The Dillinger Escape Plan – Ire Works

The Dillinger Escape Plan היא ככל הנראה חוד החנית של המאת'קור ושל המטאלקור העולמי. מי שהתחילה בתור להקת מאת'קור מטאלי למדי, כועס מאד, שנשמע כמו הפסקול המושלם למוות תוך כדי שוד מזוין, נמצאת כיום במעמד של אחת מהלהקות החשובות ביותר במוזיקה הקיצונית. הקריירה של Dillinger הוזנקה כלפי מעלה עשרות מונים לאחר ה-EP שלה Irony Is A Dead Scene (מ-2002) שבו עמדת הסולן אוישה על ידי לא אחר מאשר מייק פאטון.

אמנם אותו מיני אלבום הכיל ארבעה שירים בלבד, ולאחר שנה הלהקה נפרדה מאותו פאטון, אבל החותם שהשאיר סולן Mr. Bungle על סגנון הלהקה ניכר באלבומיה מאז, בנוסף לתשומת הלב המרובה שקיבלה הלהקה מאז. כעת יצא האלבום Ire Works, שהוא האלבום המלא השלישי של הלהקה – לא כולל ארבעה EP’s, המון ספילטים ועוד כמה שירים פה ושם באלבומי מחווה.

את האלבום פותח השיר "Fix Your Face" האלים, שמציג את מיטב החולניות האלגנטית של Dillinger. הרושם שמתקבל מהשיר הוא שחברי הלהקה החליטו לחזור אחורה מבחינה מוזיקלית לתקופת Calculating Infinity משנת 99', בעיקר מבחינת הפראות חסרת המעצורים ובגלל השירה (ואכן, סולן הלהקה הקודם שר חלק נכבד מהשיר). השיר השני, "Lurch", מתיישב היטב עם נוסחת השיר השני של הלהקה (משני האלבומים הקודמים), ונפתח במקצב איטי ושבור – מה שמעורר ניחוח קל של סידור מכוון של הטראקים בסדר זה. המתופף גיל שרוני (כן, משלנו!) נותן את אחת מעבודות התופים היותר טובות בדיסק.

השיר "Black Bubblegum" בא כהקלה מהכבדות של שני השירים שקדמו לו. מקצב תופים מבלבל שמחפה על שירה ילדותית במקצב שאלה-תשובה נותנים תחושה קלה של "הם איבדו את זה לגמרי". במהרה השיר מתקדם לכיוון פזמון רוק כבד מלודי שבו הסולן גרג מוכיח שיש בו יותר מאשר דרקון פנימי. הנפילה הפתאומית בכבדות השיר (אין ולו צווחה אחת לרפואה, חלק ארי מן השיר הוא כמעט חסר גיטרות), בשילוב עם השירה המלודית, והקליפ המושקע (וההזוי מאד) לשיר גרם לי לתייג אותו בתור אחד מאותם השירים שהלהקה משחררת כדי להצטייר כלפי המיינסטרים בתור להקה ידידותית לסביבה הרבה יותר ממה שהיא, קצת כמו השיר "Easy" של Faith No More.

השירים "Sick On Sunday" ,"When Acting As A Wave" ו-"When Acting As A Particle" הינם שירים קצרים, גדושי ביטים אלקטרוניים, ופרט לשירה המלודית בסוף של "Sick On Sunday" אינם מכילים בכלל מלל. הייתי יכול לקבל בקלות את הרושם שמדובר פה בפילרים, אבל משמיעה כוללת של האלבום אפשר להבחין בשינוי מהותי ב-Dillinger – הם פשוט התרככו.

לעומת האלבום Calculating Infinity שבתמצות אפשר לתאר אותו כ-"מדריך המאת'קור לנגמל מסמים קשים", ו-Miss Machine שבו החברים עשו טיפה ניסיונות בשילוב שירים מלודיים ואולי אפילו להיט פה ושם, אי אפשר להתעלם מהעובדה שנתח השירים המלודיים ומושפעי מייק פאטון באלבום גדל משמעותית. לעומת זאת, השירים הברוטאליים יותר מזכירים הרבה יותר את הפראות וחוסר המורא של שנת 1999.

ראוי לציין את השיר "Milk Lizard", שהוא ללא ספק להיט הרחבות של האלבום. מקצב הסווינג הרקיד של השיר, ביחד עם גיטרות סרף-רוק שמגובות בחצוצרות (כן כן) יוצרים שיר עם אוירה שמזכירה את התקופה שבה ג'ון דילינג'ר (+) בכבודו ובעצמו פעל. הפזמון של השיר קליט מאד ומלודי, אבל גורם להשוואה הבלתי נמנעת לשיר "Setting Fire To Sleeping Giants" מהאלבום הקודם. למעשה, כל האלבום הזה השאיר אותי עם טעם חזק מאז בפה של "ניסינו לעשות פה את Miss Machine 2, רק עם יותר להיטי רדיו, וכדי שאף אחד לא ישים לב חזרנו כמה וכמה דרגות אחורה בשירי הכאסח".

העטיפה של האלבום היא כנראה העטיפה ההזויה ביותר שראיתי עד עכשיו – כל דפי החוברת מלאים בשורות של קוביות תלת מימדיות, כשמילות השירים מצורפות בפתק שיש לשלוף בתושייה רבה מהחלק האחורי של קופסת הדיסק. לאותו דף מצורפת כתובת לאתר אינטרנט מיוחד לאלבום שבו ניתן להפוך כל מלל שנכתב ל… סט של קוביות תלת מימדיות. ככל הנראה אמצעי הקידום ההזוי ביותר לאלבום שנתקלתי בו – הקוביות שבחוברת המילים מקודדות קטע טקסט הזוי למדי, אגב.

לסיכום, חברי Dillinger עושים את זה שוב. האלבום לוקח את השירים המלודיים ואת ההשפעות ממייק פאטון כמה צעדים קדימה, ואת השירים הכבדים כמה צעדים אחורה לתקופת Calculating. חורה לי שהלהקה מוותרת על אפיוני ההארדקור לטובת קטעים ניסיוניים מרובים מדי, אך בסופו של דבר מדובר באחד מהאלבומים הטובים ביותר ש-2007 הביאה לנו.

(+) קצת העשרה – ג'ון דילינג'ר היה אחד משודדי הבנקים המפורסמים ביותר בשנות השלושים בארצות הברית. הוא נהרג בעת ששוטרים באו לעצור אותו שעה שיצא מסרט. בניסיון להימלט הוא ניסה לירות בשוטרים אך נהרג על ידם, וזו היא למעשה "תכנית המילוט של דילינג'ר".