White Willow – Storm Season

ההרכב הנורבגי White Willow מורכב מלא פחות מ-10 נגנים כשבמרכז הסולנית סילביה אריכסן והכותב \ קלידן \ גיטריסט \ מפיק ג'יקוב הולם – לופו. אך אני רוצה להתחיל בקול הלא רגיל בעליל של סילביה שפשוט חותך את האוויר בכל מילה שהיא שרה, היא מושפעת ממוזיקה קלאסית ומוזיקה מודרנית כמו טורי איימוס. המוזיקה היא פרוגרסיב מטאל עם נגיעות אלקטרוניות, שלבו את זה עם השירה של סילביה ויוצאת לכם תערובת קטלנית של אווירה חורפית ומלנכולית שפשוט מושלמת לימים הקרים.

השיר הראשון, "Chemical Sunset", פותח את הדיסק בצורה שקטה אבל מרמז למתח שיתפוצץ בשירים שאחריו, הוא מתחיל בנגינת חליל מהפנטת שמושכת אותך עמוק לתוך השיר ולאט לאט הדיסטורשנים הרגועים אבל מתגברים ממלאים את השיר ומוסיפים לו נפח רציני. "Sally Left" ממשיך באותו קו רק שמתווסף אליו ביט אלקטרוני עמום וקלידים שמתפרסים עד למצב של כמעט צ'יל אאוט כשבאמצע השיר נכנס סולו איטי אבל עצבני ששובר את השקט. השיר השלישי כבר מדגים כמה מגוונים החברה הנורבגים כשהדיסטורשנים נעלמים לטובת גיטרות אקוסטיות וכינורות וכמובן סילביה אריכסן המצוינת.

בטראק הרביעי, "Soulburn", מצטרף הולם – לופו ל-"חגיגה" בקול צרוד ולוחש שנותן הרגשה אמיתית של כשם השיר נשמה נשרפת, כששוב הדיסטורשנים נכנסים תמיד במקום ונעלמים בזמן. בשלב הזה כבר מרגישים השפעות של דיוויד גילמור בגרסה העצבנית אבל עדיין השיר שומר על מבנה הגיוני בעבודת הגיטרות. אחריו, "Insomnia" נפתח שקט ומתפוצץ למטאל עצבני שמשאיר את האלמנטים הפרוגרסים בתמונה והשיר השישי הוא בלדה שמגיעה כמעט לשלמות מבחינת השירה של אריכסן והשליטה שלה בקול מטורפת… השיר הזה מלווה באווירה מעולה.

השיר השביעי והאחרון שנקרא "Nightside of Eden" הוא כבר מטאל עצבני והוא השיר הכבד ביותר בדיסק עם דיסטורשנים טעונים ומלאים. הוא מסכם את היצירה ב-9 דקות שבהן הוא עובר על כל הסגנונות שהיו באלבום ומסתיים בדרמטיות. הטקסטים והאווירה הכמעט אפוקליפטית שהדיסק הזה מעביר עוסקים בעיקר בבעיות האדם ביום-יום, בדידות וכמובן – מוות. את הטקסטים כותב הולם – לופו שהם בעיקר מאוד מאוד מלנכולים ומנוכרים וגם קצת הזויים ואולי הוא יסלח לי כשאני אגיד אפילו קצת קיטשים, כל זה נעלם כשאריכסן פותחת את הפה והכול נשמע מתאים. Storm Season הוא הדיסק הרביעי של הלהקה והוא מומלץ בחום לאוהבי המלנכוליה והפרוגרסיב.