Kreator – Krushers Of The World

נדיר מאוד שאני מתחיל לכתוב סקירת אלבום תוך כדי שאני שומע אותו רק בפעם הראשונה, ועוד לפני שסיימתי בכלל לשמוע אותו. למעשה, עשיתי זאת למיטב זכרוני רק פעם אחת, וזה בגלל שהוא היה עד כדי כך גרוע. לכן, ביום חגיגי זה, אני שמח לבשר לכם כי לראשונה אני עושה דבר כזה בגלל שהאלבום כל כך טוב. כן כן, ספוילר מוקדם להחריד, האלבום החדש של קריאייטור ממש ממש טוב.

למי שחי תחת סלע ולא שמע משום מה על קריאייטור בדרך נס, עוד לפני שאתם קוראים מי הם, דמיינו שהם חבורת בני 18, שמעו את האלבום ותגידו לעצמכם הולי שיט איזה פאקינג אדירים. עכשיו כשאתם יודעים את זה, אספר לכם שלהקת הת'ראש הגרמנית, אחת מ-3 הלהקות הגדולות בת'ראש הגרמני קיימת עוד משנות ה-80 העליזות וזהו אלבומם ה-16. כמו כן הרשו לי (או שאל תרשו. אני עדיין אגיד את זה) שהיא בין הלהקות הבודדות שאפשר לטעמי המאוד אישי להגיד שהחומרים שלהם במילניום הנוכחי מתעלים משמעותית על החומרים שלהם מהמילניום הקודם.

עכשיו שמעו, לפני מספר חודשים להקה אחרת משלושת הגדולות הגרמניות, סודום, הוציאו גם אלבום חדש ולצערי הוא היה לא טוב. פשוט לא טוב. בעקבותיו כתבתי כתבה בה אמרתי שלטעמי הת'ראש כז'אנר כבר מת ולא במקרה ציינתי שהלהקה היחידה בז'אנר הזה שעוד עושה משהו טוב זאת קריאייטור. לכן, כששמעתי שהאלבום הזה עומד לצאת אני מודה שקצת פחדתי שהוא יאכזב אותו והם בעצמם, במקום לשאת את הצלב, ישאו את המסמרים, הפטיש והארון ויקברו סופית את הז'אנר הזה.

אך כמו שבטח הבנתם מהספוילר, תודה ללוציפר שהתבדתי. לא אעבור על כל אחד מעשרת השירים המעולים באלבום, אבל כן אגיד כך: לכתוב אלבום של 10 שירים בלי שאף אחד מהם ישמע כמו filler זה קשה וקריאייטור הצליחו. לכתוב אלבום שאני מת לשמוע כל שיר שבו בהופעה זה קשה וקריאייטור הצליחו. למעשה, תוך כדי שאני שומע את האלבום אני אומר לעצמי שאם לא הייתי מכיר את הלהקה והייתי נקלע להופעה שלהם והם היו מנגנים רק את האלבום הזה, הייתי עף עליהם פיצוצים. וכמובן שהאלבום עובר את המבחן הקלאסי שלי של "אם זה היה האלבום הראשון של הלהקה שהייתי שומע, האם הייתי הולך לשמוע את החומרים האחרים שלהם?". התשובה היא כן. ממש כן. בהחלט כן. הו, כל כך כן.

בימים בהם להקות נשמעות כמו להקת קאברים גרועה של עצמם, מנגנים שירים שבמקרה הטוב נשמעים כמו חומרי מגירה שלא נכנסו לאף אלבום קודם שלהם ועושים מוזיקה שנשמעת כאילו נכתבה כי הלייבל רוצה עוד אלבום וצריך להמשיך את המכונה הכלכלית יצרנית, קריאייטור הצליחו לשמור לא על גחלת הנעורים אלא הרבה יותר טוב מזה, על גחלת הבגרות. על לעשות את המטאל של המילניום הנוכחי, המטאל שהם כתבו כבר בתור אנשים בוגרים, שהוא מאוד מחושב, מאוד מהודק, אין בו אף פרט מיותר, אין בו אף יומרה או ניסיון לעוף על עצמם אלא לעשות ת'ראש מלודי, מודרני אבל עם קריצה חזקה לפעם, ובעיקר להיות ארבעה זקנים גרמנים שמסרבים ללכת אל הקבר בשקט אלא בועטים הכי חזק שאפשר כל הדרך לשם.

אז כאמור, אין מה להתעכב על כל שיר בנפרד. אם לא שמעתם בחיים שלכם ת'ראש, לכו שמעו את האלבום הזה וכנראה תתאהבו בז'אנר. אם שמעתם ת'ראש, לכו תשמעו את האלבום הזה כי הוא בטוח האלבום הכי טוב שיצא בז'אנר בעשור האחרון או לפחות מאז האלבום הקודם של קריאייטור. אם אתם אוהבים את הלהקה אתם תרגישו כמו במסעדה האהובה עליכם, כשהשף המציא מנה חדשה והיא הולכת להיות לכם טעימה להחריד ואני אומר לכם שאתם חייבים לנסות אותה. אז תודה קריאייטור. אני, נצר ליהדות פולין המפוארת, אומר לכם, הגרמנים האהובים, תודה.