Keep Of Kalessin – Reptilian

אני יודע שהסקירה הזו באה באיחור אופנתי, אבל אני מוכרח להודות שהאלבום הזה מתעכל אצלי בבטן ובמערכת כבר לא מעט זמן, כשכל פעם שאני שומע אותו הדעה שלי משתנה עוד קצת, מסתובבת סביב עצמה. באמת, שאני כבר מעלה תהיות לגבי מה יעלה בגורלה של הלהקה בסופו של דבר. בכלליות אני מסוגל לומר שאני מאוד אוהב את Keep Of Kalessin – הם נהדרים בהקלטות, פשוט מעולים על הבמה, ועושים בלאק מטאל נורבגי שמהירות אצלו היא מילת המפתח (מעין Dragonforce של הבלאק מטאל), אבל שגם יש בו מספיק אלמנטים אחרים חוץ ממירוצי דאבל-בס כדי להשאיר אותי מעוניין באופן תמידי.

כך היה עם האלבומים הקודמים, החל ב-Reclaim, דרך Armada שהיה פצצת אפיות וגם Kolossus בקע לי מהרמקולים במשך לא מעט זמן אחרי שיצא, לפני כשנתיים. השינוי התמידי בשירים, שימוש חכם בקלידים מבלי להעמיס וסולן מוכשר היו לשילוב מנצח. עברו שנתיים ויוצא לו Reptilian לשוק והדעות שלי היו חלוקות מאז שנחת אצלי, אז אתם, קוראי המגזין, מוזמנים לתפקד כשופטים. בקצרה, האלבום ממשיך את השביל ש-Kolossus צעד בו וכל מאפייני הלהקה המרכזיים עדיין כאן. המהירות, שנעה כידוע כבר בהתחלה ממהיר לסופר מהיר, היא זו שעדיין מתווה את הדרך והגיטרות עדיין חותכות בבשר כשצריך וההפקה האקסטרה נקייה עושה את שלה.

ההרגשה הרעה שלי לגבי האלבום החלה כבר עם השיר "Dragon Iconography", שמתחיל בצורה מבטיחה (בדומה לשיר הפותח מ-Armada) ומתגלה כשיר בעל רמה בינונית ולא מעבר לזה, כמו מרבית האלבום. הסולן, Thebon יורד לגבהים נמוכים ועולה מיד חזרה למעלה, כשהוא משלב הרבה יותר שירה "נקייה" (עד כמה שאפשר לקרוא לה כך) בתוך המוזיקה. הבעיה המרכזית כאן, הוא שהלהקה בפשטות לקחה את המאפיינים שהיו לה באלבום הקודם, ופשוט הדביקה אותם בסלוטייפ מתקלף, צבעה אותם בצבע קצת שונה ונתנה לאלבום החדש את השם Reptilian. לכאורה הכל נמצא כאן – "The Awakening" הוא לא פחות מ-8 דקות של בומבסטיות מהירה, קלידים במינון אווירתי מתאים, ועבודת גיטרות מלודית במינון מידתי טוב ששואבת את עצמה לא מעט מכיוון Emperor, למשל. עם זאת, הבשר חסר. האגרסיביות לא באמת קיימת כאן.

מספר 4 הופיע בזמנו בקדם-אירוויזיון הנורבגי, וככזה, הוא ממש לא שייך לפה או לשום מקום בקריירה של הלהקה, או לפחות לא נשמע כאחד כזה. אם לתאר אותו במילים פשוטות, הוא קופצני ושמח, לא בומבסטי או חותך בבשר או מהיר בשום מקום ובחיי ששמעתי יותר כבדות במצעד הפזמונים של MTV. בשלב מסוים, כשכבר נמלאתי בלא מעט אכזבה טהורה, הופתעתי מהפתיחה המעולה של "Dark As Moonless Night" שמהווה אתנחתה מסוימת מהסגנון אליו הלהקה נדבקת והולכת לכיוונים שיותר מזכירים דת' מטאל איטי וכבד, המתערבב בצורה לא כישרונית בכלל עם מקצבי קלידים שלא ממש מתאימים את עצמם אליו.

נקודת האור האמיתית היחידה שמצאתי כאן ואני מניח שמרבית האנשים שקוראים את זה ממש לא חושבים כמוני, מתגלמת בדמות "Reptilian Majesty" החותם את האלבום – רצועה שהזכירה לי במעט למה החבר'ה האלה באמת מסוגלים להוציא מעצמם, כמו שביצעו היטב באלבומים הקודמים, במקום סתם ערבוביה לא ברורה ולא מגניבה כלל של מהירות ולקקנות מוזיקלית. אני לא פוסל את האלבום הזה לגמרי, שכן השיר שסוגר אותו, כאמור, הוא נהדר, אבל אלבום שלם לא בונים על שיר ועוד איזה חצי טראק אחר, היסודות עצמם חלודים פה. איני יודע אם Reptilian הוא דוגמא עכשווית לאלבום שיוצא מתוך לחץ של חברה גדולה כמו Nuclear Blast ואני גם לא מחבב את העובדה שאני "נכנס" באלבום של להקה שאני מעריך לא מעט, אבל העבודה היא ש-Keep Of Kalessin מדשדשים במקום ויורים לעצמם ברגל עם ההוצאה הזו.