Swallow The Sun – Ghosts Of Loss

אני כל הזמן מקבל אלבומים מלהקות שאני לא מכיר, 70% מהן – לא טובות ומטה, 10% – צריך למנוע מהאנשים שעשו אותם לעשות כל דבר שקשור במוזיקה, כולל זימזום, ולעשות זאת גם במחיר של עקירת החלק במוח שאחראי לזה, 10% עושים אלבומים טובים, וה-10% הנותרים-עושים יצירות אומנות. נגדיר את זה ככה, אין שום סיבה על פני האדמה שהאלבום הזה, השני של Swallow The Sun, לא יכנס לרשימת 10 אלבומי המטאל של השנה בכל מגזין שמכבד את עצמו, כי כאן מדובר ללא ספק, באחד מה-10% האחרונים.

מבחינת הסגנון שהם בחרו להם, מדובר בדום מטאל, עם מנות קלילות של דת', בעיקר בגראול העבה של הסולן, ובכמה מהרגעים היותר מהירים של הגיטרות. אם הייתי צריך להשוות אותם ללהקות מוכרות יותר, הייתי אומר שיש שם Opeth מוקדמים, לא מעט Anathema מוקדמים וגם קצת מאוחרים, וקמצוץ של Paradise Lost מתקופת הביניים. אבל הלהקה מצליחה לצאת כמקורית מכל החבילה, ויוצרת אלבום חזק, מרגש, מלנכולי, ומעניין בכל רגע נתון.

ברגע שאלבום נפתח בשיר שאורכו 11:55 דקות, אתה יכול הבין שהלהקה לא תעשה לך הנחות, הם לא הציבו להיט דום קצר בתחילת האלבום, זה מייד מתחיל בגיטרות קלין עם שורת אפקטים והרבה ריוורב, ושירה נקייה ודכאונית. משם זה עובר לאחד הריפים האפיים ששמעתי, ולשירת גראול עמוקה במיוחד. השיר כמובן עובר נפתולים ושינויים כמו שיכולת לצפות משיר ארוך שכזה, אבל הוא מצליח לא לשעמם ולהפגין עוד ועוד ריפים מעניינים.

"Decending Winters" הוא הלהיט שהייתי מצפה שיכנס להתחלה, שיר יותר מהיר, דום קיצבי, שוב שירת גראול עמוקה וכמה שימושים חכמים בסאונדים של הגיטרות. באופן מוזר, השיר שדווקא הצליח מהאלבום, הוא "Forgive Her" בן 9 הדקות, שנרשם כשיר הדום הראשון שהצליח במצעדים הפינלנדים, משום מה קשה לי לדמיין את "Village" של Asgaut מושמע תדירות בגלי צה"ל…

השיר "The Ship" סוגר את האלבום כפסקול לשלכת והתחלתו של חורף מושלג, קצת קשה לי עם השמש בחלון עם הדיסק הזה, אז פשוט סגרתי אותו, אבל עם שמיים אפורים וגשם, הוא יהיה פשוט מושלם.