Therion – Sitra Ahra

מטאל גות'י-סימפוני הוא אחד הז'אנרים החביבים עלי. אפשר להגיד שאני שומר אמונים לז'אנר כיוון שהוא תרם רבות לכך שהתחלתי לשמוע מטאל מלכתחילה. להקות כמו After Forever,Within Temptation, Nightwish, Epica, ועוד רבות אחרות, גרמו לפריצת הסגנון ברדיוס בינלאומי, והפיכתו לאחד הפופולרים ביותר בקרב מאזיני מטאל. Therion שלנו החלה את דרכה אי שם בסוף שנות השמונים, אך רק במחצית שנות התשעים החליטה לסובב פניה אל המטאל הסימפוני והגות'י, לאחר שבתחילת דרכה הייתה להקת דת'-דום לכל דבר ועניין. יחד עם המהפך גם הגיעה הבשורה כי מדובר בלהקה מבריקה, בעל סולן / גיטריסט / קלידן שהתגלה גם כיוצר מוזיקה סימפונית מרהיבה. Therion שחררה אלבומי מטאל סימפוני שהתהוו ליצירות מופת בלתי נשכחות, עם אינטליגנציה מוזיקלית יוצאת מן הכלל, ומקצועיות מן הגבוהות ביותר בתחום.

לפני כמה שנים חלה תפנית מפתיעה נוספת בלהקה, כאשר Christofer Johnsson, סולן, גיטריסט וקלידן הלהקה, הודיע כי הוא מפסיק לשיר, ומעתה את עמדת המיקרופון בשירי הלהקה יתפסו אורחים שונים בכל אלבום. ההחלטה אמנם הייתה מובנת כיוון שיש גבול לכמות השנים בהן גראולר מסוגל לשחוק את מיתרי הקול, אך בו בזמן תמוהה כיוון שהקול של Christofer הפך עם השנים לאחד מסממני ההכר הגדולים ביותר של הלהקה. אולם, לכל הספקנים באה התשובה בהתגלמותו של אלבומם השלושה-עשר במספרו, הלא הוא יצירת המופת העונה לשם Gothic Kabbalah. למעלה מעשרה סולנים וסולניות תפסו בזה אחר זה את עמדת המיקרופון באלבום הנ"ל, ויצרו את אחד הפנינים של הז'אנר שיצאו באותן שנים, המכיל בחובו הפקה סימפונית מרהיבה, עבודה מקצועית ויוצאת מן הכלל של צוות הלהקה, ומוזיקה מקורית ועוצרת נשימה בסגנון שלחלקנו נשמע קצת מאוס לעיתים. לקראת האלבום שלנו, הודיעה הלהקה כי Thomas Vikström, ששימש עד עתה רק ככותב המילים הראשי של הלהקה, ייכנס לתפקיד סולן הלהקה.

שלוש שנים אחרי, אנחנו מגיעים אל האלבום שלנו, Sitra Ahra, שזה כמובן מארמית – "סטרא אחרא", או בעברית צחה – "הצד האחר". לאלו שאינם בקיאים בעניין, אסביר בקצרה שגם האלבום הזה עוסק ברובו בענייני רוח וקבלה, כאשר הדגש מושם על תאוות העולם, הצדדים האסורים והחוטאים של עולמינו, ושאר ענייני קבלה שלא אפרט כרגע מפאת החשש שאשעמם אתכם טוטאלית. אין צורך להכביר במילים, מובן כי הציפיות מהאלבום היו מאוד גבוהות, אך לצערי נוכחתי במהירה לדעת כי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.

האלבום נפתח עם שיר משולב המכיל בתוכו את האינטרו ואת שיר הנושא של האלבום, תחת השם Introduction/Sitra Ahra. בכנות? זוועה. Linnéa Vikström, זמרת המצו-סופרן התורנית והאלמונית (שככל הנראה בעלת קשר משפחתי לסולן הנוכחי) לא מחדשת דבר מלבד נסיון מגוחך להגיע לטונים גבוהים ככל האפשר עד שנגמר לה האוויר, עבודת הגיטרות והקלידים כל כך מונוטונית עד שכבר בבית השני אתה מרגיש שמיצית. כל זאת נאמר בלי להתייחס לקליפ המגוחך ששחררה הלהקה לשיר זה, וככלל, שיר הנושא של האלבום מתגלה כפתיחה גרועה במיוחד לאלבום ירוד מאוד ביחס לסטנדרטים הגבוהים שהציבה הלהקה בעבר.

Kings of Edom אשר מגיע לאחר מכן הוא אחת מנקודות הנחמה המעטות באלבום. מדובר בבלדה סימפונית שבהחלט עושה את העבודה, בתוספת סולואים יחסית מפתיעים. אך גם כאן נוצרת בעיה שלקראת סוף השיר, אשר אורכו מתקרב לתשע דקות – אתה מתחיל להתעייף. בשיר הארוך ביותר באלבום, Land of Canaan, מאסתי מלהבין מה מנסה הלהקה להעביר לי באלבום הזה. גם כאן הורגשה תחושת השעמום לאחר מספר דקות של האזנה, אך בכל זאת עבדכם הנאמן לא נכנע ושרד את כל 10:32 הדקות בכדי לספר לכם שמדובר בלהקה שאיבדה לגמרי את הכיוון.

Kali Yuga Part 3: Autumn of the Aeons, או בקצרה – Kali Yuga III, הוא השיר הטוב ביותר באלבום. Thomas Vikström סוף סוף מבצע את העבודה כמו שצריך, השירה האופראית ברקע יושבת טוב על קו הלחן, והריף לא נשמע כל כך לעוס כמו שאר הריפים באלבום. אפשר לומר שמצאנו את האור שבקצה המנהרה.גם Din הקצר והמהיר נשמע טוב לאוזניי, אך אחריו חותם את האלבום השיר Children of the Stone: After the Inquisition, שהוא אמנם די מעניין עם שילוב של מקהלה ועבודת תופים מדהימה, אך כפי שכבר ציינתי, לא מתקרב להברקות של הלהקה משנים קודמות.

לסיכום, בהחלט אכזבה מבחינתי. מיותר לציין ששאר השירים שלא כתבתי אודותם חלשים כל כך, עד שלא מצאתי טעם לומר דעתי עליהם בפרטנות. Therion התבלבלו בפניה, לקחו סיבוב פרסה שגוי. הלהקה לא הבינה במהלך העבודה מה היא רוצה מעצמה, מה היא רוצה מהמוזיקה, או מה היא רוצה מהקהל שלה. והכי כואב על המילים המקסימות. קצרה היריעה מלפרוש בפניכם ציטוטים מרהיבים ועמוקים אודות תובנות כאלו ואחרות העולות מהליריקה המקסימה של האלבום, אך עם המוזיקה שמתחברת אליה, הכל הולך לאיבוד. הלחנים המונוטוניים, השירה העצלה, הריפים המעייפים – כל אלו תסמינים שלא הכרתי אצל Therion, תסמינים מאכזבים שכואב לראותם, או ליתר דיוק, להאזין להם. אז מטאל גות'י-סימפוני עודנו אחד החביבים עלי, וגם Therion להקה אהובה שאמשיך לשמוע את אלבומיה הקודמים. אך לקראת אלבומם הבא ככל הנראה אנמיך ציפיות, כי כרגע מסקנתי היא שזה פשוט לא עובד. או שיש צורך לבצע רענון רציני בהרכב, או שהחבר'ה שלנו גמרו את הסוס. נחכה ונראה.