Viscera Trail – Humiliation: Ridden Evisceration

אם צצות מידי פעם – כשלהקת מטאל מוציאה אלבום שני – טענות על התמסחרות, ריכוך, נטייה לכיוון פופוליסטי וכו', אז משהו אחד שאפשר להיות בטוח לגביו באלבום השני של להקת הברוטל הישראלית Viscera Trail הוא שזו לא טענה שמישהו יכול להעלות כאן. אין יותר מידי משחקים בז'אנר הזה, ככל הנראה הקיצוני ביותר בתוך המטאל הקיצוני – או שאתה יודע לנגן אותו, לבצע את הגראולים הנכונים, לכתוב את הטקסטים החולניים המתאימים, ובכל זאת לעבוד בתוך סאונד שמאפשר למאזין להבין מה אתה עושה, או שאתה עוד אלבום אחד מתוך מאות שיוצאים בז'אנר הזה כל שנה ולא מציעים שום דבר חוץ מאגרסיה חסרת תועלת.

Viscera כנראה עבדו מאז שנת 2006 כדי שהאלבום הזה יהיה הדוגמא לאיך לעשות את הז'אנר הזה נכון. בהליך הקלטה שהתחיל בשנת 2006 עד 2007, עבר מיקס עד 2008 ומאסטרינג ב-2009, ניכר כי לא הייתה כאן יותר מידי פזיזות לגבי המוצר המוגמר, וזה משתקף בכל דקה ודקה בפיסת החולניות הזו, החל מכמות אדירה של ריפים שנעים במהירות בכל שיר ושיר, דרך עבודת תופים מרשימה בכל קנה מידה, תחתית בס מוצקה לכל החבילה, וגראולים ברוטאלים שנעים בין הקצה הנמוך והמחרחר ביותר של הסקלה ועד הגובה של Pig Squeals ש-Chris Barnes יכול היה להתגאות בהן. אחד הדברים שתמיד אהבתי בחלק מאלבומי הז'אנר הוא הטרביוט שהוא עושה לז'אנר האהוב עלי בקולנוע, ז'אנר סרטי האימה, כמו להקות כגון Mortician שלשמוע אלבומים שלהן זה ממש משחק טריווה של זיהוי סרטי ה-Gore שאני מכיר, ו-Viscera לא מאכזבים.

החל מסמפל מ-Event Horizon באינטרו שמוביל לשיר הראשון "Pungent Reek Of Human Torso", ודרך סמפלים מסרטים כמו Joy Ride, דרך Wrong Turn ועד הנאום לגבי הדרך להעלמת גופות ע"י חזירים הלקוח מ-Snatch בקטע האחרון באלבום – "Silence Of The Putrefied" האינסטרומנטלי – המוטיב הזוועתי משולב לכך אורך הדרך, הטקסטים נוגעים ברצח כנופיות ("Pungent Reek…"), רצח ביתי בסוג של Ed Gein (בשיר "Gut Her Like A Pig") ומעשי זוועה במלחמה ("Golden Showers To The Dead"), וכמובן, השילוב של תמונות של גופות (וחלקים שלהן) המוצבות בתוך ה-Artwork של הדיסק – משהו שבהחלט הייתי מציע לנשמות תמימות וצעירות מידי שלא לעיין בו יותר מידי.

לגבי המוזיקה, קשה מאד להתייחס לשירים נפרדים בתוך הז'אנר, אבל איך שהוא חלק מהשירים ש-Viscera יוצרת מצליחים לבלוט החוצה. "Gut Her Like A Pig" הארוך והמורכב למשל, מכיל כמה מהריפים היותר טובים ששמעתי לאחרונה בז'אנר, ועבודת ההפקה החזקה עושה מספיק כדי שהמאזין יוכל אשכרה להבין מה חברי הלהקה מנגנים כאן, כנ"ל לגבי "Severe Constipation Caused By Massive Embryonic Digestion", שעובר בקלות מגריינד רצחני לריפים מסורתיים יותר של דת' מטאל.

אם יש משהו שכן אפשר לומר על הז'אנר הזה ועלול להפתיע אנשים, זה שמדובר באחד הז'אנרים היותר מורכבים שיש במטאל הקיצוני, מכיוון שמוזיקלית מדובר בחיבור מורכב של ריפים, חילופי מקצבים ושינויי מבנה שאינם מבוססים על מלודיה ברורה, מה שדורש מהמנגנים אותו בעצם ללמוד את השירים באופן שמזכיר בצורה מוזרה דווקא ג'אז, וזו בהחלט הפעם האחרונה שהז'אנר הזה יוזכר בביקורת על אלבום ברוטל בתקופה הנראית לעין. מי שזורח (אם אפשר לקרוא לזה ככה…) לאורך האלבום הוא הסולן שחף אוסטפלד, שמגרגר את דרכו בדרכים שהדהימו אותי כל פעם מחדש, אין ספק שחלק מהצלילים שבוקעים מגרונו יכולים לגרום גם ליהודה היס לבחילה קלה, ומאזין שלא מעורה בז'אנר הברוטל עלול עוד לחשוב שמדובר פשוט בתגובה אחת ארוכה לשתיית קוקה קולה ממושכת, אבל מי שמבין קצת יותר יכול לזהות סולן שנולד לז'אנר הזה.

אם נסתכל על כל המוצר המוגמר אפשר לומר שמדובר באלבום שהוא אמריקאי מאד, ואין ספק שהלהקה קרובה יותר לחלק מאלבומי העבר של לייבל כמו Relapse מאשר דברים שהגיעו יותר מכיוון Regain השבדים למשל. הסאונד – שאת המסטרינג שלו אכן עשה אמריקאי – הגישה מבחינת הריפים, ההומור ששתול בפנים, הרפרנסים לסרטי אימה, כל אלו מובילים יותר לכיוון של Devourment למשל מאשר של Regurgitate. לסיכום, מוזר שיש רק להקה אחת בז'אנר הזה שעושה מה שהיא עושה בפרופיל כזה בארץ, אבל לפחות בין כל שאר הז'אנרים המודרנים שפעילים לאחרונה במטאל בארץ, טוב שיש גם מי שנאמן לפורמט וותיק יותר של המטאל הקיצוני, ולמרות שמדובר במוצר קשה לבליעה (Pun intended) עדיין מדובר באחד שבהחלט כדאי לנסות – אם יש לכם את הביצים לזה, או המקבילה המטפורית להן.