Rich Fortuna – Heathen Machines

ריץ' פורטונה הוא גיטריסט אמריקאי, שבאופן מפתיע משחרר אלבומי סולו מאז ומתמיד. בדרך כלל, הצפוי הוא שגיטריסט ממש טוב מלהקה מוכרת יתחיל לשחרר מתישהו אלבומי סולו, או שינדוד בין להקות, אבל פורטונה החליט שהוא הולך לעבוד לבד. לא רעיון טוב, אם תשאלו אותי. באלבום זה (השני באורך מלא שלו) הוא מנגן 14 קטעים אינסטרומנטליים, בליווי כמה חבר'ה.

אין המון מה לומר על האלבום הזה, שכן מדובר ביציאה די בינונית – הלחנים לא סוחפים (יש כמה שירים שממש נשמעים אותו הדבר, בעיקר שירים 2-5, שפשוט חוזרים על אותם רעיונות מוזיקליים, ללא שום מטרת פיתוח או אמירה משמעותית), קטעי הגיטרה לא משאירים אף אחד בפה פעור (כפי שאמור לקרות באלבומי סולו של גיטריסטים) והרושם הכללי הוא שריץ' הוא אולי בחור מוכשר, אבל לא פנומן בשום קנה מידה. במקרה הטוב מדובר בבחור אמריקאי חביב עם הורים שממש תומכים בו ומוכנים להשקיע כסף בהפקה של דיסקים לילד.

וההפקה לא טובה במיוחד, אז אין המון מה להרחיב עליה גם. הסאונד בינוני, יש רעיונות טובים שנזרקים (כמו שילוב של כל מיני כלים אקזוטיים), אבל עקב איכות הקלטה בינונית מינוס, הכל הולך לאיבוד. התופים נשמעים כאילו הוקלטו במרתף חזרות מעופש בבת ים, ולא באולפן. הגיטרה נשמעת כאילו הוקלטה ישירות מהמגבר לאיזו תוכנת חינם במחשב.

כאלבום אינסטרומנטלי, מדובר ביציאה מאכזבת מאד. כסנונית ראשונה, אפשר להביט על האלבום הזה בסוג של תקווה – אולי כשריץ' החביב יתבגר, הוא יבין שעליו לעבוד עם אנשים אחרים, ולא לכתוב את המוזיקה שלו בעצמו, ואז אולי יצא ממנו משהו. עד אז, הוא יכול להכריז עד מחר מה ההשפעות הגדולות ביותר שלו ומה הוא רוצה לומר ולעשות במוזיקה שלו. בינתיים, בין המוזיקה חסרת ההשראה שמנוגנת באלבום הזה לבין Master Of Puppets אין המון קשר.