Suidakra – Caledonia

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מצאתי את כל הרעיון של Suidakra די מגוחך. להקה מגרמניה שעוסקת באובססיביות במיתולוגיה קלטית וששמה הוא היפוך שמו של המייסד (Arkadius), לא יודע, אבל משהו בכל זה גרם לי לא להתעמק בה במיוחד. ובניגוד לציפיותיי, דווקא הופתעתי מאוד לטובה מ-Caledonia, האלבום החדש של הלהקה שיצא בסוף שנה שעברה דרך הלייבל Armageddon Music.

האלבום הוא מעין אלבום קונספט שעוסק בפיקטים, שבט שהתיישב בסקוטלנד בתקופת הרומאים, ומספר בעיקר סיפורי קרבות שונים של השבטים הקלדונים הקדומים מול הרומאים. כדי להתחבר יותר טוב לנושא ולנסות להיות טיפה יותר אותנטיים, הליריקה באלבום כתובה באנגלית גבוהה ששזורים בה ביטויים עתיקים, כולל שיר שלם שכולו כתוב במן אנגלית-סקוטית.

עבודת השירה מתחלקת כמעט שווה בשווה בין ארקדיוס, שעושה את הגראולים, לבין מרסל שאחראי על השירה הנקייה. לרוב מרסל שר בקטעים היותר מלודיים ושקטים, והקול היחסית נמוך ומחוספס שלו משתלב יפה עם המלודיות האקוסטיות והקלידים שמלווים את רוב התפקידים שלו. ארקדיוס, לעומתו, פוצח בגראולים בעיקר בקטעים היותר אגרסיביים. השניים מבצעים עבודה די טובה כל אחד לחוד, אך חבל מאוד שלאורך כל האלבום כמעט ואין מקרים שבהם שניהם שרים במקביל – וחבל, כי אני בטוח שזה היה מוסיף נופך מיוחד לשירים.

האלבום מכיל 11 רצועות באורך כולל של כ-50 דקות. מתוך 11 השירים שניים הם קטעי מעבר אקוסטיים מלאי מלודיות קלטיות מרגשות, עשויות כל כך טוב שכשמקשיבים להן אפשר לדמיין שהרוח הצפונית הקרירה עצמה היא זו שפורטת על המיתרים ולא מרסל וארקדיוס. מלבד שני המעברים הללו תשעת השירים האחרים נעים באורכים בין שלוש לשמונה דקות, וברובם הם מאוד דינמיים ומשתנים. בסיס של המוזיקה טמון באותו פולקלור קלטי, כשהלהקה מתרגמת אותו לגרסת דת' מלודי עם נטייה לסאונד השבדי. עבודת הגיטרות היא ברובה מהירה ומלודית, אם כי רוב הזמן הגיטרות פחות מרכזיות במיקס כשהקלידים והשירה בדרך כלל גוברים ומובילים את השיר.

התיפוף לרוב מתבסס על מקצבים פשוטים ולא כבדים במיוחד, כשרק לעתים רחוקות למדי לארס המתופף מפציץ בדאבל-באסים ובלאסט-ביטס מהירים וכבדים. זה לא בהכרח רע, שכן התיפוף פה מגוון ומלא בטוב טעם. הטענה היחידה שלי בעצם לאלבום הזה היא על ההפקה. היא לא רעה במיוחד אלא יותר במובן של בחירה לא חכמה. הסאונד מאוד רחב ומתפרש ופחות ממוקד ומפוקס. זה עובד טוב מאוד בקטעים האינסטרומנטאליים ובמעברים האקוסטיים אבל אלו מהווים חלק קטן יחסית מהאלבום וכל השאר נשמע מוזר ובעייתי מבחינתי. אך מעבר לבחירה התמוהה הזו, שאפשר לפטור אותה כבעיה מינורית בלבד, מדובר באלבום סולידי ומוצלח, ובהחלט רואים שלחבר'ה הגרמנים האלה יש ניסיון רב וכשרון עוד יותר.