסקו בשיר אחד – וזה נשמע טבעי להפליא. Beatus הוא ללא ספק השיר המעניין ביותר באלבום, המורכב ביותר, המרגש ביותר, והמושלם ביותר (להבדיל משיר הפתיחה, שמצליח לסחוף מהרגע הראשון). רק האזנה ך Beatus שווה את כל האלבום, ואני חותם על כך. Electron הוא עוד יציאה מעניינת, אבל לעומתו Gate 21 הוא שיר עייף וחסר השראה, שמצליח להיות נפילת מתח. Yes, It's Goncide הוא גם סוג של נפילת מתח, בעיקר מכיוון שלא באמת מדובר בשיר, אלא במעין קטע מקשר, חסר טקסט, מן פילר שכזה, שאינו נופל לכאן או לכאן. הבעיה ממשיכה גם ב Peace be Revenged, שהוא עוד שיר חלש, שמביא את המחשבה שאולי היה כדאי ל Serj לחכות עוד קצת לפני הוצאת האלבום. מי יודע, אולי היו נוספים כמה שירים חדשים, טובים יותר. אבל לעומתם, Left of Center נשמע כמו שיר שהיה צריך להיות חלק מאלבומו הקודם, עם פזמון מעולה וסי פארט פשוט אך מרגש. האלבום מסתיים בקול ענות מעט חלשה עם Wings of summer, שהוא מעין קינה חצי אקוסטית, שמפספסת את המטרה – לטעמי – ולא מרימה האלבום לשיא כלשהו בסופו, אלא מנחיתה אותו רשמית.

המסקנה – Imperfect Harmonies הוא לא יצירת מופת, אבל הוא בהחלט לא אלבום רע. הוא מציג את Serj Tankian כיוצר עמוס רעיונות, מקורי וחדשני, שמכיר היטב את היסטוריית המוזיקה, יודע לכתוב ולעבד באותה מידה שהוא יודע לשיר ולהביא פרשנות ווקאלית מקורית לשירים שיכולים להיות בינוניים ומטה. השאלה האמיתית היא לאן יילך האיש מכאן – וזו חתיכת שאלה, מכיוון ש Serj Tankian מצליח להיות משהו שהרבה אמנים לא מסוגלים להיות: מסקרן ומרענן. בעולם בו כמעט כל הרכב רוק או מטאל מצליח לשרוף את עצמו או להתאהב בביקורות על עצמו מהר מאד, Serj Tankian שומר על הקהל שלו מתוח, כמעט על קפיץ, ומצליח לנפק יצירות מגוונות – גם אם לא אחידות ברמתן – פעם אחרי פעם.