Runic – Liar Flags

כשמישהו חושב על המונח "Viking Metal" ישר עולה לו לראש סקנדינביה, גרמניה, או מקסימום איזה ארץ אירופאית קרירה אחרת. ובכן, מסתבר שגם במקום שונה לגמרי עושים ויקינג מטאל – ספרד. אכן כן, ששת הנגנים דוברי הספניולית מספרד התקבצו בשנת 2000 כשהם נחושים בדעתם להקים להקה בסגנון של אחיהם האירופאים מהצפון הרחוק, וללהקה הם החליטו לקרוא Runic, שם טיפוסי-משהו ללהקה בסגנון, אבל לא רע בכלל. הלהקה עבדה קשה על דמו בשם Awaiting The Sound of The Unavoidable, מה שזיכה אותה בחוזה אצל Massacre Records, והשנה הם הוציאו לבסוף את האלבום Liar Flags.

כשהאלבום נפתח עם "When The Demons Ride" כבר מבינים מה יש פה – שילוב חביב בין דת' מטאל לויקינג מטאל פנטזי שכזה, מעורבב עם עבודת גיטרות וקלידים מהוקצעת וכמה שניות של אינטרו (בתוך השיר) בעל גוון מזרחי, יותר מאשר אירופאי נטו. השיר הבא, שנושא את שם האלבום, הוא בהחלט השיר שמייצג אותו באופן הכי טוב, הוא נפתח נהדר וממשיך באותו כיוון – מהיר והחלטי ברובו, עם מלודיות ושבירת הקצב מדי פעם.

שני השירים באלבום, "Last Days Of Aghrapur" הם זוג שירים שממשיכים אחד את השני (מן הסתם), כשהראשון הוא על טהרת הדת' מטאל, שלי הזכיר קצת את החומר האחרון של Arch Enemy השוודים, עם מעט תיבול של Ensiferum. הקטע שנקרא "To The Fallen Ones" הוא שיר של 6 וחצי דקות שנפתח באופן יפיפה עם גיטרות אקוסטיות ורגועות, וממשיך לתוך שיר איטי ומלנכולי מלא בנגינת חלילים ושירה נשית מדי פעם, אך עם עבודת תופים שאמנם נשמעת טוב, אבל מהירה מדי לטעמי לשיר שכזה.

האלבום נותן הרגשה "ממוחזרת" שכזו, שכאילו המאזין (בהנחה שהוא חובב של הז'אנר) שמע את זה בעבר ובאופן טוב יותר. האלבום ממשיך באותו אופן דיי בנאלי, עד שמגיעים ל-"Nau" שמבליט את השילוב בין המוזיקה הרגילה לבין ההשפעות היותר פולקיות באלבום. בסה"כ לא מדובר באלבום רע עד-כדי-כך, אבל הוא ממש לא מחדש שום דבר והשירים לפעמים סתם ארוכים מדי. אמנם הוא דווקא מרענן מעט בכך שהוא נותן בסיס של דת' מטאל במוזיקה שמרבית הלהקות בונות אותה על בסיס הבלאק, אבל זה לא מספיק, אם כי כאלבום מלא ראשון – לא חסרות להקות שהיו רוצות כזאת הוצאה.