Split – Beneath The Frozen Soil / Negative Reaction

קחו להקת סלאדג' אמריקאית ותיקה ולהקת דום/דת' שבדית צעירה, שימו אותן על ספליט אחד שיוצא תחת לייבל ישראלי ומה קיבלתם? קיבוץ גלויות, הגרסה המטאליסטית. על מה אני מדבר, אתם שואלים? על הספליט החדש של Beneath The Frozen Soil ו-Negative Reaction, שיצא בתחילת השנה תחת Totalrust Music, לייבל הדום הירושלמי.

Beneath The Frozen Soil
BTFS היא אמנם הלהקה הפחות וותיקה מבין השתיים, הוקמה בשבדיה ב-2004 והוציאה רק EP אחד לפני הדיסק הזה, אבל למרות זאת דווקא היא קיבלה את המקום היותר מרכזי כאן, עם 5 שירים שמתפרסים על 35 דקות מתוך כלל 52 הדקות של הדיסק כולו. החלק שלה בספליט הזה מורכב מארבעת השירים שהופיעו ב-EP ששחררה בשנת 2005, פלוס שיר חדש אחד נוסף.

הסגנון של BTFS הוא דום-דת' סטנדרטי למדי. יש פה את הריפים האיטיים והכבדים, התיפוף האיטי והמונוטוני עם הרולים המזדמנים, הליריקה האובדנית אותה שרים הסולן והגיטריסט בשני סוגי גראולים – הראשון בצרחה דקה והשני בגראול נמוך וכבד. כמעט כל אחד מהשירים של הלהקה בנוי בצורה דומה לקודמו – יש ארבעה-חמישה ריפים מרכזיים שמובילים את השיר, חלקם ממש איטיים וחלקם קצת יותר מהירים, כולם על טהרת הדום מטאל, למרות שריפים מסויימים הזכירו לעתים סלאדג' וקצת סטונר.

כמעט בכל אחד מהשירים יש באמצע שבירה לקטע שקט ונקי בליווי צ'לו ו/או קלידים, ולאחריו חזרה לאחד מהריפים המקוריים וסיום כוחני. השיטה השבלונית הזו עובדת, אמנם קצת לא מקורית ובמידה מסויימת גם רפטיבית, אבל עובדת. הבעיה היחידה בעצם שיש לי עם BTFS היא שלא מצאתי בה שום פגם מיוחד, ומצד שני גם לא מצאתי בה שום איכות מיוחדת. השירים שנכנסו לספליט הזה אמנם בנויים בצורה סולידית ואין בהם בעיות מיוחדות, אבל כל אחד מהם נכנס דרך אוזן אחת ויצא מהשניה בלי להשאיר שום רושם – חיובי או שלילי.

Negative Reaction
אני חייב להודות מראש, שאני לא חובב גדול של סלאדג' מטאל. מעולם לא התחברתי לסגנון הזה במיוחד, אבל אם יש משהו אחד שאני אוהב בסלאדג' – זה הכבדות המאסיבית של הסגנון. ריפים שכל אחד מהם כבד עד כדי גיחוך, כמו כדור הרס במשקל טון שחובט לך בעור התוף בכל פעם שהמפרט של הגיטריסט נוגע במיתר. ול-Negative Reaction בהחלט יש את הכבדות הזו.

מדובר בלהקה וותיקה שהוקמה בתחילת שנות התשעים, ועושה סלאדג' מטאל בצורה הכי ברורה וישירה שלו. היישר מהשניה הראשונה של "Origin Of Hurt", שנפתח עם ריף מגה-כבד וצרחותיו המיוסרות של הסולן, אפשר לשמוע את השפעות ההארדקור פאנק שעורבבו עם הדום הסטונרי בשביל ליצור את הסלאדג'. לרגעים הם נוטים לדום יותר מסורתי, ולעתים הם ממש הארדקור פאנק, כמו בסוף של "Shroud" או בהתחלה המהירה של "Wish You Were Dead". אבל בסך-הכל, המוזיקה כבדה, גרובית ודורשת-הדבאנג.

הטענה היחידה שלי נגד Negative Reaction היא על הסולן/גיטריסט שלה. הקול שלו אמנם משתלב לא רע עם המוזיקה הכבדה והליריקה הדכאונית, אבל הצרחה המיוסרת שלו פשוט יכולה לשגע פיל. אחרי כמה שמיעות רצופות של החלק שלהם בספליט, מצאתי את עצמי מעביר לקטעים האינסטרומנטליים יותר בשירים השונים רק כדי לא להתקל בקול שלו ולהתקרב צעד נוסף לכיוון האי-שפיות. מלבד הבעיה הזאת, שאולי נבעה מכך שכמו שאמרתי אני לא חובב סלאדג' גדול, נהנתי מאוד מהחלק הזה.