ראיון עם להקת Dissonant

טוב, לפגוש את דניאל ונחי באמצע חול המועד של פסח במקום הכי הומה אנשים בארץ, מרכזו של קניון עזריאלי, הייתה משימה מתוסבכת, אבל שני הבחורים הראו כזה להט להשמיע את קולם שהם אפילו הקדימו כמעה, ואחרי מעבר על אגף המטאל בטאוור-רקורדס והמלצות אחד לשני התיישבנו איפה שכמעט ולא היו אנשים, בחצר העליונה על גג הבניין, וניסנו להעלות שיחה על הלהקה, בעוד משב הרוח מכה בפנינו והשמש שוקעת לאיטה. ככה נתבזבזו שעתיים מחיינו 🙂

אוקיי, נחי ודניאל, תציגו במספר מילים את דיסוננט לקהל אשר אינו מכיר אותכם, ויש הרבה כאלה.

נחי: קודם כל, דיסוננט היא לא סתם להקה, אלא דרך חיים. אני מודע לעובדה שכל להקה שנייה שנהנית לעשות את המוזיקה שלה תקרא ללהקה שלה קודם כל "דרך חיים" ורק אחר-כך מוזיקה, אבל אצלנו זה מתבטא כל הזמן. אם זה אומר שאחד מאיתנו מתקשר לאחר, נאמר לדוגמה דניאל (והוא מביט בכעס על חברו) מתקשר אליי בשלוש בבוקר ואומר לי "שמע אחי, כתבתי ריף מטורף" וכל מה שבראש שלי זה לומר לו "תן לי לישון!" אבל אני מתיישב ומקשיב, כי דיסוננט אצלי קודמת לכל.

דניאל: היחוד של הלהקה הוא גם שיתוף הפעולה. אין לנו כותב לחנים ראשי שהוא מביא לנו שיר ואנחנו אומרים את דעתנו ומשפצים פה קצת ושם קצת, אלא אצלנו כל אחד מביא ריף אחד או שניים, ממש כל אחד מאיתנו, ואנחנו בונים את השיר יחד, עד שהוא כבר לא נשמע מפוזר. זה ממש מפחיד לפעמים' אנחנו כל כך הרבה זמן יחד שאנחנו כבר מוציאים את אותם הריפים באיזשהו סוג של טלפתיה. מצד שני' כשאנחנו מפשלים מוזיקלית' זה גם מתרחש בו-זמנית. יש מן אחדות לא מובנת שכזו. זה מצחיק, אנחנו רחוקים מלשמוע את אותה המוזיקה ולהביא את אותו ההשפעות מהבית, ובכל זאת החיבור והכימיה שלנו הם בסדר גודל מצמרר.

נחי: אולי בגלל שכולנו מגיעים לבסוף, כלהקה, לאותם מקורות השראה לכתיבת המוזיקה, כמן דרך פורקן של התסכול שלנו.

איך זה שעם פריחת הסצינה מעלה, הקלטות אלבומים של להקות וגדילת להקות קטנות לעמדות גדולות יותר, אפילו פסטיבל מטאל פה בארץ' ואתם נותרתם מאחור, כאילו אנחנו עדיין ב-1999 השוממת?

דניאל: טוב, הלהקה באמת קמה ב-1999, אז לא היה פה כמעט שום דבר מלבד הופעות אצל נקש או אירועים תלושים מהמציאות של בעיקר דת' מטאל ובלאק מטאל- כמו ירושלים בוערת. אני מניח שהכל קשור לדרך שבה התנהלו פה האירועים אז, בצורה די חובבנית. הייתה לנו למשל הופעה אצל נקש באחד מהאירועים, שלא ארכה יותר מרבע שעה, המיקרופונים היו חשופים ורחוקים ממצב בטיחותי, ויוני ואני התחשמלנו מהם כל הזמן, ונחי היה בכלל מחובר דיירקט למגבר בס, כך שאותו בכלל לא שמעו. להוציא את העובדה שהרחבה שבה הופענו לא חדלה מלתקלט את המוזיקה הכי רועשת היא יכלה, ולכן גם כשהופענו לא שמעו אותנו בכלל. עזוב אותך, זה סיפור עצוב. לא כל ההופעות היו עגומות בצורה שכזו. היה קשה לנו להופיע כי ההרכב שלנו ידע שלושה מתופפים, ולמעשה רק לפני שנתיים בערך קבענו על סולן קבוע, שזה עודד "סנוף". את דור, המתופף הנוכחי שלנו, אספנו אלינו רק לפני שנה בערך, אחרי הופעה שלו עם פייטאל, שגם נחי ניגן שם כנגן "סשן".

