Vomitory – Terrorize Brutalize Sodomize

הרומן שלי עם ז'אנר הדת' מטאל אורך כבר מספר שנים באדיקות, וכבר אפשר להגיד שחקרתי כל פינה ופינה בז'אנר. במהלך השנים עברו על אוזניי מאות, אם לא אלפי אלבומים של הז'אנר, על כל סוגיו וגווניו – מה"הקדמה" לדת' מטאל של Possessed ו-Death המוקדמים, דרך להקות האולדסקול כמו Morbid Angel, Malevolent Creation ו-Obituary, ועד הדת' הברוטאלי והגריינדקור של Aborted, Carcass, Nile וחברים. הכל עבר דרכי, מהאולדסקול למודרני, מהמוכר לאנדרגראונדי, מהמלודי לברוטאלי, מהמלוטש לנא ולמחליא, ובאמת שכבר די קשה להפתיע ולהרשים אותי.

אז כשהגיע אליי האלבום החדש של להקת Vomitory, העונה לשם המוגחך Terrorize Brutalize Sodomize, אתם יכולים לתאר לעצמכם מה חשבתי לעצמי. "הנה עוד להקה שמנסה לחקות את Cannibal Corpse, עם המון רעש וליריקה על חלקי גופות" יהיה ניחוש די מדויק, למען האמת. אני לא בן אדם שחי לפי סטראוטיפים, אבל אחרי שעוברים על עשרות להקות עם שמות דביליים שכאלה, הסטיגמות לא מאחרות להופיע. הניחוש הראשוני שלי היה שאין סיכוי גבוה שאמצא פה עוד להקה כמו Lykathea Aflame או Demilich, להקות שמשלבות מוזיקה ברוטאלית עם מקוריות ועומק יוצאים מן הכלל.

בדיעבד, אי אפשר להגיד שטעיתי בהנחה הראשונית שלי, לפחות לא בהרבה מדי – אבל זה לאו דווקא לרעה. אכן Vomitory לא עושים יותר מדת' מטאל ברוטאלי בלתי מתפשר, והם לא ממציאים מחדש את הגלגל, אבל הם עושים את מה שהם עושים בצורה לא פחות ממצוינת. Terrorize Brutalize Sodomize מתחיל חזק, נגמר חזק ומכיל ביניהם 41 דקות של טירוף ברוטאלי בלתי מתפשר, ללא שניה אחת של שקט ורוגע לרפואה.

הגיטרות מכוונות נמוך, התופים מהירים ומפציצים, הסולן מקיא את הליריקה בגראול נמוך וגרוני והכל ביחד מתחבר לחגיגה של ברוטאליות ממושכת ללא רגע אחד של הפסקה. השיר הראשון, Eternal Trail of Corpses מתחיל ישר בבלאסט ביטס וריף מהיר בפריטת טרמולו, ולא מתרחק מהנוסחה הזו לאורך רוב השיר. אחריו מגיע השיר Scavenging The Slaughtered המתחיל גם הוא במערבולת של טירוף מוזיקלי, אך מכיל במהלכו גם סולו וריפים קצת יותר מלודיים, כולם על סולם מזרחי-משהו.

השיר השלישי הוא שיר הנושא, מכניס לתערובת מספר טריקים המוכרים לנו בדת' מטאל, כגון הפוש האיטי שמתפתח לטורנדו של ברוטאליות סוחפת, אלמנט שחוזר גם בשירים "Defiled and Inferior" ו-Heresy (שהוא אגב אחד השירים הטובים ביותר באלבום לדעתי). לפרקים נוטש האלבום את הדת' הברוטאלי וחודר למחוזות קצת יותר מסורתיים ואולדסקוליים, לדוגמה בשירים Whispers From The Dead ו-The Burning Black, שמציגים דת' מטאל יותר מסורתי, עמוסים בריפים כבדים במהירות איטית יחסית לשאר האלבום, כשרק התיפוף המטורף והייחודי של האלבום מבדיל אותם מEntombed ו-Dismember באלבומיהם הישנים והטובים.

השיר הסוגר את האלבום, Cremation Ceremony, משלב במידה מסויימת את כל האלמנטים ששמענו בתחילת האלבום ומהווה סיום וסגירה הולמים למדי לאלבום הברוטאלי הזה. השיר מתחיל בריף מהיר ועובר לפוש המוכר שבו נכנס הסולן, שלאחריו ממשיך השיר ודוחף את הרף עוד יותר קדימה ומעלה את הברוטאליות לרמות גבוהות יותר ויותר. באמצע הדרך השיר שובר לריף מידפייס שבו דווקא הסולן מתבלט, ולאחר כמעט דקה של רגיעה יחסית המהירות והטירוף חוזרים, עד שמגיע סולו מהיר וטכני שבסופו שוב נשבר הקצב, והשיר מסתיים בריף איטי בעל מלודיה מזרחית שמזכירה טיפה את האלבומים הישנים של Nile. כמו שהזכרתי לעיל, השיר הוא סיום הולם בהחלט לאלבום ברוטאלי, מהיר ומטורף, שזוכה אצלי לאהדה רבה אפילו אם הוא לא חדשני ומקורי ביותר. לפעמים פשוט צריכים לעשות את מה שיודעים לעשות טוב, ו- Vomitory מוכיחים זאת ללא ספק.