Foxy Shazam – Introducing

עם השם Foxy Shazam אפשר רק לדמיין מה עומד לפנינו. הלהקה, המכנה את עצמה כ-Evel Knievel (אופנוען פעלולן מהסבנטיז ששבר כמעט כל עצם בגוף ונפטר לאחרונה) של הרוקנ'רול, מגיעה מסינסנטי בארה"ב וחבריה הם: Eric Nally הסולן, Loren Daniel Turner הגיטריסט, Daisy הבסיסט, Schuyler Vaughn White הפסנתרן (זה מה ששמעתם!) ו-Joseph Allen Halberstadt המתופף.

באשר למוזיקה, קחו את הפסנתר הרוקנ'רולי, המקפץ ומלא האנרגיות של ג'רי לי לואיס, תוסיפו לו את העוקצנות והקברטיות של ה-Dresden Dolls ותתבלו את זה בקצת רוטב שעשוי מהריפים וההארד רוק של Queen. על כל אלו, תפזרו קול שמשלב את המוזרות החצי מבולבלת-חצי כועסת של להקות כמו ה-Pixies או Modest Mouse (שעשו קריירה על המוזרות של הסולן שלהם) עם הדיוק והמלודרמה של פרדי מרקורי ז"ל – הכל בצורה הכי מהוקצעת שאפשר והכי מינימלית שאפשר עם טירוף שמגיע מכל הכיוונים – ותקבלו תבשיל שחלק מהאנשים יחשיבו למעדן וחלק ירצו לבעוט מהמערכת \ מחשב \ iPod או כל צורה אחרת שתאפשר לשמוע את האלבום הזה.

כמו עם ה-Pixies, או שממש אוהבים את Foxy Shazam או ששונאים אותה – הלהקה הזאת לא לכולם ואני מניח שההדבנגר הממוצע לא ייפול ממנה, אבל מי שישמע את האלבום הזה בראש פתוח אני מאמין שייהנה מאוד. בסך הכל יש פה מספיק הארד רוק ואנרגיות פסיכיות לספק כמעט כל מטאליסט, למרות שזה לא אלבום הארד רוק רגיל…

חברי Foxy Shazam לא לוקחים את עצמם – לפחות טקסטואלית – ברצינות. הרעיון המרכזי מבחינתם הוא לגרום לכם ליהנות מהמוזיקה גם אם לפעמים הם נשמעים כמו איזו להקה צוענית עם דיסטורשן שרק לפני כמה שניות נמלטה מהקרקס. הלהקה הוקמה ב-2004 והספיקה לשחרר אלבום בהוצאה עצמית שנקרא Flamingo Trigger ונשמע כמו אלבום של להקה מתחילה עם פוטנציאל גדול. ב-2008 אנחנו מקבלים את האלבום השני של הלהקה הזאת, Introducing, שהוא יותר הדוק מוזיקלית ויותר ממוקד מהאלבום הקודם (גם יותר פסיכי) אבל שומר על האלמנטים שהלהקה התחילה עמם.

הקטע הראשון "Introducing Foxy" הוא שיר שמציג את הלהקה במלוא טירופה והוא נשמע כמו שיר ערש עם מסור חשמלי ומחיאות כפיים. ב-"The Racketeer" הרוקנ'רול חוזר כשהכלי המוביל הוא הפסנתר, אך תמיד תוכלו לשמוע ברקע גיטרות שמנסרות. "A Dangerous Man" נשמע כמו קברט של כמה נמלטים משער מנשה במיוחד בגלל אריק נאלי הסולן הלא שפוי בעליל שמעדיף כנראה לצעוק על המיקרופון במקום על הפסיכולוג שלו.

השיר "The Science Of Love" קרע אותי מצחוק. הוא מתחיל בבס קלידים מפלסטיק שמזכירים פתיח לסדרות דרמה קיטשיות מהאייטיז ועובר להארד רוק כשברקע הקלידים המשעשעים ממשיכים לקשט את האווירה. "A Black Man's Breakfast" היא בלדה מלאת רגש שנשמעת כאילו קורצה ממחזמר משנות ה-50' למרות האגרסיביות של הגיטרות שעושות לא מעט רעש ברקע (כולל סולו מצוין סטייל Aerosmith). השיר השישי "It's Hair Smelled Like Bonfire" נשמע כמו הלהקה של קוסטריצה בטרוף צועני אחרי שבלעו כמה כדורים וחיברו דוושת "Zone" לגיטרות.

אחרי כמה שמיעות של האלבום אני מתחיל להבין את מי אריק נאלי מזכיר לי… מי שראה את הסרט המוזיקלי "חנות קטנה ומטריפה" ואת הצמח \ מפלצת (אודרי 2) ששר שירים בטירוף ובסוף גם אוכל כמה אנשים, אז ככה נאלי נשמע. ובחזרה לאלבום, ב-"Red Cape Diver" הטירוף הקברטי עטור הדיסטורשן חוזר עם פסנתר בהשפעות לטיניות. "Yes Yes Yes" הוא פצצה של רוקנ'רול מושפע ג'רי לי לואיס ועמוס בצרחות של נאלי. "Ghost Animals" מלווה גם הוא בצרחות וניכר כי נאלי דופק ת'ראש בקיר הכי חזק שאפשר בשביל להוציא אותן

ל- Introducing יש הפקה מאד נקייה ובהחלט אפשר לומר הוא עליית מדרגה רצינית ללהקה הזאת שנשמעת חדה ביותר וממוקדת בטירוף. זה אלבום של כיף טהור שלא צריך להשקיע בו יותר מדי מחשבה ולכן הוא זורם ועובד נהדר. Foxy Shazam לא לוקחים את עצמם ברצינות וזה חלק מהקסם של הלהקה הזאת, אז אם אתם אנשי ההארד רוק עם ראש פתוח יותר, זה אלבום בשבילכם.