נחי: החיבור היה די מיידי בין הנגנים, אולי זו צורת העבודה של הלהקה שהיא מאד אינטנסיבית, או שאני לא יודע מה גרם לזה. חוץ מזה, הצורך בסנוף היה די גבוה, עם כל הכבוד לשירה של יוני… ויש כבוד.

דניאל: בסך-הכל כולנו גדלנו באותה שכונה. סנוף היה שכן של נחי וניגן איתו בלהקה בעבר, וכולנו בערך היינו חברים מילדות.

יש סיבה מסויימת שאתם חושבים שפשוט הסצינה בארץ לא מקבלת אתכם ? אולי זו המוזיקה שלכם ?

נחי: אני חושב שזו בהחלט אחת הסיבות העיקריות. הסצינה פה מושתת בעיקר על דת' מטאל, על בלאק מטאל ועל לא מעט להקות דום מטאל או דום/דת' או דת' מלודי, ואפילו להקות ת'ראש והבי מטאל קל מאד לספור. הסגנון שלנו אינו כל כך פשוט לאוזן, ואינו כל כך מזוהה עם שום קהל מטאל פה בארץ, אנחנו עוף מוזר גם יחסית לסצינת המטאל, וזה לא עובד לטובתנו עד כה.

דניאל: עד כה גם אנחנו לא היינו עד כדי כך סגורים על מה שאנחנו מנגנים. הוצאנו שני סינגלים וכל אחד מהם גנזנו מסיבות אחרות. בראשון היינו להקה מאד צעירה, ושהוצאנו את השיר פשוט שמענו אותו בדיעבד והצטערנו שהקלטנו אותו – פשוט לא ישבנו בשיט. השני היה פשוט אינו בשל, ואינו ייצג את הסגנון המוזיקלי שלנו עוד.

נחי: השירים שלנו, גם אם אנחנו שלמים איתם, תמיד עוברים אבולוציה. הם ממשיכים להשתנות כל הזמן, לא בגלל שהמוזיקה שלנו היא אמורפית וחסרת צורה, אלא בגלל שככה אנחנו מרגישים, שתמיד אפשר לשפר, וכל המוסיף, הרי זה משובח. אחרי ההופעה המתוכננת אנחנו מתכוונים להיכנס להקליט אלבום סוף כל סוף.

אלבום? באתרים מסויימים מתייחסים ללהקה שלכם כאחת שהקליטה אלבום שלם ופשוט גנזה את כולו. אתם אומרים לי שהוקלטו רק שני שירים?

נחי: יש עוד להקה בשם דיסוננט, אמריקאים, לא כולל את דיסוננס הצ'כים. אולי התכוונו אליהם.

לא. אני זוכר בבירור שהביקורת הייתה "החומר האפל הטוב ביותר שיצא מישראל."

נחי: אז בטח ישנה טעות כלשהי. אנחנו דיסוננט הישראלים. ואין עוד שום אלבום שיצא לנו להקליט. פאדיחות.

ממה דיסוננט מושפעים כלהקה ?

נחי: דבר ראשון, וגם שאר הלהקה (להוציא את דור, שאוהב דברים טכנים שעושים הרבה גריינדים) יגידו קודם כל פנתרה. אין עליהם. הם המלכים של תקופתנו וצר לכולנו שהם החליטו לסגור את הבסטה, כי שום הרכב שיצא אח"כ לא יהיה טוב כמוהם, והתקווה היחידה שאני תולה היא ב-Crowbar החדש המשלב את רקס בראון.

דניאל: מלבד פנתרה, אפשר לומר שמות כמו Machine-head, Meshuggah, Testament, Death, ולאחרונה גם Dying Fetus, Symphony X וגם לא מעט מטאליקה ומגה-דת' בתקופה הטובה שלהן.

מה על דרים-תיאטר? הם אחרי הכל ייסדו אבן דרך בפרוגרסיב-מטאל.

דניאל: לא! לא ושוב לא! דרים-תיאטר עבורי הם חבורה של שוויצרים שאיבדו ממזמן את העניין לעשות מוזיקה על שם המוזיקה. הכל שואו-אוף שם.

נחי: מה שגם הסולן שלהם ג'יימס לבלי הוא הומו רציני. מעבר להשפעות מטאל, אנחנו גם שומעים המון מוזיקה קלאסית, לא מעט ג'אז ואפילו קצת מוטיבים מזרחיים.

אמרת מוטיבים מזרחיים והקונוטציה האוטומטית שתעלה היא אורפנד לנד. יש ביסוס להשוואה ?

נחי: בהחלט לא. אורפנד לנד בקטע של לנגן מטאל אוריינטלי, אנחנו מנגנים פה ושם איזה מוטיב מזרחי, אבל זה רחוק מלהיות הקונספט המוביל שלנו. גם צ'אק שולינדר שילב בזמנו המון מלודיות מזרחיות, אתה יכול להשוות את Death ל-Orphaned land? גם אני לא.

