Neaera – Armamentarium

Neaera היא להקה שמגיעה אלינו מהעיר Munster שבאיזור צפון הריין שבגרמניה, ו-Armamentarium (תנסו להגיד את זה שלוש פעמים מהר…) הוא אלבומה השלישי של הלהקה מאז הקמתה תחת השם The Ninth Gate ב-2003. במהלך חמש שנות קיומה נעה Neaera במסלול מנוגד למדי לזרם ההתפתחות של להקות הדת' מטאל המלודי בשנות ה-2000 – בעוד שרוב הלהקות הנ"ל החלו כלהקות מלודת' ונעו לאט בזרם המטאלקור, Neaera דווקא התחילה כלהקת מטאלקור לכל דבר ועם Armamentarium סוגרת מעבר כמעט מוחלט אל מחנה המטאל ה"טהור" כביכול.

Armamentarium, שהוקלט באולפנו של ג'ייקוב האנסן בדנמרק, נשמע בדיוק כמו כל אלבום דת' מטאל מלודי סטנדרטי, מאוד עוצמתי ובו בעת מאוד סובל מהפקת-יתר, כשלגיטרות יותר שכבות מעוגת היער השחור, התופים נשמעים מועצמים מדי ומלאכותיים מאוד, ועל קולו של הסולן ניתן לשמוע בבירור חופן של אפקטים ממוחשבים. זה נשמע מאוד צלול ומבריק, אבל בחלק מהשירים זה נופל על חשבון כתיבה מעניינת, וחבל, כי בהחלט יש לחברי הלהקה כשרון לכתוב שירים חזקים ועוצמתיים.

המוזיקה, כשלעצמה, לא רעה בשום מובן – יש פה את כל מה שניתן לצפות מלהקת דת' מלודי, אם זה פריטות טרמולו מהירות עם מלודיות זעירות ותיפוף מהיר וכוחני, גיטרות ביוניסונים וסולאים מרשימים, או סולן בעל גראול אימתני בטווח רחב למדי, שמשלב צרחות גבוהות עם נהמות נמוכות בעזרת פלאי ההקלטה המודרנית והשכבות. אך ככל שהמשכתי להאזין לאלבום הזה, התחלתי לגלות בו פגמים מאוד בסיסיים, החל מחוסר השראה בקומפוזיציות וכלה בחוסר גיוון, מה שיוצר תחושה מתמדת של "היי, לא שמעתי את השיר הזה כבר?"

הבעיה העיקרית שלי עם האלבום הזה היא שבז'אנר המלודת', שקיים כבר יותר מ-15 שנה, כמעט הכל כבר נעשה, כמעט כל ריף אפשרי כבר נכתב ובוצע ו-Neaera לא עושים שום דבר חדש. אין פה שום דבר שבולט מעל פני השטח, שום ריף שתופס את האוזן בצורה מיוחדת. כן, הכל מנוגן טוב ויושב מדוייק וההפקה חדה כתער וצלולה כמים, אבל בתכל'ס, בשורה הממש ממש תחתונה, אין פה שום דבר באמת מעניין. זהו אלבום שסובל בצורה חריפה מתופעת ה-"סבבה והכל", שכן זה באמת אלבום סבבה והכל, אבל אין בו שום דבר מיוחד ששווה תשומת לב מיוחדת.