אני לא יכול לתת שם לסגנון של דיסוננט מנגנים, ותאמינו לי שניסיתי. איך אתם הייתם מגדירים את עצמכם?

נחי: אתה חושב שאנחנו לא ניסינו? המוזיקה עצמה מורכבת מהמון רבדים מוזקליים, המון שכבות, אבל באופן עקרוני זה בעיקר קטעי גרוב שנעים לקטעים מלודים וטכנים. למשל בשיר החדש שלנו שנקרא In the name of god מזכיר לעתים את הקטעים הכי כבדים של Pantera ואפילו הקטעים האיטיים של Cannibal corpse לעומת שיר אחר שלנו, שנקרא Frustration שאם מטאליקה היו מנגנים דיסוננט, הוא היה אחד מהסמי-בלדות הקלאסיות שלהם, שממוקמות תמיד כשיר מס' 4 באלבומים שלהם. כמובן שהדוגמאות האלה אינן משקפות את החומר המוזיקלי שלנו לחלוטין. עד היום לא מצאנו להקה שתואמת את הסגנון שלנו, אני מאמין שאנחנו יחודיים.

מה צפוי לנו בהופעה הבאה עליכם לטובה?

נחי: חומר חדש, שואו חזק, קצת צחוקים וחוויה שאי אפשר לשכוח.

מה עם הליריקה? גם לכם יש בה יד?

נחי: כפי שאמרתי מקודם, המון תסכולים, המון אכזבה מאיך שהעולם מתנהל, איך לוקחים דברים שהיסוד שלהם הוא טוב, כמו דת או עזרה לחלשים, ועושים בהם מניפולציות לצורת תשתית מושחתת לצרכים אישיים.

דניאל: בקיצור, כל מה שש"ס עושים.

מהי קללת דיסוננט שדיברתם עליה מקודם וברחבי הרשת ?

נחי: טוב, תקשיב. ספרנו עד כה, כמה ביטולים ?

דניאל: כ-7 ביטולים. וזה רק בחצי השנה האחרונה.

נחי: ואני לא מדבר איתך על הבטחות חסרות ביסוס, כמו איזה ילד שמנסה לארגן אירוע במג'ד-אל-שעמס ולא יוצא לו, אני מדבר איתך על אירועים שהיו אמורים להיות הדבר הבא, וזה לא יצא פשוט בגלל אילוצים חיצוניים או פנימיים, כמו עומס אירועים, סגירת מועדונים, זה רדף אותנו מאז ההופעה האחרונה שלנו עם Distorted, ואנחנו שהיינו בשיא ה-וייב שלנו, פשוט לא הצלחנו למצוא במה לשתף את הקהל עם הוייב הזה. זה נראה כמו משהו מלמעלה, כמו קללה. אז קראנו לזה קללת דיסוננט. כבר התחלנו לפתח פסימיות בנוגע להופעות, ולהקות כבר התחילו להתרחק מאיתנו כמו מאש.

דניאל: וזה לא שלא הייתה לנו מוכנות או רצון לתת מעצמנו, לעזאזל כל שאר ההטבות, העיקר להופיע, זמן מינימלי להופעה, שום דבר לא בא, למרות שחיפשנו. כנראה לא חיפשנו במקומות הנכונים.

נחי: דרך העבודה פה בארץ מאד השתנתה בשנתיים האחרונות. אירועים גדולים הגיעו עלינו משום מקום, וזה די דחק את הלהקות הקטנות יותר הצידה. אבל שוב, הכל מבורך.

טוב, קצת על דעתכם על מוזיקאים אחרים. על כל שם, לפחות תנו לי משפט אחד, על הנגינה שלו, ועל מה שהוא שווה בעיניכם. נסו להיות מקוריים, ואל תדאגו, את הדברים הרעים באמת אני אפרסם שתהיו ללעג ולקלס.

נחי: סבבה.

סטיב דיג'יורג'ו – הנגן הזה הוא אלוהים בשבילי. אם הייתה לי האופציה, הייתי עושה פעם ביום זמן תפילה בשבילו על חשבון צה"ל.
קרס בראון – האיש העליון של המפרטים. יש לו את תפקידי המפרט הטובים ביותר ששמעתי אצל בסיסט.
קליף בארטון – עשה את מטאליקה בשבילי. אם כי בסולואים שלו היה לו סאונד זוועתי!
יגאל, בסיסט Skin-clock – אני חולה על הנגינה שלו! הוא באמת רמה אחת מעל רוב הנגנים פה בארץ. הוא היחיד ששמעתי שמשלב נגינה שהיא לא חלק מהמטאל בתוך להקת מטאל.
אמיר, בסיסט Damnnation (לשעבר Hellfire) – ללא ספק ג'ון מיונג הישראלי.
גיל, בסיסט Eternal grey, Breorn – לא שמעתי אותו כל כך באיטרנל גריי, אבל אני יודע שאני מאד אשמח לשמוע את בריאורן, זה בהחלט הסגנון המדבר אליי.
גל, בסיסט Abed – הבן אדם היחיד בארץ שאני יכול לקרוא לו השפעה.

דניאל: מה עלי ?

יינגי מלמסטין – לא כזה אוהב אותו. מגניב אבל יותר מדי באך בשבילי. טכניקאי אדיר ללא ספק, אבל לא לטעמי.
מרטי פרידמן – אם מדברים על אלוהים, הגיטריסט סולו שמצליח לרגש אותי כל פעם מחדש.
רוב פלין – אחד כותבי הריפים הטובים ביותר שיש. חזק באובר-טונים.
דיימבאג דארל – הגיטריסט ב-ה' הידיעה. אחת ההשפעות הגדולות ביותר שלי. השילוב המנצח בין באנג לגיטרה. ג'ימי הנדריקס של ימינו.
יוסי סאסי, גיטריסט Orphaned land – בקושי שמעתי אותו.
גל כהן, גיטריסט Lehavoth – התרשמתי ממנו רק בהופעות. יש לו אחלה גרוב.
דניאל וורפלומיאוב, גיטריסט Arafel, Acropolis – טכניקאי מטורף ואחלה בן-אדם. מייקל רומיאו הישראלי.
יוגב סיטון, Solitary, Matricide – כותב מוכשר ומרגש, ואיש טוב באופן כללי.
מתן כהן, Betzefer – גיטריסט מגניב עם המון סטייל.

בסופו של יום, אתם מרוצים מכל מה ששמעתם, ומה שאתם לא אוהבים אתם פשוט לא מקשיבים לו, הא? זו גם גישה נוחה לחיים. אני אזרוק עליכם כמה אסוסיאציות, ואתם תתנו לי את המשפט הראשון שעולה לכם בראש. שלוש, ארבע ו-

Salem – החלוצים בארץ.
Sepultura – (נחי) כאוס איי די הוא אלבום עם גרוב לפנים.
Eternal gray – מתופף גאון, ואפילו יותר חשוב, דרומי! חולב חזירים!
מטאליסט הפקות – עשו הרבה בשביל הארץ.
ברזליקה – משהו ישן עם דפיילר ופליצה.
Supercharger – האלבום הגרוע ביותר של משין-הד. איזו נפילה.
Pink Floyd – (דניאל) קצת התחלה, המווווווווון אמצע, וטיפ-טיפה סוף.
פיליפ אנסלמו – גבר!
צ'אק שולינדר ז"ל – אי אפשר לתאר במילים.
Orphaned land – אחלה אנשים והדיסק האחרון טוב מאד. תעשו כבר סיבוב הופעות באירופה!
Raven music – עשו המון למטאל בישראל.
Solitary – (נחי) אני אוהב את יוגב והמתופף שלהם הארדקור.
Melechesh – (דניאל ) מה זה?
In flames – (דניאל)…אווירתי. (נחי) מה זה הניו-מטאל המסריח הזה???
Meshuggah – (נחי) הלהקה האהובה עלי כיום. (דניאל) לוקחים את פנתרה ושמים בבלנד עם 8 מיתרים.
WhoreXcore – ציצים !
Vultures – (נחי) ההופעה הכי מוזרה שראיתי בחיים שלי.
Fatal – הבזבוז הכי גדול שהיה בארץ.
Iron maiden – כאב ביצים?
Saint Anger – בזיון. לא תודה.
וודקה זולה – יש מצב.
ManOwaR – לאאאאא.
Superjoint Ritual – למה פיליפ למה? אני רוצה את פנתרה בחזרה!

אם אני מגשים לכם חלום עכשיו (וכן ילדים, יש לי את הכוח), עם אילו להקות הייתם רוצים להופיע כיום?

נחי ודניאל (אחרי התייצעות קלה): Meshuggah, Testament, Nevermore, Machine-head, ואם מדובר על להקות מהארץ, אז Abed, Matricide, Betzefer, Breorn והלהקה ההיא מחיפה שקוראים לה Resurrection שנשמעת כמו שילוב של משוגע וקריפטופסי.

יש לכם איזשהו מסר לבשר לעולם, מלבד העובדה שאתם רוצים לחלוב חזירים?

נחי: עזבו אתכם בחורות, לכו על גיטרה בס.
דניאל: מה גיטרה בס???
נחי: אחרי שאתה מנגן על גיטרה בס, האצבעות שלך לא מסריחות.

(יותם Defiler)